מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פרשת ויחי - הרב שמואל רסקין

 *פוסט מפרגן*

אריה ישב אצל הספר אליקו להסתפר לפני יציאתו לטיול עם החבר׳ה לאמריקה, את אליקו הספר זה הפתיע: "לאמריקה? למה שמישהו ירצה לנסוע בעונה הזאת? הצפיפות, ההמוניות... אתה מטורף אם אתה נוסע עכשיו לאמריקה.

תגיד אריה איך אתה טס לשם?" 
‏‪"‬אנחנו טסים בטיסת לואו קוסט", ענה אריה, "קיבלנו מחיר מצוין". האיש והמספריים נדהם: ‪"‬לואו קוסט? המטוסים מקרטעים, המושבים מרופטים והכי גרוע - הם תמיד מאחרים" נאנח אליקו והמשיך: "איפה אתם מתאכסנים באמריקה?"

״נהיה במקום קטן ואקסלוסיבי המשקיף על הנהר הפטומק ברוקוויל״, הצטנע אריה. ‏‬‪ ״אל תמשיך! אני מכיר את המקום״, התפרץ שוב אליקו, "כולם חושבים שזה הולך להיות מיוחד ואקסלוסיבי אבל בתכל'ס, זה חור, אולי המלון הגרוע ביותר בעיר, החדרים קטנים, השירות על הפנים, והמחירים מוגזמים". תוך גזירת קצוות אחרונים המשיך לשאול: "אז, מה אתם מתכוונים לעשות כשתגיעו לשם?" ‪"‬אנחנו נלך לראות את ניו-יורק ומקווים לראות את נשיא ארצות הברית!" ענה אריה בהתלהבות. ‪"‬זה טוב...", צחק אליקו, 
"אתם ועוד מיליון אנשים מנסים לראות אותו, למה נראה לך שתצליחו? מה אני אגיד לך.... בהצלחה בטיול שלך, אתה תזדקק לזה..."
‏‪ ‬
לאחר כחודש, חזר אריה לרענן את התספורת. "תפסת אמריקה, אה?" הקניט אליקו הספר. "האמת, זה היה פשוט נפלא", ענה לו אריה, "לא רק שיצאנו בזמן ובאחד מהמטוסים החדשים של החברה, עוד היה להם "אובר-בוקינג" ושדרגו אותנו למחלקה הראשונה עם כל הפינוקים והשירות היה נהדר. המלון היה יפהפה, הם רק לאחרונה סיימו שיפוץ בעלות של 5 מליון דולר והמקום ממש פנינה. מכיוון שהגענו בשיא העונה והם היו מלאים, הם התנצלו ונתנו לנו את הסוויטה המיוחדת של הבעלים, ללא תוספת מחיר!".

‏‪"‬נו", מילמל הספר, "נשמע לא רע, אבל עם כל הכבוד, את הנשיא לא פגשת". "למען האמת", אמר אריה, "היה לנו מזל וכשסיירנו בבית הלבן, איש המשמר טפח לי על הכתף והסביר שהנשיא מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים וישמח אם אואיל בטובי להיכנס לחדרו הפרטי ולהמתין בכדי שהנשיא יברך אותי אישית. חמש דקות לאחר מכן, הנשיא נכנס ולחץ את ידי. אני כרעתי ברך לפניו והנשיא אמר לי מספר מילים". ‪"‬באמת? ומה הוא אמר לך? הנשיא אמר לי: ״תגיד, מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזאת?".

פרשת ויחי היא הפרשה המסיימת את ספר בראשית ובה אנו קוראים על הברכות שברך יעקב את בניו, עולה על כולנה הברכה שברך את בני יוסף, ברכה שהפכה להיות סמל לברכת הבנים "ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה", מה ייחודה של ברכת אפרים ומנשה, שכל המברך את בנו יברך אותו שיהיה כמותם, וישתמש בברכתו של יעקב כלפיהם?

