מתוך האתר ChabadHungary.com
 

בודפוסט

בודפוסט

 דוא"ל

פוסט שבועי פרשת שמיני - הרב שמואל רסקין

 

רבי לוי יצחק מברדיטשוב ראה פעם יהודי מעשן בעיצומו של יום כיפור, שאל אותו רבי לוי יצחק ״אתה בטח יודע שהיום יום כיפור?״ ענה לו היהודי ״כן אני יודע״ המשיך הרבי לשאול ״ואתה בטח יודע שאסור לעשן ביום כיפור?״ השיב היהודי ״כן, גם את זה אני יודע״ הרים רבי לוי יצחק את ידיו לשמים ואמר: ״ריבונו של עולם, ראה כמה חביבים בניך, גם כאשר יהודי מעשן ביום כיפור הוא אומר את האמת ולא מסוגל לשקר....״

חברים יקרים בשבתות שבין פסח לחג השבועות אנו לומדים בכל שבת פרק ממסכת אבות, בפרק א׳ מלמדת אותנו המשנה ״והוי דן את כל האדם לכף זכות״. בנושא של לימוד זכות עלינו להבין שני דברים: 
1. איך אפשר ללמד זכות על אדם שחוטא? 
2. מה המטרה של לימוד זכות על אדם כזה?

האדמו״ר הזקן מסביר בספר התניא איך אפשר ללמד זכות על יהודי למרות שהוא חוטא ונמצא בדרגה רוחנית נמוכה, נקודת הענין היא שעלינו לבחון את הדברים בצורה רחבה לפי הרקע והנסיבות שהביאו את האדם לחטוא בהשוואה לרקע ולנסיבות שלנו. יתכן ואנו חיים בסביבה מוגנת מניסיונות ומלכתחילה היצר הרע שלנו חלש ואילו הוא חי בסביבה מלאה בניסיונות ופיתויים ויצר הרע שלו חזק מאוד ולכן ההתמודדות שלו הרבה יותר קשה. כאשר אנו מתחשבים בנסיבות וברקע של האיש אנו יכולים להפריד בין האדם לבין החטא. החטא נשאר דבר שלילי ואינו הופך לדבר חיובי אבל את האדם החוטא אנו כן מסוגלים לראות באופן כללי באור חיובי.

המטרה של לימוד זכות לשדר לאדם החוטא שבמהות שלו הוא טוב וזה מעורר ומדגיש את הצד הטוב שבו ונותן לו כוח להתנער ולהתרחק ממעשים רעים. אם כן כאשר אנו דנים כל אדם לכף זכות לא רק שלא מנציחים את הרע שבו, אלא אדרבה בכך מגלים את הטוב הטמון בו ונותנים לו כח להתגבר על הרע.

 
שבת שלום ומבורך
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט
״יהדות במאור פנים עם כל הלב לכל אחד״

פוסט שבועי פרשת צו - הרב שמואל רסקין

 ביום ראשון האחרון השתתפו למעלה מ100 ילדים מהקהילה הישראלית בבודפשט יחד עם הוריהם באפיית מצות חוויתית לכבוד חג הפסח, הילדים נהנו ממופע הכנה לפסח מקצועי ומושקע של כוכב הילדים בישראל ׳שלומי וסתם׳ ולאחר מכן אפו הילדים מצות, למדו והשתתפו בכל תהליכי האפיה כי הענין המרכזי של ליל הסדר הוא ״והגדת לבנך״ ללמד את ילדינו שהם עתידנו על מה שקרה לאבותינו במצרים.

בהקשר לפעילות עם הילדים אני רוצה לשתף אתכם בסיפור המצמרר שקרה בזמן השואה בערב פסח תש"ד, האדמו"ר מבלוז'ב, רבי ישראל שפירא זצ"ל, ניגש למפקד מחנה ברגן בלזן וביקש בשם ארבעים איש לתת להם רשות לאפות מצות ולספק להם גרעיני חיטה תוך שהם מוותרים על הלחם לשמונה ימים. המפקד אמר לו כי יש לבקש רשות מברלין שכן בשלטון גרמני לכל דבר יש סדר. אחרי כשבוע למרבית הפלא הגיע האישור הנכסף והם נערכו לאפות מצות לאחר שקבלו את כמות הקמח הנדרשת.

התנור הקטן נבנה בעמל רב משאריות לבנים והציבור נרתם כולו למשימה בשארית כוחו. אחרי יום עבודה מפרך טחנו את החיטים בריחיים מאולתרות, את הקמח לשו בזריזות במים שלנו ומבעוד ליל הם הציתו את העצים והחלו באפיית המצות לפסח. לפתע תוך כדי האפייה, התפרץ המפקד לצריף הרס ושבר את התנור, דרך על המצות המוכנות וקלקל את שארית הקמח. הוא אף הכה מכות רצח את היהודים ובראותו את הרבי מבלוז'ב עזב את יתר יהודי המאפייה והחל ממקד את עיקר מכותיו הרצחניות כלפי הרבי שהיה אז בן 56 ואך בנס נשאר בחיים. התרוץ לפוגרום היה מפני שנתפס מכתב שהאסירים ניסו להבריח אל מחוץ למחנה ובו נכתב תאור תלאותיהם. "כיצד אינכם מתביישים???", רתח המפקד, "הן אני הולך לקראתכם, נתתי לכם רשות לאפות מצות ואתם ארורים, כפויי טובה, מנסים להשמיץ את שמי הטוב".

במחנה נותרו היהודים ללא מצות וללא לחם למשך שמונה ימים וכמעט ללא הרבי מבלוז'ב. נותרה להם פיסת מצה בגודל מטבע, פליטה מהחורבן. בלילה התיישבו לליל הסדר ועברה השמועה במחנה כי בצריפו של הרבי מבלוז'ב נערך סדר. הכל היה שם: הגדה – הרבי ידע אותה בעל פה, ארבע כוסות – שמרו את הנוזל האנונימי שנהגו הגרמנים לחלק כקפה, ומרור שהיה בשפע, הלילה ההוא היה כולו מרור והייתה להם גם פיסת מצה קטנה, אותה הצליח הרבי להסתיר מעייני הרוצח המתועב, עליה אמרו את ההגדה. כשהגיע זמן אכילת מצה, כולם היו בטוחים כי הרבי מבלוז'ב יאכלנה שכן הוא עורך הסדר, הוגה הרעיון ומוסר נפשו עליו. אך לפתע מפאתי הבלוק התרוממה האלמנה קאשצקי ואמרה: ״כיון שהלילה הוא הלילה שבו מעבירים את המסורת לדור הבא, אני מציעה כי בני הקט יאכל את המצה״

הרבי הנהן בראשו: ״כן, ודאי ליל שימורים זה מטרתו היא למען ידעו הדורות הבאים את לקחי יציאת מצרים״

אחרי השחרור הציעו לאלמנה קאצינסקי שידוך הגון, היא ניגשה לרבי שיעזור לה לברר האם אותו אדם ראוי לה והיא ראויה לו. הרבי ביקש לדעת את שם המשודך: ישראל שפירא שמו, ענתה לו. מכיר אני אותו היטב, אמר הרבי וראוי לך להכירו. משהגיע האלמנה קאצינסקי לפגישה ראתה את הרבי מבלוז'ב והבינה כי מעולם לא ידעה כי שמו הפרטי של הרבי הוא ישראל ואכן תוך זמן קצר הם באו בברית הנישואין. הבן שאכל את המצה היה לבנו, אותו הוא חינך והוא היה לממשיך דרכו.

כששאלו אותו איזו מעלה רוחנית מיוחדת הוא מצא באשה זו הוא ענה: בתופת של ברגן בלזן, בה האופק לא היה יותר מדקות ספורות ולעולם לא יותר מיום אחד, אשה המאמינה כי עם ישראל יחיה לנצח ויש לדאוג לדור הבא, ראויה להמשיך את השושלת.

