מתוך האתר ChabadHungary.com
 

בודפוסט

בודפוסט

 דוא"ל

פוסט שבועי פרשת בא - הרב שמואל רסקין

 בדרך לחתונה עוברים באינדונזיה

בעוד כמה שבועות תערך בקהילתו של הרב שמואל רסקין שמחה גדולה ומיוחדת. אל תתבלבלו, זה לא אני אלא בן הדוד שלי, רב קהילת חב"ד בשיכון ותיקים בחולון. חבר הקהילה שלהם - דוד סייארס, יזכה להיכנס לחופה מיוחדת ולא שגרתית, היא תסמל את הנס העצום שהתרחש ומתרחש בכל רגע בדורנו.

הסבא של דוד סייארס היה סוחר יהודי שעלה מעיראק לארץ ישראל, בארץ הוא עסק בתחום הטקסטיל. כאשר הלכו עסקיו והתרחבו, הוא עבר לגור באינדונזיה בשטח האי באלי. אינדונזיה היא המדינה המוסלמית המאוכלסת ביותר בעולם וסייארס עבר לשם עם אשתו ובתו הקטנה חנה. הילדה ידעה מעט מאוד על היהדות שלה, לא היה לה דרך לחוות את הקשר שלה לעם היהודי. כאשר היא בגרה, הכירה שכן מוסלמי והתחתנה איתו. נולדו להם שלושה ילדים, הגדול מבינהם הוא דוד, מיודענו. מתוך רצון לשמר את הזהות היהודית של הילד, אימו לא שלחה אותו לבית ספר מוסלמי, אלא לבית ספר נוצרי קתולי...

חלפו השנים, דוד התקרב לגיל מצוות וחנה הייתה כאובה ומיוסרת. היא חלמה לחגוג לדוד בר מצוה, לראות אותו עולה לתורה וקורא את ההפטרה ככל נער יהודי החפץ בכך, אך לא היה לה שום מושג איך לעשות זאת. הדת היהודית אינה מוכרת באינדונזיה ולכן אסור לנהל שם בית כנסת באופן רשמי. סמוך לביתם היה מבנה בית כנסת קטן שנפתח רק ביום הכיפורים והסמל החיצוני היחיד עליו הוא ציור של מגן דוד, חנה הרגישה כי היא מוכרחה לפרוק את ליבה בפני הקדוש ברוך הוא, השיגה את המפתח של בית הכנסת ונכנסה להתפלל. היא גילתה מקום מוזנח ומלוכלך ועבדה שם שעות ארוכות כדי לנקות ולכבד את המקום.

על אחד השולחנות היא מצאה תמונה קטנה של הרבי מליובאוויטש. חנה הביטה בתמונה ואמרה: "רבי יקר, אתה דואג ליהודים בכל העולם, אני מתחננת שתדאג גם לדוד שלי". עוד בטרם סיימה חנה את תפילתה והנה נשמעות דפיקות על דלת בית הכנסת. בפתח היא גילתה לתדהמתה מחזה שלא יאמן באינדונזיה: עמד שם חסיד מזוקן, בשם ר' דוד סקורדר. היא שפשפה את עיניה, זאת הייתה מציאות ולא חלום. סקורדר הוא סוחר מלונדון וקיבל בעבר הוראה מהרבי מליובאוויטש, שבכל מקום בו יבקר לרגל עסקיו, יתעניין במצב הקהילה היהודית. הוא בדיוק ביקר בבאלי והלך לחפש את בית הכנסת, ובהשגחה פרטית מופלאה הוא הגיע בדיוק באותן דקות שהמקום היה פתוח ואישה יהודייה בודדה נזקקה נואשות לעזרה שלו. סקורדר לקח את דוד ללונדון והכין אותו כראוי לבר מצוה. חלפו השנים, דוד התקרב ליהדות למד בישיבות חב״ד, ובקרוב בעזרת ה' יזכה להקים בית יהודי איתן בארץ ישראל.

בפרשתנו פרשת בא מסופר שבליל הפסח נעשו שני דברים: האחד - יציאה מיוחדת של הקדוש ברוך הוא לתוך מצרים בכדי לגאול את עם-ישראל, והאחר - הענשת בכורי מצרים, פעולה שנחשבת פעולת אגב לעומת המטרה הראשונה. המטרה העיקרית של יציאת הקדוש ברוך הוא למצרים נועדה להציל את היהודים ששקעו כל-כך בטומאת מצרים, עד שבלילה זה, שבו נצטוו להקריב את קרבן הפסח ולא לצאת מבתיהם, הלכו הללו לבתי שכניהם המצרים. אף על פי כן, ירד הקדוש ברוך הוא בכדי להבחין בין המצרים ובין היהודים ולהציל גם את היהודים הללו.

פעולה זו מביאה לידי ביטוי את האהבה העצומה של הקדוש ברוך הוא לעם-ישראל. הרי אפשר לשער את מצבו הרוחני של יהודי, שאף על פי שראה את תשע המכות שספגו המצרים ואף שנצטווה על-ידי הקדוש ברוך הוא להקריב את קרבן הפסח ולהישאר בביתו בלילה הזה, בכל-זאת יצא מהבית והלך להתרועע עם המצרים. וכי יש פחיתות גדולה מזו?! למרות הכל מגלה הקדוש ברוך הוא את אהבתו לעמו, ויורד להציל אפילו את הפחותים שבעם-ישראל בעצמו - "אני ולא מלאך, אני ולא שרף" ועובר מבית לבית, כביכול, בכדי לשלוף מתוך טומאת מצרים את היהודים ששקעו לתוכה.

לעיתים אנו מוכנים לעזור לזולת, אך מצפים שיביע רצון להעזר, שיבוא אלינו לקבל את העזרה. מלמד אותנו בורא העולם: עלינו ללכת אפילו אל מי שבדרגה הנמוכה ביותר, לבוא אליו לכל מקום בעולם, לספר לו על אהבת הקדוש ברוך הוא אליו ולקרבו לאור התורה. כך נגאלים כל ישראל מהגלות - "ואתם תלוקטו לאחד-אחד בני-ישראל", וזוכים לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.


שבת שלום 

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת שמות - הרב שמואל רסקין

 רוצה להיות מהפכן? תוריד את הנעליים מהרגליים

יהודי מכובד הגיע לפגישה אישית בארבע עיניים אצל רבו האהוב.

אמר לו הרב: "ידידי היקר והמכובד, אם תשנה את ההרגלים השליליים שלך למעשים חיובים - אני ואתה נשנה את העולם".

האיש שמח והתרגש מאד, הוא ורבו יעשו מהפך וישנו את העולם!

אז המשיך רבו והוסיף: "נשנה את העולם הפרטי שלך", כל אדם הוא עולם מלא.

בפרשת שמות מסופר על משה רבינו הרואה את הסנה בוער ושומע מאת ה' את המשפט המפורסם: "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא".

במשפט הזה טמון רעיון נפלא: 

"של נעליך" - הורד מעליך את מה שנועל אותך. 

"מעל רגליך" - מעל ההרגלים שלך. 

"כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"  - לא תמיד אנו צריכים לחפש ולבקש להיות במקום אחר, לעבור דירה, לחפש מקום לימודים מיוחד, לנסוע לאי בודד - המקום שבו אתה עומד עליו עכשיו, אדמת קודש הוא, גם המקום שבו אתה נמצא כעת יכול להיות קדוש. 

ברגע שנסיר את המנעולים מההרגלים שלנו נגלה מחדש אלו יכולות וכוחות יש בנו. 

ברגע שננתק את עצמנו מההרגלים הישנים, מתחושת ה"לא יכול", נחוש שאנחנו יכולים עם קצת מאמץ להשתחרר מההרגלים השליליים ולשלוט בהם.יציאה "ממצרים" - מן המיצרים, מתאפשרת על ידי "של נעלך מעל רגליך", להוריד את ההרגלים שנועלים אותך וחוסמים בעדך להתעלות ולהרגיש אור.

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב ממש את האור הגדול - אורו של משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלמה.

 

שבת שלום ומבורך,

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

 

תודה לסיון רהב מאיר, המצטטת רעיון נפלא זה  בספרה הנהדר "הסטטוס היהודי".

פוסט שבועי פרשת ויחי - הרב שמואל רסקין

 *פוסט מפרגן*

אריה ישב אצל הספר אליקו להסתפר לפני יציאתו לטיול עם החבר׳ה לאמריקה, את אליקו הספר זה הפתיע: "לאמריקה? למה שמישהו ירצה לנסוע בעונה הזאת? הצפיפות, ההמוניות... אתה מטורף אם אתה נוסע עכשיו לאמריקה.

תגיד אריה איך אתה טס לשם?" 
‏‪"‬אנחנו טסים בטיסת לואו קוסט", ענה אריה, "קיבלנו מחיר מצוין". האיש והמספריים נדהם: ‪"‬לואו קוסט? המטוסים מקרטעים, המושבים מרופטים והכי גרוע - הם תמיד מאחרים" נאנח אליקו והמשיך: "איפה אתם מתאכסנים באמריקה?"

״נהיה במקום קטן ואקסלוסיבי המשקיף על הנהר הפטומק ברוקוויל״, הצטנע אריה. ‏‬‪ ״אל תמשיך! אני מכיר את המקום״, התפרץ שוב אליקו, "כולם חושבים שזה הולך להיות מיוחד ואקסלוסיבי אבל בתכל'ס, זה חור, אולי המלון הגרוע ביותר בעיר, החדרים קטנים, השירות על הפנים, והמחירים מוגזמים". תוך גזירת קצוות אחרונים המשיך לשאול: "אז, מה אתם מתכוונים לעשות כשתגיעו לשם?" ‪"‬אנחנו נלך לראות את ניו-יורק ומקווים לראות את נשיא ארצות הברית!" ענה אריה בהתלהבות. ‪"‬זה טוב...", צחק אליקו, 
"אתם ועוד מיליון אנשים מנסים לראות אותו, למה נראה לך שתצליחו? מה אני אגיד לך.... בהצלחה בטיול שלך, אתה תזדקק לזה..."
‏‪ ‬
לאחר כחודש, חזר אריה לרענן את התספורת. "תפסת אמריקה, אה?" הקניט אליקו הספר. "האמת, זה היה פשוט נפלא", ענה לו אריה, "לא רק שיצאנו בזמן ובאחד מהמטוסים החדשים של החברה, עוד היה להם "אובר-בוקינג" ושדרגו אותנו למחלקה הראשונה עם כל הפינוקים והשירות היה נהדר. המלון היה יפהפה, הם רק לאחרונה סיימו שיפוץ בעלות של 5 מליון דולר והמקום ממש פנינה. מכיוון שהגענו בשיא העונה והם היו מלאים, הם התנצלו ונתנו לנו את הסוויטה המיוחדת של הבעלים, ללא תוספת מחיר!".

‏‪"‬נו", מילמל הספר, "נשמע לא רע, אבל עם כל הכבוד, את הנשיא לא פגשת". "למען האמת", אמר אריה, "היה לנו מזל וכשסיירנו בבית הלבן, איש המשמר טפח לי על הכתף והסביר שהנשיא מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים וישמח אם אואיל בטובי להיכנס לחדרו הפרטי ולהמתין בכדי שהנשיא יברך אותי אישית. חמש דקות לאחר מכן, הנשיא נכנס ולחץ את ידי. אני כרעתי ברך לפניו והנשיא אמר לי מספר מילים". ‪"‬באמת? ומה הוא אמר לך? הנשיא אמר לי: ״תגיד, מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזאת?".

פרשת ויחי היא הפרשה המסיימת את ספר בראשית ובה אנו קוראים על הברכות שברך יעקב את בניו, עולה על כולנה הברכה שברך את בני יוסף, ברכה שהפכה להיות סמל לברכת הבנים "ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה", מה ייחודה של ברכת אפרים ומנשה, שכל המברך את בנו יברך אותו שיהיה כמותם, וישתמש בברכתו של יעקב כלפיהם?

התורה מספרת שכשיעקב ברך את בני יוסף, הוא שיכל ידיו - הניח את יד ימינו על ראש אפרים ואת ידו השמאלית על ראש מנשה, למרות שמנשה היה הבכור, בעצם יעקב "העדיף" את הצעיר... עם זאת לא חלף בהם הרהור של קנאה או שנאה או תחרות. הם פרגנו וכיבדו אחד את השני, לכן בוחר יעקב דווקא בצאצאי יוסף ואומר "בך יברך ישראל, ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", ילדים עם כבוד ופרגון כזה, זו ברכה שכל אב היה רוצה‪...‬ כמו שנאמר בספר משלי "טוב עין הוא יבורך" טובי העין - מי שרואה בעין טובה את הסביבה, הם אלו שיכולים לברך ולהשפיע על סביבתם...
‏‪ ‬
היום (יום חמישי) חל צום עשרה בטבת ביום עצוב זה, בו החל המצור על ירושלים, אשר הסתיים בחורבן בית המקדש ויציאת עם ישראל שוב לגלות ארוכה ומפותלת, כדאי שנקח על עצמנו את המסר מפרשת השבוע ׳לפרגן׳, כך בחופשיות, פשוט לפרגן אחד לשני באהבת חינם, ובזכות זה ייבנה בית המקדש השלישי ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש. 
חזק חזק ונתחזק!

שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת ויגש - הרב שמואל רסקין

אדם אחד הגיע לכותל בשעת לילה מאוחרת ושמע יהודי מתפלל לאלוקים וצועק: "אלוקים תעשה לי פנצ'ר!" הצופה באיש התמהוני חשב שהוא מדמיין (בכל זאת השעה הייתה אחת לפנות בוקר...) ושוב הוא שומע צעקה: "אלוקים תעשה לי כבר פנצ'ר!" לרגע הוא חשב שמדובר באדם שאינו שפוי אך מבט קצר לעבר האיש הבהיר כי מדובר באיש אמיד בעל שיעור קומה...
הוא לא התאפק, ניגש אליו ושאל: "סליחה איזו מין תפילה זו?!" האיש חייך לעברו תוך שהוא מביט בשעון הרולקס שלו והסביר: "תראה, העולם הוא גלגל פעם אתה למעלה ופעם למטה, מי שלמטה יכול לעלות למעלה וחלילה ההפך... אני הייתי בשאול תחתית ואלוקים זיכה אותי ומעני מרוד הפכתי לאיש עסקים מצליח, אני מבקש מאלוקים שיעשה לי פנצ'ר, על מנת שהגלגל לא ימשיך להסתובב ואשאר כמו שאני....״

 

בפרשת ויגש מספרת לנו התורה על המפגש הטעון והמרגש של יוסף עם אחיו. הגלגל הסתובב בעולם ויוסף שנמכר ע"י אחיו לעבד, נהיה למשנה למלך מצרים והם באים לבקש את עזרתו בשנות הרעב. לאחר הפגישה המרגשת, יוסף שולח את אחיו להודיע על כך לאביו, ויחד איתם הוא שולח עגלות הנושאות מכל טוב ארץ מצרים. בעגלות היה חבוי מסר שיוסף שלח, שרק אביו יעקב הבין אותו.

מהו הסימן אשר מסר יוסף לאביו באמצעות אחיו? ? מדוע בתחילה לא האמין יעקב, אך כשראה העגלות מיד השתכנע וכתוצאה מזה "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם".

על דרך הפשט ניתן להסביר כי העגלות המלאות כל טוב הן ראיה שיוסף הוא אכן השליט במצרים שהרי יש בידו לשלוח מעגלות פרעה. אולם ודאי שיש בעגלות ששלח יוסף ליעקב מעבר להוכחה פיזית לעצם קיומו, רש"י מסביר שסימן מסר להם, והוא הלימוד שלמד יוסף עם יעקב אביו בענין ׳עגלה ערופה׳ קודם העלמותו. אבל עדיין מדובר רק בסימן בעלמא שנתן יוסף לאביו כדי להוכיח את קיומו, מה הקשר בין הָעֲגָלוֹת לעגלה ערופה? שכן אם רמז לאביו על עגלה ערופה מדוע שלח עגלה שהיא כלי תחבורה? היה לו לשלוח את העגלה שהיא התולדה של הפרה, אלא שנראה שיש כאן מסר עמוק יותר אותו שולח יוסף לאביו דרך העגלות,

אחד ההסברים הוא כך: 
יוסף שלח עגלות כדי לומר לאביו יעקב: "תדע לך אבא, תמיד זכרתי שהעולם הוא כמו גלגל פעם אדם למעלה ופעם למטה. כך בשעה שהייתי בבור ידעתי שאעלה לגדולה וגם כעת כשאני מלך, אני זוכר שתמיד אפשר לרדת..." כי כל מה שקורה בעולם הוא אך ורק מאת ה׳. יעקב מבין שיוסף חי באמונה שה' משפיל גאים ומגביה שפלים ומחשבה כזו מיד גורמת ל"וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". יהי רצון שהקדוש ברוך יתן לכולנו שפע ברכה מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה בכל המצטרך בטוב הנראה והנגלה בכל המצטרך, שנמשיך לשמוע בשורות טובות ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט

 

פוסט שבועי פרשת מקץ - הרב שמואל רסקין

 גיא סיים את שירותו הקרבי בצה"ל, כשהשתחרר, נסע כמו רבים מחבריו "לנקות את הראש" במזרח הרחוק, הוא ארז תרמיל עם ציוד ויצא לראות נוף, להכיר מחוזות חדשים, לטעום ולרחרח מקרוב בכל דבר זר ומוזר. ככל שהיה זר יותר - מוטב. בין השאר הגיע לתאילנד, שם הסתובב בין ערים ועיירות והשתדל להתרחק משאונה של עיר. גיא אהב את השקט ומשום כך הוא לא הסתובב כמעט עם צעירים ישראלים נוספים. לבדו, בתרמיל ומקל, סבב בעיירות הקטנות והכיר עולמות חדשים. 