חברים יקרים מחר יום שישי י״א ניסן הוא יום גדול ביותר ,יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש רבי מנחם מענדל שניאורסון נשיא דורנו שבשליחותו אנו נמצאים בהונגריה ויחד איתנו עוד אלפי שלוחים בכל רחבי העולם, הרבי חינך אותו לאהוב כל יהודי ולקרב אותו במאור פנים לתורה ולמצוות, פעמים רבות דיבר הרבי שהדגש הגדול צריך להיות בקירוב ובחינוך הילדים והצעירים דוקא, כי הם העתיד של עם ישראל אז בואו ניתן מתנה לרבי לכבוד יום הולדתו ונקבל על עצמנו החלטה טובה להשקיע יותר בחינוך ובקירוב הילדים והצעירים. יהי רצון שנזכה כבר בשבת זו הנקראת שבת הגדול לגאולה האמיתית והשלימה.


שבת שלום פסח כשר ושמח

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור הונגריה

WhatsApp Image 2017-04-06 at 19.25.17.jpeg WhatsApp Image 2017-04-06 at 19.25.15.jpeg

פוסט שבועי פרשת ויקרא - הרב שמואל רסקין

 ערב פסח הוא זמן עמוס מאד לעם ישראל. ניקיונות, קניות, בישולים ועוד, אצל רבני הקהילות זהו זמן עמוס במיוחד, הם מוצפים בשאלות שונות ומגוונות ונדרש ידע רחב ויצירתיות מיוחדת כדי לענות על כל השאלות.

מסופר על יהודי שהגיע אל הגאון רבי חיים מבריסק בערב פסח ושאל: ״האם אני יכול לקיים את חובת ארבע כוסות של ליל הסדר בשתיית כוסות חלב במקום יין?״ השיב הרב לאיש כי מדובר בשאלה מסובכת וביקש ממנו לבא בעוד כמה שעות לקבל תשובה, הרב חיים שהיה גם חכם וגם רגיש הבין מהשאלה שלא רק יין אין לשואל אלא גם בשר אין לו לליל הסדר כי איך אפשר לשתות חלב בסעודה בשרית?

מיד החל ר' חיים באותן שעות בארגון המצרכים הנדרשים לאותו יהודי ומשפחתו לחג הפסח, ודאג שישלחו לביתו מהמוצרים האיכותיים והטובים ביותר כי לכל יהודי מגיע לא פחות מהטוב ביותר לשמחת החג. לאחר מספר שעות חזר היהודי לביתו של ר' חיים כדי לקבל תשובה לשאלתו, הרב ענה לו שאי אפשר לקיים את מצוות 4 כוסות עם חלב והתשובה האמיתית לשאלתו מחכה לו בבית...

השבת אנו מתחילים את ספר "ויקרא", הפרשה מדברת על דיני הקרבת קרבנות ואומרת את המשפט הבא "כל חלב לה'". ה"חלב" הוא החלק המובחר ביותר בבהמה ומהווה ביטוי לדבר המובחר ביותר בכל תחום ובעצם התורה נותנת לנו הוראה שאדם צריך לתת את המובחר ביותר לה'. לומד מכך הרמב"ם דבר נפלא כאשר אדם בונה או משפץ בית כנסת צריך הוא להשקיע את כספו ומרצו יותר מאשר היה משקיע בביתו הפרטי, אותו דבר כשאנו עוזרים לנזקקים אומר הרמב״ם, "האכיל רעב - יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו, כיסה ערום - יכסה מן היפה שבכסותו" כלומר לתת את הטוב ביותר מהאוכל והבגדים שלך.

חברים יקרים, יש כאן לימוד חשוב עבורנו במיוחד בתקופה הזו. לפני חג הפסח מוטל על הציבור לדאוג ל"קמחא דפיסחא", לתת אוכל ושמחת חג למי שאין ידו מספקת. חשוב לדעת שאם אנו נותנים מוצרים לחג לאלו שלא יכולים להרשות לעצמם, עלינו לתת את המוצרים הטובים והמשובחים ביותר, כאלו שאנחנו היינו שמחים לראות על שולחן החג הפרטי שלנו.

"כל חלב לה'" מתבטא גם בזמן שאנו מקדישים לשיעורי תורה ותפילה, זמנים אלו צריכים להיות מהטובים ומהמשובחים ולמעשה עלינו לשים את כל ענייני הקדושה ברמת העדיפות הגבוהה ביותר. 


שבת שלום

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת ויקהל פקודי - הרב שמואל רסקין

 בשיעור השבועי בתניא - תורת הנפש, סיפרתי למשתתפי השיעור על המפגש המיוחד שקרה בוינה בו פגש רבי שלום בער (אדמו"ר הרש"ב) המכונה הרמב"ם של תורת החסידות את הפסיכולוג הנודע זיגמונד פרויד אבי שיטת הפסיכואנליזה. זו הייתה בעצם פגישה בין תורת הנפש של החסידות לבין התורת הפסיכולוגיה של פרויד. פרויד התעניין בעיסוקו של הרבי וכששמע שהוא עוסק בחסידות שאל למהותה של תורה זו ורבי שלום בער השיב:"תורת החסידות מלמדת שהמוח צריך לגרום ללב להבין מה צריך לרצות והלב נדרש ליישם בחיים את מה שהמוח מבין".

בתגובה שאל פרויד: "איך עושים זאת והרי המוח והלב הם שני עולמות נפרדים וים גדול מפריד בינהם?" על כך ענה הרבי: ״זו אכן העבודה, להקים גשר בין שני חלקי עולם אלה, או לפחות לקשר ביניהם בכבלי חשמל או טלפון באופן שהאור שבמוח יגיע גם ללב״

בפרשת השבוע אומרת לנו התורה על בצלאל ממקימי המשכן המרכזיים "וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה״ ובעצם זה היסוד של חסידות חב"ד שזה ראשי תיבות *חכמה בינה דעת.* כדי שאנו נוכל להיות משכן לה' לאהוב אותו ולהתחבר אליו בשלב הראשון יש את *חכמה* שהיא נותנת את הרעיון הראשוני שזה גרעין האמונה בה' ועצם ההכרה במציאותו, בשלב השני יש *בינה*, שהיא מפתחת את הרעיון ויוצרת ממנו מבנה שלם, התבוננות בנפלאות הטבע ובתגליות המדעיות המלמדות על החכמה הנפלאה שיש בבריאת האדם והעולם ובשלב השלישי *דעת* זו ההפנמה וההתחברות האישית לדברים שאותם אני מבין שזה אומר לקחת את הדברים ברצינות באופן אישי וזו הדרך להוליד רגשות אהבה לבורא העולם, הדברים הנ"ל נכתבו בתימצות ובקיצור גדול זו רק טעימה קטנה מהאור הגדול שיש בספר התניא - תורת הנפש, אתם מוזמנים לבא לשיעורים ויחד נעמיק בדברים החשובים הללו. בשבת זו אנו מסיימים לקרוא את ספר שמות "חזק חזק ונתחזק"!

 

שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת כי תשא - הרב שמואל רסקין

 סבא וסבתא שלי מצד האמא גידלו בביתם 14 ילדים בלי עין הרע (אמא שלי ז״ל היתה מספר 13), הם התפרנסו מחנות מכולת קטנה בשכונה בעיר לוד וחיו בדוחק ובצמצום גדול ולמרות כל זאת הם תמיד היו מארחים בביתם הקטן שליד תחנת הרכבת אורחים רבים. 