באחד הימים הגיע אל אי הנופש "קופאנגאן" שנמצא בלב ים, שם ישן בבונגולו שלושה חודשים ארוכים והתגורר באי בין סלעי החוף כשהוא אוכל מכל הבא ליד. כל יום מצא את עצמו יושב בחוף שעות ארוכות, על הקו הדק המפריד בין המים לחול הבהיר, מביט במים התכולים ומאזין לרחש גלי הים שהתנפצו על החוף והרטיבו אותו מדי פעם. מחשבותיו ריחפו והגיעו כמעט לכל מקום אפשרי, הוא חשב על המדיטציות והיוגה, שוטט במחשבתו במנזרים עתיקים, שרטט קווים לעולמות רוחניים והתערבל עם סערות הנפש. רק על עמו ומולדתו לא חשב. הוא הגיע למקום הזה במטרה להתנתק, לברוח ולשכוח מכול דבר שיחבר אותו לארץ, זו הסיבה שניתק כל קשר רגשי וטלפוני עם כל מה שהזכיר לו את הארץ, כולל חברים ובני משפחה.

גיא שיכל רגליו והתכונן לסיבוב נוסף של מדיטציה. הוא ריכז את חושיו, תקע את מבטו בחלל האוויר, ונשם נשימה עמוקה. השמש כמעט נטתה לשקוע כאשר חפץ מוזר גלש עם המים ו'נחת' על החול הרך, כמעט נוגע ברגליו. הוא הושיט את ידו ושלף את החפץ המוזר הזה והתבונן בו. זה היה סביבון. סביבון יהודי. לא סתם סביבון, אלא סביבון עם ארבע אותיות בעברית...כמו ברק פגע בו באותו רגע . סביבון נוחת מול רגליו, בחוף נידח בתאילנד הרחוקה. זה היה ניראה לו יותר ממוזר, מה לכל הרוחות הדבר הזה עושה פה, באמצע החיים, ועוד במקום כזה. שעה ארוכה התבונן בסביבון, הפך בו לכאן ולכאן; נזכר בסביבון האחרון שראה בחייו כשהיה בגן הילדים. הוא נזכר גם בחנוכייה... גיא המשיך לשבת ולהתבונן במחשבותיו בסביבון היהודי הזה, למרות שהחושך כבר מזמן ירד. הוא קם ממקומו והלך לעבר הבונגולו שלו. המחשבות החזירו אותו בבת אחת אל הבית הרחוק בישראל, אל אבא ואמא. פתאום הרגיש צורך להתקשר ולשאול 'מה נשמע' זאת לאחר חודשים ארוכים שלא שמע מהם מאומה. כשהתקשר הביתה, אמו כל כך שמחה : "הו, גיא, חנוכה שמח, טוב שהתקשרת כי בדיוק כעת אבא מדליק נרות חנוכה..." קולו נשנק. הוא לא יכול היה לדבר, גם בשעה שאביו נטל מאמו את הטלפון ושאלו לשלומו, ההלם היה גדול. "חנוכה היום?" פלט לבסוף תוהה ומבולבל. אבא לא הבין למה בנו שותק ותוך כדי שיחה שלף גיא מכיסו את הסביבון שהביא לו הים שעות ספורות קודם לכן... בשבילו זה היה יותר מדי. יותר מאשר צירוף מקרים סתמי, הוא חש כי יד עליונה דוחפת אותו לפינה כלשהי - אותה יד עליונה שניסה להתחמק ממנה ולמצוא לה תחליף במקומות אחרים.

לאחר שיחת הטלפון יצא שוב החוצה, הפעם כשמטרה לנגד עיניו. הוא השיג עלה בננה ענק ואגוזי קוקוס, ובשיטות בנייה של ה'מזרח' התקין לו חנוכיה קטנה. את הנרות הקטנים קיבל מה"אמא" התאילנדית שאירחה אותו בבוגנלוס. כשסיים להתקין את החנוכייה המיוחדת, היטיב את הנרות והדליק בהם אור- אור יהודי שהאיר אותו ואת המקום כולו.

ישב שם תייר שהביט בו בעיניים פעורות לא הרחק ממנו. הוא לא הבין מה בונה הצעיר הזה, מדוע הוא מדליק נרות וכה שקוע בשרעפיו. פתח הלה בשיחה ושאל לפשר הנרות ומהם מסמלים וגיא הסביר לו כי זה סמל של ניצחון. "ניצחון של מי?" תהה התייר, השיב גיא בפשטות. "ניצחון היהודים על היוונים, ניצחון האור על החושך. למחרת, באותו מקום ובאותה שעה, מול 'חוף הסביבון' (כך כינה גיא כעת את החוף), החליט כי עליו לחזור לישראל ולבדוק את הדת מקרוב. אולי בכל זאת יש משהו?! קודם לכן ביקר בבית חב"ד בתאילנד לישראלים, שם הציץ, התרשם והכיר מקרוב לראשונה את היופי של הדת, כעבור חודשים ספורים ישב גיא באולם של ישיבת חב"ד בשכונת קטמון הירושלמית, עושה את צעדיו הראשונים בעולמה של היהדות מתאמץ להשלים את מה שהחסיר כל השנים.  

חברים יקרים יש משהו מיוחד בחג החנוכה: הדינמיקה הבסיסית של חג זה שבה והופיעה במהלך כל ההיסטוריה היהודית. חנוכה מציין בראש ובראשונה את נכונותם של יהודים לסכן את חייהם כדי לשמר את יהדותם – כלומר, להישאר נאמנים לתורה שנתן לנו אלוקים כמקור ההדרכה לשליחותנו בחיים. הניצחון הצבאי בא והלך ובכל מקרה הוא לא היה שלם – תוך דור אחד או שניים, המדינה הצעירה תחת שלטון המכבים כבר איבדה את עצמאותה ועברה להיות תחת שליטתם של הרומאים. מעל הכל, חנוכה נחגג למען העובדה שאנו לא הרשינו לאף אחד להכתיב את מערכת היחסים שלנו עם אלוקים. אנו מוכנים לוותר על כל דבר למענו, למען המטרה הזאת, אפילו על חיינו הפיזיים. חג החנוכה מציב בפנינו את האתגר להתבונן פנימה אל תוכנו ולמצוא גבורה ונחישות, להפיק משמעות, תכלית וקדושה מכל רגע בחיים שבהם בירכנו אלוקים. מי ייתן וחג החנוכה יאיר השנה את חיי כולנו וכל משפחותינו ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!


שבת שלום וחנוכה שמח

הרב שמואל רסקין 

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת וישב - הרב שמואל רסקין

 לאחר שליחותם בכותאיסי שבגרוזיה, הורה הרבי הקודם לסבי וסבתי ר' לייבל ומלכה ליפסקר ז"ל לעלות לארץ ישראל, הם עשו כדברו, עלו לארץ והתגוררו בעיר לוד. באחד הימים, עת פסע סבי במרכז העיר לוד, פנה אליו קצין משטרה שעבר באזור. לאחר מכן התברר כי היה זה מפקד משטרת לוד.

"אתה לייבל ליפסקר?" שאל המפקד, וסבא השיב בחיוב. "אם כן, אני מבקש לראות אותך מחר במשרדי אשר בתחנת המשטרה". סבא נבהל מאוד, זכרונות המשטר הקומוניסטי עוד לא נשכחו ממנו, ובכלל, מי אינו חושש מזימון פתע ללא נימוק לתחנת המשטרה. באותו הלילה נדדה שנתו מעיניו, כשבמוחו עברו אין ספור אפשרויות לגבי הצפוי לו.

למחרת, התייצב סבי במועד שנקבע בחדרו של מפקד המשטרה. להפתעתו, קם לקראתו המפקד וחיבק אותו בחום, כמו חברים טובים המכירים שנים רבות. לנוכח פניו הנדהמות של סבי הזמינו המפקד לשבת והחל לספר לו:

"אתה בוודאי לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותך היטב מתקופת שהותך בכותאיסי. עם תום ימי מלחמת העולם השניה, שוחררתי מהצבא האדום ולא ידעתי לאן לשים פעמיי. הייתי רזה, רעב ובגדיי בלויים, כך הסתובבתי ימים ארוכים בלי מטרה. באחד הימים, עברתי ליד הנהר וחשבתי להטביע את עצמי. הבטתי במים מבט ממושך, הרגשתי שאני נפרד מהעולם הזה. לפתע ניגשת אלי, שמת יד על כתפי ואמרת לי: "בוודאי אתה יהודי!". כשהשבתי בחיוב, אמרת "אתה נראה רעב ועייף, בא אלי הביתה ואתן לך לאכול ומקום לישון". הדיבור שלך כבש את לבי והלכתי אחריך.

היה זה כמה ימים לפני ליל הסדר וביקשת ממני להישאר לחגוג אתכם את הפסח. מסביב לשולחן הסדר ישבו שמונה ילדיך ואורחים רבים, לא אשכח לעולם את האווירה המיוחדת ששררה בביתך בחג.  באותו הרגע החלטתי שאני רוצה להמשיך לחיות.

לימים עליתי לארץ, גויסתי לצבא והגעתי לתפקיד בכיר ומשם עברתי אל שורות המשטרה. כשראיתי אותך אתמול זיהיתי אותך מיד וידעתי שאני חייב להכיר תודה למי שהציל את חיי ברגע האחרון. לא רציתי לעשות זאת ברחוב, ולכן הזמנתי אותך לכאן", סיים לספר מפקד משטרת לוד.

הסיפור הזה כל כך אופייני לסבי וסבתי שבזכות אהבת ישראל האמיתית שלהם הצילו חיים של אנשים רבים.