השבוע דיברתי עם רוני שהתארח שם

כמה פעמים, רוני סיפר לי שכשהיה חייל, הדוד שלי, צבי ליפסקר ז"ל שהיה בזמנו סגן אלוף בצה"ל, היה מביא לבית הוריו חבר׳ה מהצבא, הוא תיאר לי שהעוני והדוחק בבית היו מורגשים בכל פינה אבל האווירה החמה והנעימה והאירוח נעשה מכל הלב והנשמה, לא היה שם אוכל דליקטס אלא אוכל ביתי פשוט וטעים שנעשה מחומרים הכי זולים, אבל כל מה שהם היו נותנים לאורחים היה  באהבה גדולה ושמחה אמיתית. ״התארחתי בהרבה בתים בחיי עם עושר ופאר אבל האירוח בבית משפחת ליפסקר נחקק בזכרוני ואותו לא אשכח לעולם״ סיפר לי רוני.

בפרשת השבוע מספרת לנו התורה שבעקבות חטא העגל, התחייבו בני ישראל בעונש מוות. משה מתפלל ובורא העולם מחל לעמו על חטאם. בהמשך ציווה אלוקים על משה רבינו לקחת מכל יהודי מטבע של מחצית השקל בתור ׳כופר נפש׳.

המדרש מספר שמשה רבינו התקשה להבין את הרעיון שמאחורי מצוות מחצית השקל, משה רבינו לא הצליח להבין כיצד מטבע אחד, יכול לכפר על אדם ולהציל את נפשו?

תשובתו של הקב"ה לא הייתה במילים אלא בתמונה. אומר המדרש שהקב"ה הראה למשה "מטבע של אש", האש מסמלת את הנשמה כמו שנאמר "נר ה' נשמת אדם". כאשר אדם נותן אפילו מטבע קטן אך הוא עושה את זה מכל הלב בהתלהבות ובשמחה או אז הוא יכול לקנות בכך את חייו. לא הסכום הוא זה שמכריע אלא הצורה בה הוא ניתן וכך מסביר ה' למשה באמצעות אותה מטבע של אש. 

כאשר בני ישראל נתנו את מחצית השקל הם עשו זאת בהתרגשות גדולה, מעומק הנפש וזה מה שכיפר על החטא שלהם. אדם יכול לתת סכומי עתק אך הנתינה תהיה מזלזלת ללא חום והתלהבות אלא מתוך חוסר ברירה. לעומתו יכול אדם אחר לתת סכום כספי פעוט אבל זה יעשה מתוך שמחה וחמימות. מסתבר שעבור ה', החמימות שווה יותר ממיליונים והמאמץ הנפשי חשוב יותר מהסכום הכספי.

אז בפעם הבאה שאנו נותנים – לא נשכח את האש שמאחורי המטבע!


שבת שלום הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת תצוה - הרב שמואל רסקין

 היה זה בליל שמחת תורה שנת תשמ"ו. שמחת תורה הוא יום בעל אופי מיוחד בחסידות חב"ד, נהוג לומר הרבה לחיים ולשמוח בלי גבול. באותה שנה הרבי התוועד ב770 מרכז חב"ד העולמי בברוקלין-ניו יורק. בין דברי התורה של הרבי נהגו לעשות הפסקה בה כולם שרו ניגון חסידי ואמרו "לחיים" על כוסית יין שחולקה להם במהלך ההתוועדות. באותה התוועדות,הרבי סימן לפתע לכל הנוכחים להגיד לחיים עד לתחתית הכוס ואז להפוך את הכוס. בהמשך הורה הרבי לכולם לרוקן את הבקבוקים ולהפוך גם אותם. הרבי בעצמו אמר לחיים על היין בגביע שלו עד הסוף והפך את הגביע וכך כשהגביע הפוך בידו, הרבי עודד את השירה והשמחה במשך זמן ארוך. החסידים ששהו באותה ההתוועדות השתאו לנוכח המחזה הנדיר שהם ראו.

מה באמת קרה שם? 
איזה רעיון גלום ב"ונהפוך הוא" של הכוסיות?

הרבי הסביר שיש שני מצבים 
בסיסים: נותן ומקבל. כל אחד מאיתנו נמצא בחייו בשני המצבים, לעיתים נותן ולעיתים מקבל. השאלה היא מה העיקר בחיינו- לתת או לקבל?
השאלה הזו, היא בעצם השאלה ביחס לכוס. האם תפקידה של הכוס לקבל או לתת?
כאשר מדובר בחבית, בכלי אחסון, עיקר תפקידו של הכלי הוא לקבל, להכיל, לשמור. אבל כוס עיקר תפקידה הוא לתת, למזוג את תכולת הכוס הלאה אל השותה ממנה.
אלו שני המצבים בכוס: כוס ישרה, שעומדת על בסיסה מייצגת את מצב הקבלה, כוס הפוכה מייצגת את מצב הנתינה.
העיקר הוא הנתינה.

בשבועות אלו אנו קוראים בתורה על בניית המשכן וכליו, שימו לב לתופעה מרתקת במנורת המקדש. השתמר בידינו ציור עתיק מלפני כ-850 שנה, בכתב ידו של הרמב"ם בו הוא מצייר את מנורת המקדש. רואים שם דבר פלא, בחלק ממבנה המנורה היו גביעים והנה הרמב"ם מצייר את כל הגביעים הפוכים. הסיבה לכך היא אותה נקודה, תפקידה של המנורה היה להפיץ אור ולכן הגביעים היו במצב של נתינה ולא של קבלה. 

חברים יקרים ביום ראשון נחגוג את חג הפורים, כללות העניין של חג הפורים הוא ״ונהפוך הוא״ כמו שהיה כפשוטו בנס הגשמי ״אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם״
כך גם העבודה הפרטית של כל אחד מאיתנו בחג הפורים מידי שנה צריכה להיות באופן של "ונהפוך הוא"- להפוך את הכוס ולהעביר הלאה כל מה שאנחנו מקבלים לעצמינו, כל מתנה ודבר טוב שקיבלנו נשתף עם הזולת. 
לכל אחד מאיתנו יש מה לשתף ולהעביר הלאה. אם זה בהקדשת זמן, או כישרון בו אלוקים חנן אותנו, אם זה במעות, או בשימת לב לאחר, בהארת פנים לזולת ובהפצת החסד והאור בעולם הזה.

בחג הפורים "נהפוך את הכוס" נאמר לחיים עד דלא ידע, ונשמח שנפלה בחלקינו הזכות לשתף ולתת את הדברים הטובים שלנו הלאה.

שתפו!

שבת שלום ופורים שמח
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת תרומה - הרב שמואל רסקין

 

דוד צייס היה אחד מעשירי ארצות הברית, כמו אנשים נוספים במעמד שלו הוא מחזיק יאכטה מפוארת. כשהגיעו ימי חופשת הקיץ, הוא עלה על היאכטה ויצא עם בני משפחתו למסע ארוך בים הגדול.  תקופה קצרה קודם לכן הוא החל להתקרב ליהדות על ידי שליח חב"ד באזור מגוריו בניו ג'רזי, וקיבל על עצמו להתפלל שלוש תפילות ביום. גם במשך הטיול הוא לא ויתר על התפילות, הוא ניגש לרב החובל והתעניין אצלו איפה בדיוק נמצא צד מזרח כדי שיוכל לכוון את עצמו בתפילה, רב החובל הצביע לו על הכיוון המדויק של המזרח והוא החל להתפלל. אחר הצהריים הוא ניגש שוב אל רב החובל ושאל איפה עכשיו צד מזרח, והוא שוב הראה לו את הכיוון, וכך חזר הדבר שוב ושוב.

בשלב מסויים פקעה סבלנותו של רב החובל. "אתה חושד בי שאני לא נוהג נכון"? שאל רב החובל. "אולי אתה רוצה להנהיג את האוניה בעצמך"? מיד ענה לו מר צייס שהוא בסך הכל מוודא את הכיוון שאליו הוא צריך להתפלל. רב החובל נדהם "אם אדם עסוק ועשיר גדול כמוך רואה צורך להתפלל לאלוקים שלוש פעמים ביום, גם בעיצומם של ימי החופש, מה אני יאמר"?! מאותו יום החל רב החובל לפנות לאלוקים בעצמו וגם היה מעורר על כך כל אדם שהיה פוגש.