חברים יקרים היום אנו חוגגים בכל רחבי תבל את חג הגאולה וראש השנה לחסידות - י"ט כסלו. מצוות אהבת ישראל היא אחד היסודות החשובים בתנועת החסידות, והבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, הצביע על מהותה של מצוות אהבת ישראל כציווי לאהוב כל יהודי מצד נשמתו, מבלי להתחשב בחסרונותיו ומגרעותיו.

רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד ובעל הגאולה, מסביר בספר התניא בפרק ל"ב, שהציווי לאהוב כל יהודי נובע מהגדרת היסוד העיקרי המאחד את כל היהודים - אף שישנה התחלקות גופנית בין גופי עם ישראל, אך נשמותיהם מאוחדות במקורן האלוקי, שהוא כ"אב אחד לכולנה". מכאן, שרק אדם שמייחס את החשיבות העיקרית בחייו לנפשו ואילו לגופו מתייחס הוא כטפל, יכול לחוש אהבה כנה לכל יהודי; אך "העושים גופם עיקר ונפשם טפלה", אינם יכולים לחוש אהבת אמת ליהודי שני. 

מבואר בתורת החסידות הקשר והחשיבות הרבה הטמונה באהבת ישראל למצוות אהבת השם, שכן, אהבה כוללת אהבת האהובים על האהוב. כיון שה' אוהב את עם ישראל, לכן עליהם לאהוב זה את זה. ההנחיה הניתנת כדי להצליח לאהוב כל יהודי, היא להעמיק בהתבוננות וחשיבה על מאפיין היסוד של כל יהודי, נשמתו שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. 

כמו כן מורה החסידות להתבונן גם במעלות אנושיות שונות, תכונות ויכולות מיוחדות, המצויות אצל כל אחד. על אף שאין דעותינו שוות כמאמר חז״ל "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות" – ולכאורה מהי ההשוואה בין השוני בפרצופים לשוני בדעות? אלא כשם שאין פרצופו השונה של חברך מפריע לך ואין אתה תובע ממנו שישנה את פרצופו לדמות פרצופך, כך עליך לקבל בהבנה מלאה את העובדה שדעתו שונה מדעתך. וכפי שהחסידים הראשונים נהגו לומר: "אהוב יהודי, והשם יתברך יאהב אותך. עשה טובה ליהודי, והשם יתברך ייטיב איתך. קרב יהודי, והשם יתברך יקרב אותך".

״לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו!" 


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת וישלח - הרב שמואל רסקין

 ביום ראשון בשבוע שעבר, בערב המרכזי של כינוס השלוחים העולמי שנערך בהאנגר ענק בניו ג'רזי בהשתתפות 6000 איש, סיפר שליח צעיר סיפור מרגש ביותר:

"לפני 21 שנה צעד ילד בן תשע יחד עם אביו לבית הכנסת בליל שמיני עצרת. באמצע הדרך שאל הילד "אבא, אפשר להביא את ספר התורה מבית הכנסת אלינו הביתה בכדי שאמא תוכל לנשק את ספר התורה?". אמו שחלתה במחלה הארורה, שכבה בביתה לאחר טיפולי כימותרפיה קשים. ענה לו אביו "בני היקר, לא מקובל להוציא את ספר התורה מבית הכנסת. לכל היותר עושים הקפה אחת בסמוך לבית הכנסת". הילד פרץ בבכי והתחנן לאביו שינסה למצוא דרך שאמו תוכל לשמוח עם התורה.

יום וחצי לאחר מכן, בצהריי חג שמחת תורה, ישבה אמו של הילד בסלון ביתה, מנסה לחזק את עצמה לאחר הטיפולים הקשים.

לפתע נשמעו מהרחוב קולות מוזרים. היו אלו קולות של שירה, שהתקרבו והתקרבו עד לפתח ביתה. הדלת נפתחת והאם ראתה את בנה בן התשע נישא על כתפיו של אחד מבחורי הישיבה, לצד בעלה, יחד עם כל מתפללי בית הכנסת עם טליתות על כתפיהם, נשים במיטב לבושיהן ותינוקות בעגלות. כולם באו לשמוח יחד איתה. אי אפשר לתאר במילים את ההתרגשות, השמחה והחיזוק שקיבלה אותה גברת".

"החלק העצוב בסיפור,  שלאחר שלושה חודשים הלכה אותה הגברת לעולמה" המשיך השליח הצעיר את דבריו, "אנשי בית הכנסת שהגיעו לשמח את האשה החולה בביתה היו מבית חב"ד סן דייגו שבקליפורניה, בראשות השליח המיוחד הרב יונה פראדקין, שיזם את הביקור המרגש. בנה בן התשע של האשה, זה אני שעומד לפניכם...".

"זו רק דוגמא אחת קטנה לאהבת ישראל הגדולה שראיתי אצל שלוחי הרבי, והחלטתי בליבי כשאגדל גם אני רוצה להיות שליח של הרבי!

וברוך השם, אני שמח לבשר לכם שלא מזמן יצאנו אשתי ואני יחד עם חמשת ילדינו לשליחות בטמקולה שבקליפורניה, בכדי לעזור לשליח הרב איצי הורביץ שמגיל בר מצוה אני בן בית אצלו, ובשנים האחרונות סובל ממחלת ALS, שהשם ישלח לו רפואה שלימה במהרה".

חברים יקרים, שמה של פרשת השבוע - "וישלח". אומר הרבי מליובאוויטש, שכל יהודי הוא שלוחו של הקדוש ברוך הוא אשר שלח את נשמתו למטה, לעולם הזה הגשמי, בכדי לעשות לו יתברך דירה פה בעולם התחתון ע"י לימוד התורה וקיום המצוות. ההוראה העיקרית משם הפרשה "וישלח" - לשלוח אחרים, לא רק שהוא בעצמו שליח אלא עושה גם אחרים לשלוחים "שליח עושה שליח". שליחותו של יהודי להאיר את העולם באור התורה והמצווה, צריכה להיות באופן כזה שיפעל על האנשים מסביבו שגם יהיו שלוחים לפרסם אלוקות בעולם.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת ויצא - הרב שמואל רסקין

 סול ורדיגר הוא המנכ"ל האגדי של OuterStuff - ענקית בגדי ספורט מצליחה מארצות הברית. ביום בהיר אחד קיבל שיחה למשרדו, על הקו היה שגריר דרום קוריאה באו"ם מר או ג'ון: "אני מבקש בכל לשון של בקשה להיפגש איתך עוד השבוע, את הנושא תשמע כשניפגש".

סול לא הצליח לנחש את מהות הפגישה, הוא בקושי שמע בעבר את שמו של השגריר. אינספור נושאים אפשריים לשיחה עלו במוחו, אך שום ניחוש לא הניח את דעתו. למרות התעלומה, נענה סול לבקשה וקבע פגישה ליומיים לאחר מכן, במסעדה כשרה הסמוכה לבניין המשרדים שלו במנהטן. לאחר פתיחה נעימה ודרישת שלום, פתח בהתלהבות השגריר ג'ון את המונולוג המפתיע: "מאז ומתמיד אני מכיר את הסטריאוטיפים השליליים על היהודים ועל ארץ ישראל, וגם אני התייחסתי אליהם כפי שמקובל, כמו כולם".

השגריר המשיך עם ניצוץ חם בעיניים, כשהוא מדליק את סול המופתע: "כל זה נגמר באותו היום שהבת שלי התקבלה לעבוד בחברה שלך. עוד באותו היום קיבלה התדמית שלכם בעיניי תפנית חדה, ובכל פעם מחדש זה הולך ומפתיע יותר. אותי, את משפחתי, ואת כל הסביבה שלי".

לאחר ההקדמה הבומבסטית, ניגש השגריר לפרט על כמה מהנקודות ששמע מבתו על אודות מקום עבודתה, שהלהיבו אותו במיוחד:

1. מדי יום ביומו בשעה 13:30, בכל מצב בו נתון המשרד, גם בזמני הלחץ הסוערים במיוחד, ברגעים שנדמה שזהו 'הרגע הדרמטי והקובע', כל הגברים במשרד, כולם כולל כולם, עד לדרגים הגבוהים ביותר, פורשים לאחד החדרים הצדדיים במשרד ומקיימים שם תפילה מתוך רצינות, בשקט וברוגע, כאשר ניכר כי הם מרוכזים בתפילה מתוך אמונה מלאה כי זהו המקור האמיתי להצלחה שלהם.

2. מדי יום שישי, למרות הרווח העצום שמניבה החברה בכל יום עסקים, נסגר המשרד לגמרי בשעות הצהריים, שעות ארוכות טרם כניסת השבת, הכל כדי לאפשר הכנות לשבת שלכם. וכמובן שביום שבת המשרד סגור. זה כולל את כל העובדים, ללא הבדלי דת גזע ומין.

3. הבת - שכיהנה כמעצבת החברה, הבחינה לא פעם כי כל מי שהגיע למקום לצורך בקשת צדקה, התקבל במאור פנים וביחס חם ולבבי, ותמיד היה יוצא עם צ'ק נכבד מאוד. למרות שהדבר הביא למקום המוני מגייסי משאבים, מעולם לא נמנעו מכך.

4. ובעיקר - היחס המכבד והאישי שקיבלה בתי לכל אורך זמן עבודתה, אף מצד הבכירים ביותר, ממש באופן מעורר השתאות.