בפרשת תרומה מצווה אותנו אלוקים  "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם". התורה אינה אומרת "בתוכו" אלא "בתוכם". החסידות מסבירה ש-"הקב"ה התאווה לעשות לו דירה בתחתונים (בעולם הגשמי התחתון)" ושדבר זה מושג על ידי כך שאנחנו נקיים את המצוות. על ידי כך שנשתמש בחומריות ובגשמיות הגוף על מנת להשיג את הרוחניות אנו עושים משכן לאלוקות ורוחניות, ועל ידי כך הנוכחות האלוקית שוכנת "בתוכם" – בכל אחד ואחד, תפקידנו להיות מקום משכן לאלוקות בכל מקום ובכל זמן, למשל כשאנו שמים מזוזה על דלת ביתנו, עושים קידוש ואוכלים סעודת שבת באווירה יהודית עם אוכל כשר, ביתנו נהיה בית משכן לאלוקות, וגם כשאנו בחופשה על היאכטה או בכל מקום אחר, כשאנו מתפללים ומקיימים מצוות המקום בו אנו נמצאים מואר יותר וגם מאיר על סביבתו, משכן לאור האלוקי.

יהי רצון שנוכל להביא את האלוקות לתוך חיינו היומיומיים. בתהליך זה נמצא את עצמנו חווים מימד חדש של תכלית ומשמעות לחיינו. ונזכה בקרוב ממש לבנין בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו אמן.


שבת שלום הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת משפטים - הרב שמואל רסקין

 במשך שנים ארוכות היה הרבי מקבל חתנים וכלות לפני החתונה ליחידות פרטית, בה היה מברך אותם בחיים מאושרים ומוצלחים. מעשה בחתן וכלה שנכנסו ליחידות כעשרה ימים לפני החתונה, אך פתאום פרצה הכלה בבכי ואמרה לחתנה שהיא רוצה לדבר עם הרבי ביחידות. זה היה מאוד לא נעים, אבל הוא יצא החוצה. אחרי עשרים דקות ארוכות היא יצאה משם נסערת ולא היה שייך לנהל שיחה יעילה. אלו היו הימים האחרונים לפני החתונה והם לא הספיקו לדבר שוב, אך מיד אחרי החופה, החתן ביקש לדעת מה קרה בחדר של הרבי. "אמרתי לרבי שאני רוצה לבטל את החתונה. שכן אני טיפוס נרגז וחסר סבלנות, ולכן אני חוששת כי אפגע בך במהלך החיים". הרבי שלל את האפשרות הזאת, וביחס לבעיה שאני מצביעה עליה, הרבי אמר כך: "סבלנות היא תכונה נרכשת. עם כל ילד, מגיעה עוד סבלנות. בהתחלה צריך לטפל בילד אחד, אחר כך בשני ילדים, אחר כך בשלושה וכו', וכל הזמן רוכשים עוד סבלנות. ובינתיים, עד שיהיו ילדים, אני ממליץ לך להתנדב במוסד לילדים מיוחדים, שהטיפול בהם דורש סבלנות רבה וכך תתרגלי סבלנות...


המסר הגדול של הסיפור הוא, שלא נולדים מוצלחים, הופכים להיות כאלו מתוך בחירה ומתוך עבודה. 

 השבת אנו מברכים את חודש אדר  "משנכנס אדר מרבים בשמחה" מיום ראשון הזה אנו צריכים להרבות בשמחה. גם שמחה היא לא אופי ולא גזירת גורל, היא בחירה. בכל מקום, בכל זמן, האדם יכול לבחור להיות שמח. הוא רק צריך לעבוד על זה. 

אדם שמח הוא מרוכז, הוא יעיל, הוא מלא כוח, הוא נלהב, ומדבק אחרים בהתלהבות שלו. אדם שמח פורץ את כל החסימות והמניעות שעומדים בפניו ומדלג מעליהם בקלילות. אדם עצוב, לעומת זאת, מאבד את רוב היכולות שלו. הוא כבוי, הוא עייף, הוא לא מרוכז והוא בעיקר – חסום.

הרבי הביא פעמים רבות את דברי הזוהר, כי השמחה חשובה גם בשביל לקבל שפע מלמעלה. שכן אותם פנים שהאדם מראה למטה, אותם פנים מראים לו מלמעלה. מה הרעיון כאן? מסביר הרבי כאשר האדם פורץ את הגדרים שלו ומתנהל מתוך שמחה, הדבר פורץ גם את הגדרים למעלה ומעניק לו שפע שלא על פי חשבון וכללים. ואם כן, השמחה היא לא זכות אלא חובה והיא המנוע של כל העשייה והשפע מלמעלה של היהודי.. 

השאלה הגדולה היא כיצד נכנסים לקצב בגלל לוח השנה, איך נעשים שמחים? ומה יעשה מי שעובדות החיים לא נותנות לו לשמוח? מה בדיוק צריך לעשות כדי להיכנס למצב שמחה?
 
התשובה היא ״הבגד עושה את המצב רוח״. האדם מושפע מהבגדים שהוא לובש ונכנס למצב רוח בהתאם. אם הוא לובש בגד מכובד, הוא מביט על עצמו כמו אל אדם מוקפד וענייני, ואם הוא לובש בגד עלוב – הוא מיד יחוש עם עצמו כך ולכן מובא בהלכה שאדם צריך ללבוש בגדים נאים כשהוא מתפלל כדי שיזכור שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים, אדמו"ר הזקן בתניא, מרחיב את הרעיון יותר ואומר, שלמעשה, אנחנו כל הזמן "מתלבשים". באופן תמידי אנחנו לובשים שלושה לבושים רוחניים: מחשבה, דיבור, ומעשה. שלוש הלבושים הללו עוטפים את הנפש - ולמעשה קובעים איפה היא תימצא. אם אדם עושה בידיו דברים שמחים, מדבר בפיו דיבורים מלאי סיפוק והצלחה או חושב דברים כאלו – הוא נכנס מיד לאווירה כזאת ונעשה שמח.

*בלבוש המחשבה*:
מצות חודש אדר היא אפוא, למלא את הראש מחשבות טובות. כפי שכתוב בספר הזוהר כי המילה "בשמחה" היא אותיות "מחשבה"!. כיון שהכול תלוי בראש, צריך למלא את הראש במחשבות טובות, להימנע עד הקצה האחרון ממחשבה מדאיגה או מייאשת ואם מקפידים לחשוב טוב ולהתרחק ממחשבות שליליות ומדכאות - נהיה טוב.

*בלבוש הדיבור*:
כאן מדובר על אמירת מילים טובות. להתרגל להודות, לראות את הטוב בחיים ולציין אותו באופן ברור בדיבור ולהתמלא אושר ממנו. כל ענייני ברכה והודאה קשורים עם שמחה, כשיהודי קם בבוקר ואומר 'מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי' וממשיך עם כל ברכות השחר, המדברות על חסדים שעשה עימו הבורא – הרי מובן ופשוט גודל השמחה בדבר.

*בלבוש המעשה*:
לחייך הרבה : ״האושר מוביל לחיוך״, אבל גם ״חיוך מוביל אל האושר״, מחקרים מראים, שאפילו חיוך מלאכותי, מכני, חמש דקות בבוקר, מעורר שמחה. כל פעם שנמרח חיוך על הפנים, המוח משחרר "סרוטונין", שהוא ההורמון של האושר והלב מתמלא על גדותיו. ואם חלילה קמנו במצב רוח לא טוב מיד נתאמץ לעשות דברים שעושים לנו טוב על הלב.

שבת שלום וחודש טוב ושמח
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת יתרו - הרב שמואל רסקין

 בחור צעיר שהתחיל לחזור בתשובה נכנס לרבי ואמר: "רבי, למה קשה כל כך לחזור בתשובה? למה אני נתקל כל הזמן בהפרעות, בקשיים ובהתמודדויות?"