כאן, הוציא השגריר את פנקס הצ'קים מכיסו וביקש לכתוב צ'ק על שמו של סול ורדיגר ולהחזיר לו את כל עלות שכרה ורווחיה של בתו במשך שנת עבודתה במשרדו. סול התנגד לכך בכל תוקף: "בתך עשתה עבודה מצוינת. פעלה ביושרה ובהגינות. הרווחים הם שלה".

בשלב זה השיחה עלתה בדרגה והשגריר הסעיר את איש שיחו בתגלית מרעישה: "מאז שהכרתי באמצעות בתי את העם היהודי, כבר כמה פעמים התנגדתי להחלטות אנטי ישראליות באו"ם. כמי שמחזיק בזכות הצבעה, באחת מההחלטות הצלחתי למנוע את ההחלטה על חודו של קול. בהיותי מצביע תשיעי, הפלסטיניים סמכו עלי, ובסוף נמנעתי מלהצביע ומנעתי החלטה, בזכותכם!".

"אף אחד מעובדי המשרד לא הכיר את המעצבת המשובחת כבתו של השגריר הדרום קוריאני", שח מר סול לדיפלומט הנלהב, "ההתנהגות שלנו היא התנהגות יהודית טבעית בהתאם לחוקי תורתנו הקדושה ולאורה נמשיך לצעוד בגאווה".

פרשתנו מספרת על בחיר האבות יעקב אבינו שהשקיע שנים רבות בלימוד התורה, אך אז הגיע הזמן לצאת לחרן ולהתחיל לעבוד קשה לפרנסתו. בדרך הוא עצר בבית א-ל, שם חלם את החלום המפורסם. בטרם פנה לישון הוא הקיף את ראשו באבנים וביקש לשלוח בכך מסר ברור: גם בעבודה הקשה המצפה לו, הוא הולך להעסיק רק את הידיים. הראש יישאר מוגן ובמקום הנכון – מחובר לבורא העולם ולערכים הקדושים לאורם גדל.

העבודה היא דבר חשוב. כל עוד ואנו חיים בעולם חומרי וזקוקים למוצרים פיזיים (אוכל, ביגוד, מקום מגורים) בכדי להתקיים, ואנו זקוקים לכסף בכדי לרכוש אותם. אך אל נא נאבד את הראש.

עבור כל אחד מאיתנו, מהווה סיפור זה דוגמה חיה עד כמה כל התנהגות שלנו משפיעה עד אינסוף, ועובדת היותנו יהודים אף מגדילה את האחריות שלנו.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

תודה לשאול שיף על הסיפור היפה!

פוסט שבועי פרשת תולדות - הרב שמואל רסקין

 מבצע אנטבה 2017

״למי יש מתכון לקרקר ביתי?״ נזרקה השאלה בוואטסאפ המשפחתי... כן, אפילו קרקרים הם צריכים לייצר לבד! 

לפני קצת יותר מחודשיים יצאו אחי הצעיר מוישי, אשתו יוכבד ובנם הקטן מנדי בן השנתיים, הם עזבו את ביתם בשכונת רמת שלמה בירושלים, נפרדו לשלום מהמשפחה ומהחברים ונסעו לשליחות. המטרה- פתיחת בית חב״ד בקמפלה, אוגנדה. הם הגיעו לשם בבקשתו של השליח הראשי לאפריקה הרב שלמה בן טולילא, שראה את הצורך להקים מרכז יהודי בעיר קמפלה, כיוון שבעיר גרים כמה עשרות משפחות יהודיות לצורכי עסקים ועוד אלפי מטיילים יהודים המגיעים לשם. 

עיצמו רגע את העיניים ותארו לעצמכם זוג צעיר, עם פעוט בן שנתיים עוזבים את החממה המשפחתית והקהילתית הנוחה, ממריאים לאוגנדה הרחוקה ומקימים בעשר אצבעות בית חב״ד במקום שעד לזמן הגעתם היה מדבר ושממה רוחנית. 

המבצע החל כמה שבועות לפני נסיעתם, גיוס משאבים קניית מוצרים כשרים ניירת וחיסונים ועוד, היו צריכים להביא איתם מהארץ את כל הנצרך לצורך המשימה המורכבת הזאת, והנה הגיע היום הגדול בו הם עולים על המטוס עם עשרות מזוודות המכילים שפע של מוצרי מזון כשרים, סידורים, טליתות ספר תורה ותפילה גדולה בלב. 

הם נחתו באנטבה בירת אוגנדה עם נחישות ואמונה רבה.  ברוך ה׳ כמה ימים לאחר הגעתם לאוגנדה הם מצאו בית גדול ומרווח שיוכל לשמש כמרכז ליהודי האזור. מהר מאוד הם עמלו וסידרו מקום לאולם בית כנסת, חדר אוכל וכו' ומיד החלו להזמין את היהודים במקום לבקר בבית חב"ד החדש ולראשונה בהיסטוריה עשרות יהודים המתגוררים בקמפלה זכו לחגוג את חגי תשרי כמו שצריך, הם שמעו תקיעת שופר, בירכו על הלולב ורקדו עם התורה.

היום בעז״ה אפגוש את אחי הצעיר מוישי בניו יורק, הוא מגיע בפעם הראשונה בחייו לכינוס השלוחים העולמי המתקיים מדי שנה מזה עשרות שנים ביוזמתו וברכתו של הרבי, ובו משתתפים כ-5000 שלוחים הפזורים בכל רחבי הגלובוס. אנשים שעזבו בציווי הרבי את ביתם ונסעו יחד עם בני משפחותיהם לארץ לא זרועה, הרחק הרחק מכל החברים והמשפחה הקרובה והם מקריבים את כל חייהם כדי להפיץ תורה ולקרב יהודים לאביהם שבשמים במאור פנים.

חברים יקרים! הרבי מליובאוויטש אומר שכל יהודי הוא ׳שליח׳ של הקדוש ברוך הוא כאן בעולם הזה, השליחות של האדם בעולם - "אני נבראתי לשמש את קוני" כלומר, כל אחד ואחת עם תכונות הנפש המיוחדות שלו נשלח להאיר את העולם באור תורה ומצוות ולעשות את רצון הבורא. 

"נשמתו של כל אחד ואחד מישראל היא חלק מהבורא, ומקושרת אליו ועל ידי זה יש בו כוחות רוחניים נעלים ביותר. אך כדי שכוחות אלו יבואו לידי ביטוי וימלאו את תפקידם, כך שיוכל להשתמש בתועלת הרבה שבהם - עליו למצוא את ה'מתג' המתאים או את ה'כפתור' המתאים". ממשיך הרבי ואומר, שזוהי העבודה המוטלת על כל אחד ואחד, בקשר לעצמו, לילדיו ולכל הסביבה. להכריז, שכל אחד מחובר ל'תחנת כח', ויש בו את ה'מתג' הנכון להפעיל כוח זה, וזאת לא על ידי הסתמכות על כוחות אישיים אלא דווקא על ידי שמעוררים את הכוחות הנעלמים שישנם בפנימיותו של כל אחד מישראל. על האדם לחפש בעצמו וכן לנסות לסייע לזולת למצוא ולגלות את ה'מתג' שבו, וכאשר מגלים את כוחות ה'מתג' שבו, מיד נפתח הבאר או המעיין הפנימי שבנשמתו, וכל שאר העניינים נעשים מאליהם. הצטרפו לאיחולי להצלחת אחי וגיסתי היקרים להמשך שליחותם!

חברים יקרים אנא כתבו את שמותיכם בלינק הנ״ל ואתפלל עליכם בציון הקדוש מקום מנוחתו של הרבי מליובאוויטש.

https://goo.gl/forms/sEqkMKypyu2HOOcR2

 

שבת שלום מניו יורק

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

WhatsApp Image 2017-11-16 at 13.02.14.jpeg 

 WhatsApp Image 2017-11-16 at 13.02.16.jpeg

פוסט שבועי פרשת חיי שרה - הרב שמואל רסקין

 זה קרה בזמן השואה הנוראית כשהמלחמה השתוללה ואישה צעירה ברוסיה בשם גברת שווי, מצאה את עצמה לבד עם שלושה בנים קטנים, בעלה ואביה נהרגו והיא לא ידעה את נפשה מרוב צער ודאגה. היא החליטה לעלות על רכבת ולהתרחק ככל האפשר מקו האש, אחרי שעות של נסיעה ברכבת, הם ירדו בכפר קטן בבוכרה.

כוחות גופניים לא היו לה, אך הדאגה לילדים דחפה אותה להמשיך בחייה, היא מצאה עבודה בבתי הכפר ופירנסה את בניה בדוחק. רק דבר אחד לא נתן לה מנוח-חינוך ילדיה. הבן הגדול היה כבר אחרי בר מצווה ולא היה מי שייתן לו חינוך יהודי וילמד איתו משנה וגמרא ואז ביום בהיר אחד, היא ראתה מחזה שלא ייאמן, מול עיניה צעד ברחוב הנידח חסיד אמיתי. היא רצה והתחננה לפניו שידאג לילד הגדול, ל"ברוך שלום" שלה והוא הבטיח לקחת אותו לישיבה המחתרתית שבעיר סמרקנד.