הרבי ענה לו: "אנחנו לא מלאכים, אנחנו בני אדם. למלאכים אין ניסיונות, הם עובדים את הקדוש ברוך הוא בלי שום קושי. אבל לנו נתנו מלמעלה את הניסיונות, כדי שנשתמש בהם בתור סולמות, לטפס ולהתעלות". הבחור לא ממש הבין למה הרבי מתכוון, ובמקום להסביר הרבי שאל אותו: "מה אתה הכי אוהב? מה ה'הובי' שלך?". "אני אוהב אמנות, בעיקר ציור", הוא אמר.

"איזה צייר הכי אהוב עליך?", שאל הרבי. "פיקאסו", הוא ענה. "ואיזה ציור של פיקאסו אתה הכי אוהב?", המשיך הרבי. והבחור תיאר את הציור "השקיעה", הציור שהוא הכי אוהב בעולם. "בציור רואים חוף ים. השמש שוקעת, זוג ילדים משחקים בחול, זוג זקנים הולכים להם. השקיעה אומרת לי המון. יש לה המון משמעות. הסמליות של השמש שעכשיו שוקעת ומחר זורחת, הילדים שמשחקים ובכלל לא מתייחסים לזקנים שפוסעים לידם. דור הולך ודור בא. זה מעורר בי המון רגשות".

"וכמה שווה התמונה?", שאל הרבי. "בדיוק עכשיו מכרו את הציור במכירה פומבית ב'סותבי'ס' בשמונה מיליון דולר", ענה הבחור. שואל אותו הרבי: "ואם ליד פיקאסו, בזמן שהוא צייר את הציור, היה עומד מישהו עם מצלמה ופשוט מצלם את התמונה המרהיבה הזו, עם השקיעה, הילדים, הזקנים - מה לדעתך היה מדויק יותר? הציור של פיקאסו או התמונה הפשוטה של המצלמה?". "ברור שהתמונה", ענה הבחור.

"וכמה אתה חושב שהיא שווה?", המשיך הרבי להקשות, והבחור ענה מיד: "מוכרים גלויות כאלה בעשרים וחמישה סנט".

אמר לו הרבי: "תסביר לי, איך זה שעל הציור משלמים מיליוני דולרים, ועל התמונה בקושי עשרים וחמישה סנט?" והבחור נשאר בלי תשובה.

"אתה יודע למה?", אמר הרבי, "כי מצלמה לא יכולה לעשות שגיאות. היא מכונה, היא עובדת על אוטומט. בן אנוש יכול לעשות שגיאות וטעויות, והוא טועה. לכן יצירה שלו שווה שמונה מיליון דולר. כשצייר מצייר, הוא משקיע את כל כולו בציור. הוא נותן את הרגשות שלו, את המבט שלו. אתה יכול לראות שם את הנפש שלו, את החוויות שהוא עבר. כי הוא שם את עצמו בתוך הציור. אבל מצלמה היא בסך הכל רובוט. באותו אופן, להבדיל, לקדוש ברוך הוא יש מיליארדי מלאכים, הם אף פעם לא טועים אבל הם לא יקרים כמו יהודי. התפילות שלהם לא שוות כמו תפילה של יהודי שאומר "הודו לה' קראו בשמו". והרבי סיים: "כל הכישלונות והניסיונות שתיארת לא אמורים להפיל אותך אלא לשמח אותך עוד יותר. כי בכל פעם שאתה נכשל אתה לומד שאתה בן אדם. אם פעם אחת לא הצלחת להתפלל כמו שצריך, אז בפעם הבאה תתאמץ והתפילה תהיה מעולה. 

בפרשתנו אנו קוראים על המעמד הגדול ביותר ׳מתן תורה בהר סיני׳. התורה לא ניתנה למלאכי-השרת, שאין להם כל דאגות ושיכולים לדבוק בקב"ה ללא כל הפרעות. התורה ניתנה לנו, לבני-האדם, כדי שנקיים אותה ונעבוד באמצעותה את הקב"ה דווקא תוך כדי החיים הטבעיים של העולם הזה. השילוב בין החיים הארציים לבין האמונה ועבודת-ה' - זה מה שהתורה רוצה. זו תכלית כל הבריאה - להחדיר את אור הקדושה אל תוך החיים הגשמיים.

 

שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת בשלח - הרב שמואל רסקין

"הייתי חיילת מצטיינת", סיפרה לי רחל, הצבא היה טוב אליי ואני אליו, אהבתי מאד את התקופה ההיא ולכן בסיום שירות החובה שלי, חתמתי קבע ושירתתי בבסיס צה"ל בערבה.

ימים בודדים לפני שהייתי אמורה להשתחרר מצה"ל פרצה מלחמת יום הכיפורים, ובעקבות כך השאירו אותנו בצבא והמשכתי את השירות בבסיס תל-השומר. מפאת המעבר אני וחברתי הטובה החלטנו לשכור דירה בעיר רמת-גן הסמוכה לבסיס. אורח החיים שלי התנהל באווירת הקיבוץ בו גדלתי, אפילו יום כיפור וחגי ישראל לא היו בסדר היום שלי.

בבניין בו גרנו, גרה לה משפחה דתיה נחמדה ובכל יום שישי היו עולים ריחות מופלאים של מאכלי השבת מכיוון הדירה הזו. באחד מימי השבוע, בעודי מטפסת במעלה המדרגות לכיוון דירתי, נתקלתי באחת מבנות אותה המשפחה, ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לה: "תגידי לאמא שלך, שבכל יום שישי מחדש אני מתענגת על ריחות בישולי השבת שיוצאים מדירתכם" זמן קצר לאחר מכן ביום שישי, דופקת הילדה על פתח דירתי ומביאה לי קופסאות ממגוון מאכלי השבת כשהיא מוסיפה בביישנות -"אמא שלי שלחה לך" סירבתי בתוקף לקחת, מסרתי את תודתי הכנה ושלחתי אותה בחזרה, לא עברו 2 דקות והשכנה בכבודה ובעצמה מלווה בבעלה דופקת בדלת ביתי, כשפתחתי ראיתי אותה עומדת עם כל הקופסאות בידיה, שוב סירבתי בנימוס, אך היא ובעלה הסבירו לי בנועם שזה ממש יכבד אותם אם אקח את האוכל, לאחר שידולים קלים לקחתי ומה לא היה שם, קוגל מיוחד, דגים, תבשילים ביתים, ואפילו עוגת גבינה אפויה. וככה באופן ספונטני זה נהפך ל'מנהג' ובכל יום שישי במשך שנתיים תמימות קיבלתי טעימות ממאכלי השבת עד לפתח ביתי."

לאחר שסיימה רחל את שירותה בצבא עזבה את רמת גן, ולאחר כמה שנות חיפוש היא הקשיבה לקול הפנימי שלה, והחלה לחקור אחר שורשיה, אחר האמת שלה, היא החלה ללמוד ולשאול ותוך כמה שנים נהייתה חבדנקית מן המניין. אחרי מספר שנים חזרה רחל לרמן גן, לאותה משפחה מהבנין ברמת גן הזכורה לטוב וסיפרה להם שבזכות היחס המיוחד לו זכתה מידי שישי היא עצמה החלה במסע אישי משלה.

רחל התחתנה עם רב חבדניק ויחד הם בנו משפחה לתפארת. הקימה את אחת החברות פרסום המצליחות בארץ 'בולטון פוטנציאל' בשנים האחרונות היא עומדת בראש שיטת "תעצומות", כלים לשינוי בחיים, הינה שיטה שהתפתחה מתוך כאב וקושי אישי של רחל בולטון, מייסדת השיטה. השינוי שהתחולל בחייה ובסביבתה, בעקבות פיתוחה של שיטת "תעצומות", באו מתוך האומץ לגעת באמת. הכל התחיל בזכות המעשה הקטן לכאורה של המשפחה ברמת גן, הם זרעו את הזרע, ומהפירות של המעשה הזה בדמות רחל בעלה וילדיהם, שמפיצים אור למעגלים נרחבים של אנשים בעולם, אוכלים היום מאות ואלפי אנשים.

ביום שבת הקרוב יחול ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, בכל פעם מחדש עולה השאלה, חג זה הוא חגם של האילנות, מה לנו בני האדם ולכל החגיגה הזו? התשובה המפורסמת מופיעה בפסוק 'כי האדם עץ השדה' – האדם דומה לעץ.

בעץ יש שלושה מרכיבים: א.שורשים. ב.העץ עצמו. ג.הפירות שיוצאים מהעץ. ללא ספק הפירות הם המטרה העיקרית של העץ, הפרי טעים ומזין ולכן אנו אוהבים אותו אבל יש עוד משהו לא פחות חשוב, בכל פרי יש 'כוח גרעיני', אלו הגרעינים. הם יכולים להיות קטנים מאוד, אבל כל גרעין אחד כזה יכול להצמיח עץ שלם ומהעץ ימשיך וייצמחו להם פרדסים ענקיים.

גם באדם יש שלושה מרכיבים:

א. שורשים שהם האמונה. ב. העץ שזה האישיות של האדם. ג. הפרי אילו המעשים הטובים שהאדם עושה. גם האמונה וגם האישיות חשובים מאד אבל המטרה העיקרית נמצאת דווקא בפירות-במעשים הטובים שאנו עושים.

                                     
בתוך כל מעשה טוב יש גרעינים בעלי פוטנציאל שדומה לפצצה גרעינית, פעם חשבו שבשביל שהפצצה תהיה הכי אפקטיבית, היא צריכה להיות גדולה יותר ועם כמות הכי גדולה של חומר נפץ אבל אז גילו את 'הכוח הגרעיני'- גילו שבכל אטום קטן יש כח גרעיני אדיר ואם משחררים אותו נכון הוא יוצר "תגובת שרשרת" שמביאה לפיצוץ גרעיני רב עוצמה, זה לא עניין של גודל וכמות אלא של איכות.

בכל אחד מאיתנו יש 'כוח גרעיני', כל מעשה טוב שאנו עושים הוא כמו פצצה גרעינית שמייצרת תגובת שרשרת ארוכה, כל מעשה בודד הוא כמו גרעין שנשתל באדמה ומצמיח עץ שלם. זה הכוח הגרעיני היהודי.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין 

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת בא - הרב שמואל רסקין

 בשבת האחרונה התארחו אצלנו בבית חב"ד קרן אור בבודפשט קבוצה גדולה של סטודנטים יהודיים מארגנטינה שיצאו למסע שורשים במזרח אירופה. זו כבר מסורת של שנים שהקבוצה בוחרת לשבות יחד עם הקהילה שלנו בבודפשט כדי להתחמם זה מאורו של זה. לקבוצה נלווה השנה אורח הכבוד, השליח הראשי של חב"ד לארגנטינה- הרב צבי גרונבלט שעושה לילות כימים למען יהודי ארגנטינה. במהלך הסעודה הוא שיתף אותנו בסיפור אמיתי שהתרחש לאחרונה עם מסר חזק : 


קיווי ברנהרד, יהודי שומר מצוות מדרום אפריקה, הוציא לאור לפני מספר שנים ספר, בו הוא מלמד כיצד ניתן ליישם תכונות מסויימות מעולם הנמרים ולתרגם אותם להצלחה בעולם העסקים הקשוח בעידן המודרני. הספר זכה להצלחה רבה והפך מהר מאוד ל"רב מכר" בקנה מידה בינלאומי, במקביל קיווי הפך מהר מאוד למרצה מבוקש בהרצאות עסקיות ברחבי העולם.

יום אחד מצלצל הטלפון במשרדו של קיווי, מעבר לקו מציג עצמו ג'ון, אחד הסמנכ"לים הבכירים של חברת מייקרוסופט, הוא מזמין את קיווי לשאת את נאום הפתיחה בכנס חשוב למנהלים של החברה מכל רחבי העולם, כולל מייסד החברה מר ביל גייטס. 
קיווי ששמח מאוד על ההזדמנות הזו, בדק מיד את התאריכים של הכנס, להפתעתו הוא גילה כי יומו הראשון של הכנס היום בו הוא אמור לשאת את נאום הפתיחה נופל לא פחות ולא יותר על שבת קודש, מיד השיב לג'ון כי הוא לא יוכל לשאת את הנאום מכיוון שהוא יהודי שומר תורה ומצוות והוא בשום אופן לא עובד בשבת.

מיד החל מסע שכנוע מצד ג'ון, נזרקו לחלל האוויר הצעות בסכומים כפולים ומשולשים מהסכום המקורי שהוצע לקיווי עבור הנאום,והוא בשלו. נסיונות השכנוע לא פסקו, הוצעו לו סכומי כסף אדירים בכל קנה מידה, אך קיווי לא מוותר, הוא לא מוכן לשמוע על עבודה בשבת, ויהי מה.  בלית ברירה הנהלה דחתה את פתיחת הכנס ליום ראשון בשבוע. כדי שקיווי יוכל להגיע ולהרצות בפניהם.

חודשים ספורים לאחר הכנס קיווי מקבל טלפון מאותו סמנכ"ל בכיר שהזמין אותו להרצאה, הוא מספר לו שלפני כמה ימים הוא נסע יחד עם ביל גייטס במטוסו הפרטו ובמהלך הטיסה הם דיברו על ההצלחה של הכנס ועל נאום הפתיחה המיוחד אותו נשא קיווי וג'ון  בשיחתו הוא מספר לבוס שלו על שקרה עם קיווי, על סכומי הכסף האדירים שהוצעו לו, ועל עקשנותו המיוחדת על שמירת השבת.

כששמע זאת מר גייטס הוא אמר, ״היום אני מבין שבכספי אני יכול לקנות כל מטוס, יאכטה או בנין שארצה, בכספי אני גם אוכל אפילו לקנות כשרונות של אנשים, אבל אני לעולם לא אוכל לקנות בכסף שבת אחת של יהודי " 

חברים יקרים, במעשה הזה הדגים קיווי מנהיגות מהי, הוא לקח אחריות על מעשיו והחליט שלא יהיו אלו החיים שינהלו אותו אלא הוא ינהל את חייו אך ורק לפי העקרונות החשובים בהם הוא בחר לדבוק. 

ביום שני חל יו״ד בשבט יום פטירתו של רבי  יוסף יצחק שניאורסון - הרבי הקודם,
כשנפטר רצו החסידים שחתנו רבי מנחם מענדל שניאורסון יקבל עליו את ההנהגה, ובתחילה הוא סירב, רק שנה לאחר מכן בדיוק  באותו תאריך קיבל עליו רבי מנחם מענדל שניאורסון להיות המנהיג של חסידות חב״ד, מאז הפך הרבי מלובביץ׳ את העולם באמצעות אלפי בתי חב״ד וכ4500 שלוחים שהגיעו במצוותו לפינות הכי נידחות בכל העולם, כדי לתת יהדות במאור פנים ולקרב ולעזור לכל יהודי בגשמיות וברוחניות.

הרבי לימד אותנו שכל אחד מאתנו הוא "מנהיג" בביתו, בעבודתו, בשכונתו ובכל מקום בו הוא נמצא כמבואר בתורת החסידות שלכל אחד ואחת מאיתנו יש ״ניצוץ מנשמתו של משה רבינו״, במילים פשוטות יש לנו כישורי הנהגה מיוחדים, קיבלנו את זה בגנים מהמנהיג הגדול מכולם ׳משה׳ עליו אנו קוראים בפרשיות השבוע בימים אלו.