חלפו כמה שבועות והנה היא שוב רואה את אותו החסיד. "אני מאוד מודה על מה שעשית למעני אך אני דואגת גם על הבן השני, אייזיק, מי ידאג לו לחינוך יהודי? אנא קח גם אותו לסמרקנד". לצערה הרב סירב הפעם החסיד, הוא הסביר שאין לילד ניירות וזו סכנה עצומה עבור שניהם לעלות על הרכבת, אולם האישה המסורה לא וויתרה, היא עקבה אחרי החסיד וגילתה מתי הוא עולה על הרכבת, היא תכננה עם בנה אייזיק שברגע האחרון, ייכנס לתוך הרכבת וייצמד אל החסיד וכך היה בדיוק.

שוב חלפה תקופה ושוב נראה החסיד בעיירה. הפעם כשראה אותה החסיד מרחוק, הזהיר אותה שלא תעז לדבר איתו על הילד השלישי, "יענקל'ה". הוא היה רק ילד קטן ולא היה שייך לקחת עליו אחריות אבל היא לא וויתרה, הילד היה אמנם קטן, אבל היא לא הייתה מסוגלת לשאת את המחשבה שהוא יושב בבית בלי ללמוד.

למחרת בלילה, היא צעדה עם בנה יענקל'ה אל תחנת הרכבת ותכננה לעשות שוב את אותו התרגיל – אבל אבוי, תקלה, הילד נצמד אל אימו ולא מוכן להיפרד ממנה. הרכבת כבר שורקת, אבל הילד אינו עוזב. ברגע האחרון הבטיחה האם בדמעות כי תארגן לעצמה דרכון וכסף ותבוא אחריו לסמרקנד תוך שהיא דוחפת אותו בידיים רועדות אל פנים הרכבת.

האמא, כמובן קיימה את מה שהבטיחה ותוך כמה שבועות השיגה כסף ודרכונים ועלתה על הרכבת לסמרקנד תוך כדי שהיא נוסעת ברכבת, היא מבינה שאין לה שום תכנית, אין לה שום דרך לגלות איפה נמצאת אותה הישיבה המחתרתית בעיר הגדולה-סמרקנד.

ברגע הראשון, היא הרגישה שכוחותיה עוזבים אותה, הרכבת עצרה בתחנה המרכזית והיא הסתובבה אובדת עצות. כשלפתע נשמעה צעקה: "מאמע". היה זה יענקל'ה הקטן, "איך ידעת שאבוא", שאלה האם, בעודה משתאה? "מה זאת אומרת", השיב בתמימות, "את הבטחת שתבואי, ואמהות תמיד מקיימות את הבטחותיהן". 

שרה אימנו, היא האם היהודיה הראשונה בהיסטוריה, א יידישע מאמע האמיתית. הפרשה מספרת בתחילה על פטירתה של שרה אימנו, הפרשה, נקראת דווקא "חיי שרה",(ולא מות שרה) וזאת כיוון שבהמשך הפרשה מסופר על המורשת המפוארת והמיוחדת שהשאירה לנו שרה אמנו. שרה היא סמל של אמא יהודייה שמשקיעה ומטפחת את ילדיה אבל בעיקר היא סמל ומופת לדאגה ולחינוך הילדים. היא גידלה את בנה יצחק לא רק כאדם טוב אלא כיהודי טוב ומחונך. על כולנו ללמוד מדרכיה וממעשיה של שרה אימנו שחינוך הילדים הוא מעל הכל ולכן, אף אנו, נשתדל להשקיע את מיטב האנרגיות שלנו בחינוך יהודי אמיתי לדור ההמשך שלנו.


שבת שלום

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור הונגריה

פוסט שבועי פרשת וירא - הרב שמואל רסקין

 פוסט ניסיון

כל העיר הכירה את אמיר, אי אפשר היה לפספס את האדם שהביא כבוד לעיר לפני 10 שנים כשהצליח למכור את חברת הטכנולוגיה שלו במאות מיליוני דולרים לאחת מענקיות התוכנה בעולם. אמיר היה תורם הרבה כסף לקהילה ולבית הכנסת בו התפלל, הוא היה  טיפוס כוחני כעסן ותקיף ובכל פעם כשהרגיש שלא כיבדו אותו כראוי הוא היה פורץ בצעקות ומשתולל מזעם. באופן קבוע בכל שבת כשהגיע להתפלל בבית הכנסת, דרש אמיר מהגבאי שייתן לו את ה'עלייה' לתורה הכי מכובדת שיש, ולא קרה שהגבאי סרב לבקשתו. יום אחד הגיע אמיר לביתו של רב הקהילה ואמר לו: ״רבי תעזור לי תן לי עצה איך אוכל לשלוט בכעסים שלי?״ הרב פתח ספרים רבים עיין בהם ולאחר זמן ממושך אמר לאמיר: "מצטער, אין בידי לעזור לך". 

מיד כשיצא אמיר מבית הרב, התקשר הרב לגבאי בית הכנסת ואמר לו: "השבת אני מבקש ממך שבשום פנים ואופן לא תיתן לאמיר עליה לתורה ויותר מזה אני מבקש ממך שתזמין את הגביר לגלול את ספר התורה״ (כיבוד שבדרך כלל נותנים לילדים) הגבאי נכנס ללחץ ואמר לרב: "אני ממש מפחד, אם לא אתן לאמיר עליה מכובדת הוא יצרח עלי ויעשה לי בושות מול כולם״, הרב ענה לו "אתה חייב לעשות מה שאני מצווה עליך." הגבאי סיים את השיחה וסיפר לאשתו הנבונה מה ביקש הרב ושטח בפניה את חששותיו, "שמע עצה טובה אמרה לו אשתו, תתקשר עכשיו לאמיר תודיע לו שקיבלת הוראה מגבוה לא לתת לו עליה לתורה בשבת הקרובה ולכבד אותו בגלילה." ואכן, כך עשה הגבאי. שבת הגיעה, זמן קריאת התורה, והקהל כולו היה מופתע לראות שהגביר לא קיבל עליה ובעיקר מהכיבוד שנתנו לו, לגלול את ספר התורה. לתדהמת כולם אמיר היה רגוע חייך והודה לכולם על הכיבוד. כמה ימים לאחר מכן פגש הרב את אמיר ושאל אותו: "תגיד איך זה שהיית כל כך רגוע בשבת ולא התפרצת כשלא כיבדו אותך כמו שאתה רגיל?" ענה לו הגביר בחיוך: "כבוד הרב, ידעתי מראש שאני במבחן ומנסים אותי ולכן הניסיון הזה לא היה לי קשה בכלל״ השיב לו הרב: "שתדע לך שכל החיים הם מבחן אחד גדול ואם כל פעם שתתעצבן תזכור שזהו רק ניסיון מאת ה', יהיה לך יותר קל לעמוד בניסיון ולא להיכשל חלילה.״

בפרשתנו אנו קוראים על הניסיון העשירי והקשה ביותר שניסה אלוקים את אברהם "עקידת יצחק" ועל כך אומרת המשנה "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו״. השאלה הגדולה היא: מהי המעלה המיוחדת שיש לניסיון? הניסיון מאפשר לאדם לבחון מה האמת שלו. אדם נולד עם 'ארגז כלים' מסוים – כישרונות, תכונות, נטיות, מידות וכדומה וכמו כן הוא נולד עם סביבה מסוימת - הורים, משפחה, חברים, קהילה ועוד. חלק מרכזי מהמעשים שלו מושפעים מהתנאים שאליהם נולד, עם תנאים חיצוניים כמו בושה ורצון להתקבל בחברה ועם תנאים פנימיים כמו סיפוק אישי בקיום מצוות וכדומה. כאשר הכול זורם על מי מנוחות, אי אפשר לדעת מה האדם רוצה באמת, יתכן שכל מה שהוא עושה זה רק מחמת התנאים הסביבתיים ולא החלטה עצמית ופנימית. 

ניסיון פירושו ששמים אותך במצב שהחינוך וההרגלים לא מספיקים ולא פועלים ועכשיו אתה עומד מול עצמך. הניסיון שם אותך בפני מראה, שם תוכל  לראות מי אתה באמת, אם האדם יתגבר על יצרו – זו הפעם הראשונה שעבד את ה' באמת, בכוחות עצמו.

אם לא יתגבר על יצרו – זה מטיל ספק בכל עבודת ה' שלו עד עכשיו. יתכן מאוד שמה שעשה עד עכשיו היה רק בגלל סביבתו החיצונית, אך לא בבחירה חופשית אמיתית. אם כן הניסיון מהווה מבחן על האמת הפנימית של האדם.

לאמיתו של דבר, הניסיון אינו רק מבחן לאדם, אלא גם מגלה את הכוחות הפנימיים שלו. לכל אדם יש כוחות נפש פנימיים גדולים הרבה יותר ממה שנראה. אפשר לראות לעיתים במצבי חירום שאנשים עושים דברים שלעולם לא היו מאמינים שהם מסוגלים להם.