מנהיג אמיתי הוא כזה שלא נסחף אחר הזרם הפופולרי של אותו זמן שהרי היום הסביבה החיצונית מחליפה "טרנדים" באופן תמידי, מנהיג אמיתי הוא אחד שבוחר לעצמו עקרונות אמת ובהם הוא דבק לעולמי עד.
יהי רצון שנזכה להיות מנהיגים אמיתיים.
ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
 

שבת שלום
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט הונגריה

פוסט שבועי - הרב שמואל רסקין - פרשת וארא

 "הרב, אין לי זמן לנשום", יש לי כל כך הרבה דברים לעשות כל יום ואני לא מספיק, תן לי  בבקשה איזה עצה טובה, אז סיפרתי לו שלרשב"א - רבי שלמה בן אדרת היה סדר יום עמוס במיוחד: הוא היה רופא מפורסם וחקרן גדול בחכמות. גדולי חכמי ישראל ולהבדיל חכמי האומות פנו אליו בשאלותיהם, הוא כתב הרבה תשובות הלכתיות ובכל יום למד שני שיעורים עם תלמידי חכמים גאונים ועוד שיעור נוסף במסכת מסוימת בתלמוד ועם כל זה בכל יום יצא לטייל. איך הוא מצא זמן לעשות הכל? התשובה היא *מתינות*. בכל רגע הוא התמקד לחלוטין במטלה הנוכחית וכאשר סיים אותה עבר למטלה הבאה. כך הצליח להספיק דברים רבים בכל יום. כאשר אדם פועל במתינות ושקוע במה שהוא עושה, סיכויו להצליח גבוהים יותר.


רעיון זה מובא על דרך השלילה בפתגם העממי "החיפזון הוא מהשטן", שאנו פועלים מתוך חפזון ולחץ אנו גורמים לעיכובים נוספים, כמו אותו אדם שכל כך ממהר לצאת מהבית לפגישה חשובה ובסוף שוכח בבית את המסמכים שהוא צריך לפגישה ואז נאלץ לחזור שוב לביתו לקחת את המסמכים, את הרעיון הזה אנו יכולים ללמוד מצליית בשר על האש במנגל , אי אפשר לצלות את הבשר במהירות על אש גבוהה, כי אז הבשר בפנים לא יתבשל, אלא צריך לגלות מתינות ורק בתהליך בישול ממושך התוצאה משביעה רצון.

אנו חיים בתקופה שהכל 'אינסטנט'- זמין, מהיר,כאן ועכשיו, מהיד אל הפה. אדם יכול לשנות מצב תוך זמן קצר ותוך כמה שעות להגיע מיבשת ליבשת, יותר מכך אדם יכול להימצא במקום אחד אך בעצם מוחו וליבו במקום אחר – באמצעות חיבור של טלפון חכם עם אינטרנט, התחושה שאדם נמצא ב'כמה עולמות' בו זמנית אך למעשה הוא לא נמצא באף מקום, לדוגמא  כשאנו יוצאים ל'זמן איכות' עם הבן/ בת זוג או הילד ובאמצע הבילוי מתקבלת הודעת וואטסאפ או איזה אימייל חשוב, זה כמו לבשל משהו כשהמוח שלנו מוטרד במשהו אחר שאז יש סיכוי גדול שהאוכל יישרף, כך גם היחסים שלנו עם האנשים הקרובים יכולים להישרף כי אנחנו לא איתם, המוח שלנו בטלפון החכם, החוסר פוקוס הזה גורם לנו לתחושה של פיזור הנפש - חוסר יציבות, לעומת זאת המתינות יוצקת את תחושת היציבות להיות שקוע אך ורק במה שאנו עושים עכשיו ולעשות את זה עד הסוף:

בפרשת השבוע אנו קוראים על 
המכות שהביא הקב"ה על מצרים. חז"ל אומרים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". תורת החסידות מסבירה, שהשם 'מצרים' הוא מלשון מיצר והגבלה והוא מסמל את כל המגבלות שמפריעות ליהודי לעבוד את קונו כראוי. מורים לנו חז"ל שעלינו לחולל בכל יום מחדש מעין 'יציאת מצרים' - לצאת ולהשתחרר מאותן הגבלות והפרעות ומאותם 'מיצרים' ולהעניק לנשמתנו האלוקית חירות להתבטא על-פי שאיפותיה האמיתיות. "קל לדבר לא קל לבצע", יהי רצון שנצליח להתגבר על אותם הפרעות ומיצרים שבחיינו ונעשה את שליחותנו בעולם בצורה מתונה, ממוקדת ומפוקסת,  ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורך וחודש של בשורות טובות

הרב שמואל רסקין
חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי - הרב שמואל רסקין פרשת שמות

הנושא של הקורס החדש בספר התניא- תורת הנפש, שאיפות ודימוי עצמי. מי אני? איך לשמוח? למה נולדתי? למדנו שלכל יהודי יש שתי נפשות, נפש בהמית ונפש אלוקית. מהמאמר הבא נוכל לקבל עוד זוויית ראיה של הקשר המיוחד לנו עם אלוקים:

הוא רק שוכב לו בעריסה, וכבר סוחט מלאי של חיוכים, חיבוקים ונשיקות. תינוק קטן, הוא כמעט ולא זז, שכלו עדיין לא התפתח, הוא לא מפתיע ב'חכמות' שונות ואפילו שיניו טרם צמחו אך נראה שכל אלו רק מחזקים עוד יותר את האהבה שאנו מגלים כלפי הילד הקטן הזה.

עשרים שנה מאוחר יותר, הילד כבר התבגר, הוא מצליח בלימודיו ומעורה יפה בחברה. הוא עונה על כל הציפיות שלנו כהורים ואנו גאים בו ואוהבים אותו ובכל זאת, קשה לשחזר את אותה אהבה טהורה ועוצמתית שהתפרצה כלפיו כשהיה תינוק קטן, מדוע?

לשם כך עלינו להבין את שורשי האהבה שבין הורים וילדים. אהבה פנימית של הורים לא נובעת מסיבות חיצוניות, יתכן וילדים אחרים מוכשרים יותר מהילד שלי אך אני יאהב דווקא את הילד שלי, זו אהבה פנימית וטהורה שנובעת מעצם העובדה שהילד הזה הוא חלק ממני, הוא ההמשך שלי.

כשהוא תינוק, אין שום גורם חיצוני שמצדיק את האהבה אליו כי החכמה לא התפתחה והכישרונות עדיין לא באו לידי ביטוי. האהבה היא פנימית וטהורה, שאינה מושפעת מגורמים חיצוניים, אלא תוצאה של קשר פנימי עמוק. ככל שהילד גדל מתווספים לקשר הזה נתונים שונים המסיחים את הדעת מהאהבה הפנימית אל האהבה החיצונית. כשהילד בוגר אנו עלולים להתייחס אליו בגלל שהוא חכם/מוצלח/גורם לנו נחת וכן הלאה. ההתמקדות בגורמים החיצוניים הללו, היא זו שמטשטשת את האהבה הפנימית הטהורה.

הורים וילדים הם המשל, הקב"ה ובני ישראל הם הנמשל. בפרשת השבוע, אלוקים מתייחס לראשונה לישראל בתור הבנים שלו. משה רבינו נשלח להזהיר את פרעה שישחרר את בני ישראל, בניו של ה'. בתור בנים לה', אנו זוכים לאהבה ללא תנאים. ה' אוהב אותנו רק בגלל שיש לנו נשמה טהורה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש". לא פלא שאהבת הקב"ה לישראל נמשלת במקורות לאהבה של אב לבנו הקטן, כמו שנאמר "כי נער ישראל ואוהבהו". זו אהבה פנימית שאינה תלויה בגורמים חיצוניים. ואם הקב"ה אוהב כל יהודי בלי תנאים, גם אנחנו צריכים ללכת בדרכו ונאהב כל יהודי בלי תנאים.


הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי - הרב שמואל רסקין פרשת ויחי

 בסלון ביתינו מתקיים מפגש שבועי לנשים מידי יום שלישי, את המפגש המיוחד הזה אשתי עושה לעילוי נשמת אביה ז"ל ודואגת שנשות הקהילה יקבלו בו פינוק לגוף ולנשמה ברמה הכי גבוהה, השבוע הייתה לי הזכות למסור את השיעור, בתחילתו הגיעה רק אשה אחת, חשבתי לעצמי שבגלל הקור, 17- והקרח על הכבישים והמדרכות לא יגיעו הרבה נשים, לא עברו כמה דקות והסלון התמלא אט אט בנשים יקרות שאמרו כמה שהשיעור הזה חשוב לנשמה שלהם ועל אף הכפור בחוץ עשו כל מאמץ להגיע ולא לפספס את המפגש.

פתחתי את השיעור בסיפור על חתן שנתן לכלתו מתנה שלא עולה כסף אבל שווה כל הון שבעולם. הרבה כלות היו מוכנות לוותר על התכשיטים היקרים רק כדי לקבל מתנה מסוג כזה. לחתן הזה קראו רבי אריה לוין ׳הצדיק הירושלמי׳, ר׳ אריה היה עני ואביון וכך הגיע ליום חופתו. לאחר החופה כשנכנסו החתן והכלה לחדר ייחוד, פנה רבי אריה לכלתו ואמר: אני מצטער שלא היה לי כסף לקנות לך מתנה, במקום זאת החלטתי לתת לך מתנה אחרת – בכל פעם שיהיה בינינו ויכוח, בכל פעם שיתעורר קונפליקט, 'אני יהיה זה שיוותר לך'...

פרשת השבוע מזכירה לנו ויתור נוסף של "מלכת העולם בויתורים" רחל אימנו, הפרשה מספרת שיעקב עומד להסתלק מן העולם ומבקש מיוסף שיקבור אותו במערת המכפלה, בתוך הדברים הוא מדבר עם יוסף על ה'פצע' שיוסף נושא בלבו במשך עשרות שנים – העובדה שאמו -רחל, האשה האהובה והמועפדת של יעקב, היא האמא היחידה מכל ארבעת האמהות שקבורה בודדה בדרך אפרת – בית לחם ולא במערת המכפלה- מקום קבורתם של אבות האומה. יעקב יודע שהכאב הזה צורב את נפשו של יוסף ועכשיו לפני הסתלקותו מחליט יעקב לטפל בכאב ולרפא אותו, הוא ניגש עם המחט ישירות אל הפצע וכל המוגלה מתפרצת וכך אומר לו יעקב: בני יקירי, תדע שאמא לא ויתרה מתוך חולשה, היא לא נקברה שם בלית ברירה/ נגד רצונה, אמא ויתרה מתוך עוצמה, מתוך בחירה מלאה, אם תשאל עכשיו את אמא איפה היא רוצה להיקבר היא תאמר בלי היסוס בדרך אפרת היא בית לחם, והסיבה לכך מפני שבעוד כאלף שנה בחורבן בית ראשון יגלו היהודים מבתיהם, ויעברו בגלותם בדיוק בדרך הזו "בדרך אפרת היא בית לחם" שם הם יפקדו את קברה של רחל אמנו ויבכו שם. רחל תצא ותעמוד מול הקב"ה ותתחיל גם היא לבכות תבקש מה' שיציל את בניה. "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה״. יענה ה' לרחל "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם" בזכות פעולת הוויתור שהסכמת להיקבר על אם הדרך, תקבלי שכר ואציל את הבנים שלך.

חברים יקרים יש שני סוגי ויתור, יש ויתור הנובע מחולשה ויש ויתור הנובע מעוצמה. ויתור הנובע מחולשה הוא ויתור שנעשה בעל כורחי, לא רציתי לוותר ולחצו עליי לוותר בלית ברירה ולאחר מעשה אני מרגיש רע עם עצמי, ויתור כזה משאיר צלקת בלב לאורך שנים והכאב שלו יכול לעבור הלאה אפילו לילדים. 

אבל יש ויתור הנובע מתוך עוצמה - כאשר הויתור נעשה מתוך בחירה ורצון מלא, אמנם רציתי דבר מסוים, אבל אח"כ החלטתי שאני מוכן לוותר עליו למען ערך עליון יותר וכעת זה הרצון שלי ואני שלם עם הבחירה שעשיתי, אז הויתור משאיר תחושה טובה בלב ואפילו יכול למלא את האדם בשמחה כי הויתור נעשה מתוך עוצמה. זה המסר עבורנו "יש שכר לפעולתך" כאשר אנו מוותרים, ועושים את רצון ה׳ ותורתו, גם ה׳ יתן לנו שכר יוותר לנו ויעניק לנו שפע של ברכה והצלחה. חזק חזק ונתחזק.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור הונגריה

פוסט שבועי - הרב שמואל רסקין פרשת וישלח

אתמול קרה דבר גדול מאד, ידידי הטוב ר׳ בצלאל יקונט מכפר חב״ד נכנס לחדר הניתוחים במרכז הרפואי בלינסון כדי לתרום כליה מגופו לאדם שאינו קרוב משפחתו ולא הכירו בעבר, התקשרתי לבצלאל שעה לפני הניתוח כדי לברך אותו ולאחל לו בהצלחה, שאלתי אותו מה הביא אותו לעשות מעשה כל כך אצילי ומיוחד לתת איבר מגופו לאדם אחר? ״קשה לי להסביר את זה במילים״ ענה בצלאל, ״בתקופה האחרונה היה לי איזה שהוא רצון פנימי עז לעשות מעשה חסד מיוחד ולא שגרתי, ואז שמעתי שיש אצלנו בכפר חב״ד אברך צעיר שמקבל טיפולי דיאליזה החלטתי שאני רוצה לעזור  ואתרום לו כליה״ בנו- גיסי הרב חוני הוסיף שאבא שלו היה נחוש בדעתו להתקדם בתהליך התרומה במהירות, וכל המשפחה נפעמה לראות כיצד אביהם נותן ומקריב מעצמו כאשר המניע הוא רק רצון פנימי כדי לתת ולעזור ליהודי אחר, בחודשים האחרונים הוא הקדיש ימים ושעות רבות לבדיקות והכנות, ברוך ה׳ הכל עבר בהצלחה ושה׳ יעזור שתהיה לו ולמושתל החלמה מהירה ורפואה שלימה.
היום כשסיפרתי על כך לדני אחד מיקירי הקהילה שלנו, הוא כל כך התרגש ואמר לי אתה יודע מה גם אני מוכן בלי נדר לתרום כליה למי שצריך אם אהיה מתאים, מרגש ביותר לשמוע על אהבת ישראל כזו אמיתית ומיוחדת בעמנו.

 

בשבוע הבא ביום שני י״ט כסלו נחגוג את ראש השנה לחסידות וחג הגאולה של מייסד והוגה חסידות חב"ד האדמו״ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. בספר התניא אותו הוא כתב, נאמר שמצוות אהבת ישראל זה היסוד לכל התורה כולה.
המשמעות האמיתית של אהבת-ישראל היא לאהוב יהודי כפי שהוא, על מעלותיו ומגרעותיו. לאהבו כי הוא יהודי, אח. לאהבו למרות שאולי( נדמה לנו ש) זה לא כל-כך קל, ולמרות שיהודי זה אף מפריע לנו במידה מסויימת. זו אהבת ישראל!!* אהבת ישראל* אמיתית, בלתי תלויה בדבר, היא כיום צו השעה. בהתלכדות ובהתאחדות תשרה עלינו ברכת הבורא.

שבת שלום ושנה טובה בדרכי החסידות ולימוד החסידות

הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט

 

 

 

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.