שבת שלום

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת לך לך - הרב שמואל רסקין

 אחת החוויות המיוחדות בשליחותנו בבודפשט היא סעודות ליל שבת. לאחר התפילה המרוממת מאות יהודים מכל רחבי הארץ והעולם מתכנסים באולם בקומה העליונה של בית חב"ד קרן אור. בהינתן האות כולם יחד פוצחים בשירת  "שלום עליכם", "אשת חיל" והאווירה מרוממת. לאחר הקידוש והמנה הראשונה, אני נוהג באופן קבוע כבר שנים, לברך את אשתי וילדיי ולאחר מכן אני מברך את כל האורחים הנוכחים בסעודה לפי סדר היושבים כל אחד ואחת באופן יחיד ומיוחד. תוך כדי הסבב אני פותח בשיחות קצרצרות עם האורחים, שואל לשמם ומהיכן הם. בכל שבוע מחדש סבב הברכות הוא מאד מרגש ומעניין. בסיום סבב הברכות כל הקהל שר יחד זמירות שבת בשירה ושמחה שחודרת עמוק ללב ולנשמה. לאחר מכן אני נעמד לספר סיפור קטן עם מסר גדול לחיים. 

השבוע אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מיוחד שהתרחש אצלינו לא מזמן בשבת פרשת "לך לך". כמיטב המסורת התחלתי את לברך את כל הקהל. בשולחן מולי ישבו זוג אורחים מארץ ישראל, שאלתי אותם מהיכן הם ובני הזוג השיבו שהם מגדרה. המשכתי ובירכתי את כל הנוכחים, איש איש על מקומו וברכתו. לאחר שירת הזמירות נעמדתי כנהוג לומר דבר תורה מעניין עם מסר אקטואלי לחיים.

פתחתי את דבריי וסיפרתי על אברהם אבינו שעבר הרבה ניסיונות לא פשוטים ועדיין לא נולד לו ילד, מגיע הקדוש ברוך הוא ואומר לו: מהיום לא יקראו לך עוד 'אברם', אלא שמך יהיה 'אברהם' כי "אב המון גויים נתתיך" כלומר מעכשיו אתה תהיה המנהיג לא רק באזורך אלא המנהיג של העולם כולו. רש"י מסביר שהתוספת של האות ה' בשמו של אברהם זה הראשי תיבות של "אב המון גויים". לפיכך השם שלו היה אמור  להיות 'אב-הם' מלשון "אב המון גויים", לכאורה אפשר היה לשנות את שמו של אברהם בדומה לשינוי שנעשה לשם של אשתו, שאלוקים שינה את שמה מ'שרי' ל'שרה', רק אות אחת התחלפה מ-י' ל-ה' ואילו אצל אברהם הוסיף לו אלוקים את האות ה' לשמו והשאיר את האות ר', מה עושה כאן האות ר' למה בעצם היא נשארה? אלא שיש כאן רעיון נפלא: האות ר' שנשארה בשמו מרמזת על 'ארם' ארץ הולדתו של אברהם, כדי ללמד אותנו שעל אף שאברהם קיבל מינוי להיות מנהיג הגדול של כל העולם, הוא לא שכח את ארץ הולדתו ארם והמשיך לדאוג לתושבי עירו גם אחרי שהוא נהיה מנהיג אוניברסאלי.

בסיום דבריי, באופן אקראי לחלוטין פניתי לאורח שישב מולי בשולחן ואמרתי לו ידידי היקר מגדרה, גם כשיהיה לך תפקיד ציבורי הכי גדול אל תשכח לדאוג לאנשי עירך, ראיתי שהאיש מופתע מאוד שפניתי דווקא אליו ומהר מאד מסתבר לי שהברכה הזו ממש התאימה לו כי האיש מגדרה שלא הכרתי, הוא ראש העיר גדרה מר יואל גמליאל.

חברים יקרים משמו של אברהם יש מוסר השכל משמעותי לכל אחד בחיים: אדם מתקדם ממשרה למשרה וממקום למקום, ובכל זאת אסור שזה יבוא על חשבון הבסיס – הבית, המשפחה והקהילה הקרובה. גם אם אדם הופך להיות איש ציבור גדול ומוצלח, עדיין עליו להתאמץ ולהעניק יחס אישי לכל משפחתו וסביבתו הקרובה. אומר הרבי מליובאוויטש דבר נפלא: כל יהודי קיבל כוח לפעול בכל העולם כולו - "המון גויים". ראשית כל מוטל על כל אחד מאיתנו חיוב להשפיע על מקומו וסביבתו ורק אחרי שנעשה "אב למקומו" יכול להפוך להיות אב לכל העולם.


שבת שלום

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

 WhatsApp Image 2017-10-26 at 15.54.08.jpeg

פוסט שבועי פרשת נח - הרב שמואל רסקין

 פוסט קצר ומאד נח 

מסופר על אדם אחד שפגש את רבו ברחוב ושפך את ליבו בפניו ואמר לו: ״כבוד הרב, אני כבר לא יכול יותר לסבול את הלחץ והצעקות של אשתי וילדיי, אני רוצה בית שקט רגוע ונח". הרב שהיה אדם חכם וצדיק ענה לו מיד: בפרשת נח כתוב "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". מה פשר הכפילות של המילה נח, האם פעם אחת לא הייתה מספיקה לנו כדי להבין שמדובר בנח? 

ההסבר הוא: על מנת שבני ביתך יהיו במצב נח, עליך בעצמך מוטלת החובה לעבור למצב נח כלומר, אל לנו לחכות שבן/בת הזוג או הילדים יהפכו לנוחים ונעימים יותר מעצמם.עלינו להיות נותני הטון הנעים והנוח ולשדר כל הזמן שלווה ורוגע. בסופו של דבר תחושת הרוגע תדביק את כל מי שנמצא בסביבתנו.

זאת ועוד כשראה ה' את מעשיו הטובים של נח, מיד הדביק לו תווית של "צדיק, תמים". המסקנה הנלמדת מכך היא שכאשר אנו מדברים על אדם כלשהוא, דברים טובים וחיוביים בכך אנו מעצימים את התנהגותו הטובה, זה נותן לו חשק וסיוע להמשיך ולהתמיד במעשיו החיוביים.


שבת שלום וחודש טוב

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי שמחת תורה - הרב שמואל רסקין

 חברים יקרים, חסידים אומרים שחודש תשרי הוא חודש ה "יריד". חודש שבו אנו אוספים ורוכשים סחורה מראש לכל השנה כולה. במשך כל ימי חודש תשרי, אנו ממלאים את המצברים, באנרגיה, שתשמש אותנו למשך כל השנה. 

בתחילת החודש, בימים הנוראים ראש השנה ויום הכיפורים, רכשנו רצינות וחזרה בתשובה. בחג הסוכות, הוספנו אחדות וחיבור עם משפחה ושכנים. עכשיו, ב״שמחת תורה״ שהוא החלק האחרון, ואולי החשוב מכל. עכשיו זה הזמן לצבור שמחה. הימים הללו הם הגנראטור של השמחה לכל השנה!

הדרך הכי קלה ופשוטה להיכנס לשמחה, היא פשוט לשמוח במחשבה. להעיף את כל המחשבות המעיקות, להיכנס לתוך המעגל ופשוט לרקוד עם התורה. 

אולי זה נשמע מפתיע, אבל המצב הטבעי של האדם הוא שמחה. אם נביט על תינוק, נשים לב שכאשר לא מציק לו כלום והוא לא רעב או עייף – הוא פשוט מחייך. כל המחשבות שהוספנו ועטינו על עצמנו, רק מכניסות אותנו לקדרות. הדרך לחזור להיות שמחים היא, לסלק את אותן  המחשבות המעיקות, להצטרף לריקוד ופשוט לצהול ולשמוח.

וכאשר יהודי מתעלה על כל התחושות המעיקות שלו ופשוט שמח - רק בגלל שהקב"ה אמר שצריך לשמוח!!! אזי, גם הקב"ה נוהג עימו באותה הדרך, ופורץ עבורו את כל החסימות, ונותן לו את כל הסיבות להיות שמח. 

מסופר, שפעם, בעיצומן של ריקודי ההקפות בעיר ליובאוויטש, קרא הרבי הרש"ב לחסיד שהיה סוחר וביקש לדעת איך הוא מוכר סחורה לחנוונים הקטנים? האם הוא דורש מהם תשלום מראש במזומן? הסוחר השיב כי מי שמשלם במזומן על הקנייה הקודמת, מקבל ממנו סחורה ב'הקפה'  שצריך לשלם עליה רק בשנה. שלאחריה.

אמר הרבי כי זהו בדיוק כל  הענין של ה'הקפות'!!! אחרי ששילמנו לה' במזומן על ידי עבודת התשובה בראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות, ה' נותן לנו 'סחורה חדשה' ב"הקפה" עבור כל השנה הבאה אחריה, שתהיה בעזרת ה' לטובה, לברכה ולגאולה שלימה.


חג שמח 

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי יום כיפור - הרב שמואל רסקין

 הפעם אני משתף אתכם בפוסט מרגש מאוד שכתב אלוף משנה אשר שחר, 

שמי אשר שחר נשוי לאירית, תושבי כפר סבא בישראל, נשואים פלוס שלושה ילדים.. עמרי ענבר ולוטם. במהלך שנות חיי שירתתי בחיל הים הישראלי למעלה מ30 שנה בדרגת אלוף משנה. בחיל הים הכרתי את אשתי במהלך מלחמת לבנון הראשונה, התחתנו בשנת 1985 והבית שלנו הוא בעל ציביון מסורתי הכולל בתוכו אהבת התורה ואהבת אדם. לאורך השנים תמיד ידענו לכבד את האחר ולתרום ככול יכולתנו גם שידינו לא הייתה הכי משגת, מעולם לא התלוננו וידענו להסתפק במועט. יחד עם זאת עבדתי מאוד קשה ימים ולילות על מנת לכלכל את משפחתי.

לאחר 25 שנות שירות השתחררתי מהצבא והתחלתי לחיות חיים אזרחים. הנוכחות שלי בבית לימדה אותי מחדש להכיר את אשתי ומשפחתי. כעבור מספר חודשים הבן שלי עמרי התגייס לחיל הים לקורס היוקרתי בצה"ל, קורס חובלים שנמשך כ3 שנים. בתום הקורס הבן שלי שובץ לתפקיד קצין משמרת בספינות הטילים של חיל הים ובהמשך על תפקוד זה ועל תפקוד בשירות סרן עמרי שחר נבחר למצטיין רמטכ"ל.

בתום הפיקוד עמרי עבר לתפקיד נוסף ובתחילת שנת 2012 נבחר לתפקיד מפקד סיירת שלדגים, כלומר מפקד של 6 ספינות. במעמד ההצטיינות של הבן שלי גם אני אבא שלו נבחרתי לקצין מצטיין במלואים וכך עמדנו על אותה במה אבא ובן.

הסיפור המשפחתי מתחיל ביוני 2012, ז' בתמוז בשעת בוקר מוקדמת המשפחה עוד ישנה ואנחנו שומעים צלצול בדלת, צלצול טורדני שלא מפסיק, אשתי מעירה אותי שאבדוק מי זה בדלת. כשאני יורד לפתוח את השער השמש בשעות הבוקר מסנוורת והרגע התעוררתי בקושי מצליח לפתוח את העיניים. מולי עומדים שלושה קצינים במדי זית והם מנסים להכנס ואני שואל מה??? סא"ל עונה לי במילה אחת ״עמרי״ ומאותו הרגע אני עומד כניצב ללא תזוזה, קולי ברח ממני והם ממשיכים לדבר..ועושים דרכם לתוך ביתי ואני שומע את קולה של אשתי מרחוק אשר מי שם? אשר מי שם? ואני  לא יכול להוציא הגה וגם לא יכול לבלום את מבשרי הבשורה, נעמדתי במקום וה-10 שניות עד שאירית קיבלה את ההודעה עבורי היו נצח נצחים. ״עומרי נהרג בתאונת דרכים קטלנית בדרכו לבסיס״ ואז נשמעה צעקה מצמררת שחדרה לכל פינה לכל נים ולכל וריד בגופי מאותו הרגע הבנתי שחיי משתנים...

למעלה מחמש שנים מיום הבשורה אנחנו נודדים בחגים ונוסעים לארצות רחוקות על מנת לא לשבת בשולחן חג חסר בבית בישראל. אין לנו את העוצמה, הכוחות והיכולת להתארח אצל חברים ומשפחה. ככה חמש שנים איך שהחגים מתקרבים אנחנו נכנסים לסטרס, אשתי מתחילה לדאוג לסידורי הנסיעה ותמיד מזכירה לי "אשר, במידה ואשאר בארץ אשתגע או שאשכב במיטה עד שיעברו החגים״ ואני שלא כל כך מעוניין בבריחות הללו, אין לי את הכוחות אבל תמיד נסחב והולך אחרי אשתי. היחידה שלא מוותרת לנו זאת לוטם הקטנה שתמיד מזכירה לנו "אני רוצה ארוחת חג" וכך היה גם השנה. השנה החלטנו לעשות את ראש השנה ושבת בבודפשט ולי לא היו כוחות ונסעתי בלי רצון.

בודפשט קיבלה אותנו במזג אוויר גשום וקריר ואנחנו כיהודים טובים הזמנו ארוחת חג בבית חב"ד.

ארוחת ערב חג בבית חב"ד בבודפשט נערכה בסטנדרט גבוה מאוד באולם ישבו למעלה מ500 יהודים מכל העדות עם כיפות לראשיהם יחד עם בני משפחותיהם, ההתרגשות היתה באויר, אווירה של קדושה וחיבור לערכי היהדות. אנשי חב״ד קיבלו אותנו בסבר פנים טובות ויפות והחג והברכות בוצעו כהלכה. דבש מתוק , קידוש על היין ועל החלה.

הערב הסתיים ואנחנו חזרנו לחדר בבית המלון ובאמת שלא רצינו לצאת. היום השני של החג היה יום גשום ולא עלה בידינו לאכול או להמשיך את מצוות חג ראש השנה, האווירה הייתה עכורה ואפרורית והגשם לא פסק בעוד שהעם היהודי בבתי הכנסת ובסעודות החג. לאחר לחץ מסיבי של בני משפחתי התרצתי ויצאנו לרחובות בודפשט הגשומים, לא הייתה ברשותי מטרייה וככה צעדתי ברחוב הגשום מחפש את עצמי ושואל שאלות את ההוא למעלה. מה יש לי לחפש במקום כל כך רחוק ללא יהודים מרביתם גויים וגשם מרטיב כל חלק בגופי. אני צועד בראש ומשפחתי מאחורי, לאט לאט הערב יורד ולרגע או שדמיינתי או ששמעתי ברחובות הגשומים קול שופר, דיברתי לעצמי ואמרתי "אשר אתה הוזה! מה זה בני ברק? אתה בבודפשט!" התביישתי אפילו לשאול את אשתי אם היא שמעה. עברו כמה שניות ושוב אני שומע קול שופר, רק יהודי יכול להבדיל בין קול שופר לחצוצרה, הסתובבתי לאחור הסתכלתי על אירית ושאלתי ״שמעת?״ אמרה כן שמעתי, שאלתי אותה ״נכון שזה שופר?״ והיא ענתה לי שכן. החשתי את צעדי ברחוב הגשום וקול השופר הולך ומתגבר עד שעיניי רואות מרחוק מספר יהודים יקרים וסביבם קבוצה של אנשים. התקרבתי ומה עיניי רואות? את כבוד הרב שמואל רסקין תוקע בשופר, פניתי אליו ואמרתי שלום כבוד הרב התארחנו אצלך אתמול בסעודת חג ראש השנה, הרב זיהה את משפחתי ושאל ״האם שמעתם כבר תקיעות שופר היום?״ תשובתי הייתה שטרם שמענו ואז כבוד הרב זיכה אותנו לשמוע תקיעה של שופר בברכה.

פניתי אליו בהתרגשות ובדמעות ואמרתי ״כבוד הרב אני בן 55 ומעולם לא זיכו אותי בתקיעת שופר במיוחד עבורי..״

המשפחה התרגשה מאוד לראות אנשים יקרים עומדים בגשם ומזכים יהודים עוברים ושווים בתקיעת שופר.

לרגע הסומק חזר ללחיים, התעוררתי והפכתי משבר-כלי ליהודי גאה! סיפרנו את הסיפור המרגש לכבוד הרב וסיפרנו גם את הסיפור המשפחתי, הפכנו להיות אורחי הכבוד בבית חב״ד אצל הרב ומשפחתו המדהימה וגם הצטרפנו כאורחיו לארוחת ערב חג שני. ארוחה מושקעת משפחה מחבקת ותומכת ההתייחסות לכל אדם ואדם שהוא באופן מיוחד במינו.

תודה על מי שאתה ותודה למשפחתך ולקהילה בזכותך ובזכות הקהילה המדהימה שלך זכינו אנחנו משפחת שחר לעשות חג כהלכתו  ולהאזין לקול שופר ממקור ראשון. הרמנו את הראש בזכות חב"ד והשליחים שלה, מעולם לא דמיינתי כזאת סגירת מעגל "קם מעפרו כעוף החול " ובנימה אישית התאהבנו בך כבוד הרב שמואל.

עד כאן דבריו של אשר:

 חברים יקרים יום כיפור הוא יום מיוחד במינו, אור אלוקי מאיר מסביב ומעורר תחושה של התעוררות והתחדשות, ביום הזה היהודי האדם עומד לפני אלוקיו, מבקש מחילה על מעידותיו והאלוקים מעניק לו הזדמנות לחשב מסלול מחדש, הצום נועד לשלוף אותנו מהוויות היום-יום ולרכז את דעתנו ברובד הנעלה של החיים, הרבי מליובאוויטש אמר כמה פעמים כי שינוי גדול עושים בצעד קטן כל התעוררות גדולה, אמורה להיות מתועלת לצעד אחד קטן, שיותיר בלב רושם בעל משמעות, ״מהפכה גדולה עושים בצעד אחד״ היהדות מאמינה גדולה במושג ״קביעות״. כלומר החלטה לבצע מצווה או מעשה טוב יומי או שבועי מתוק הקפדה עליו בכל מצב, מעשה טוב קבוע מחולל פלאות ומעדן את האישיות. בואו נקבל על עצמנו להוסיף במצווה או במעשה טוב לעילוי נשמתו של עומרי שחר ז״ל, נתחיל את השנה עם תיקון שיפור ושדרוג אחד בחיינו, והאור הזה יהפוך ללהבה גדולה שתאיר את חיינו ואת העולם כולם ותיצור את הכלי לגאולה אמיתית בקרוב ממש.


גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט הונגריה

WhatsApp Image 2017-09-28 at 13.02.04.jpeg 

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.