התורה מספרת שכשיעקב ברך את בני יוסף, הוא שיכל ידיו - הניח את יד ימינו על ראש אפרים ואת ידו השמאלית על ראש מנשה, למרות שמנשה היה הבכור, בעצם יעקב "העדיף" את הצעיר... עם זאת לא חלף בהם הרהור של קנאה או שנאה או תחרות. הם פרגנו וכיבדו אחד את השני, לכן בוחר יעקב דווקא בצאצאי יוסף ואומר "בך יברך ישראל, ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", ילדים עם כבוד ופרגון כזה, זו ברכה שכל אב היה רוצה‪...‬ כמו שנאמר בספר משלי "טוב עין הוא יבורך" טובי העין - מי שרואה בעין טובה את הסביבה, הם אלו שיכולים לברך ולהשפיע על סביבתם...
‏‪ ‬
היום (יום חמישי) חל צום עשרה בטבת ביום עצוב זה, בו החל המצור על ירושלים, אשר הסתיים בחורבן בית המקדש ויציאת עם ישראל שוב לגלות ארוכה ומפותלת, כדאי שנקח על עצמנו את המסר מפרשת השבוע ׳לפרגן׳, כך בחופשיות, פשוט לפרגן אחד לשני באהבת חינם, ובזכות זה ייבנה בית המקדש השלישי ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש. 
חזק חזק ונתחזק!

שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת ויגש - הרב שמואל רסקין

אדם אחד הגיע לכותל בשעת לילה מאוחרת ושמע יהודי מתפלל לאלוקים וצועק: "אלוקים תעשה לי פנצ'ר!" הצופה באיש התמהוני חשב שהוא מדמיין (בכל זאת השעה הייתה אחת לפנות בוקר...) ושוב הוא שומע צעקה: "אלוקים תעשה לי כבר פנצ'ר!" לרגע הוא חשב שמדובר באדם שאינו שפוי אך מבט קצר לעבר האיש הבהיר כי מדובר באיש אמיד בעל שיעור קומה...
הוא לא התאפק, ניגש אליו ושאל: "סליחה איזו מין תפילה זו?!" האיש חייך לעברו תוך שהוא מביט בשעון הרולקס שלו והסביר: "תראה, העולם הוא גלגל פעם אתה למעלה ופעם למטה, מי שלמטה יכול לעלות למעלה וחלילה ההפך... אני הייתי בשאול תחתית ואלוקים זיכה אותי ומעני מרוד הפכתי לאיש עסקים מצליח, אני מבקש מאלוקים שיעשה לי פנצ'ר, על מנת שהגלגל לא ימשיך להסתובב ואשאר כמו שאני....״

 

בפרשת ויגש מספרת לנו התורה על המפגש הטעון והמרגש של יוסף עם אחיו. הגלגל הסתובב בעולם ויוסף שנמכר ע"י אחיו לעבד, נהיה למשנה למלך מצרים והם באים לבקש את עזרתו בשנות הרעב. לאחר הפגישה המרגשת, יוסף שולח את אחיו להודיע על כך לאביו, ויחד איתם הוא שולח עגלות הנושאות מכל טוב ארץ מצרים. בעגלות היה חבוי מסר שיוסף שלח, שרק אביו יעקב הבין אותו.

מהו הסימן אשר מסר יוסף לאביו באמצעות אחיו? ? מדוע בתחילה לא האמין יעקב, אך כשראה העגלות מיד השתכנע וכתוצאה מזה "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם".

על דרך הפשט ניתן להסביר כי העגלות המלאות כל טוב הן ראיה שיוסף הוא אכן השליט במצרים שהרי יש בידו לשלוח מעגלות פרעה. אולם ודאי שיש בעגלות ששלח יוסף ליעקב מעבר להוכחה פיזית לעצם קיומו, רש"י מסביר שסימן מסר להם, והוא הלימוד שלמד יוסף עם יעקב אביו בענין ׳עגלה ערופה׳ קודם העלמותו. אבל עדיין מדובר רק בסימן בעלמא שנתן יוסף לאביו כדי להוכיח את קיומו, מה הקשר בין הָעֲגָלוֹת לעגלה ערופה? שכן אם רמז לאביו על עגלה ערופה מדוע שלח עגלה שהיא כלי תחבורה? היה לו לשלוח את העגלה שהיא התולדה של הפרה, אלא שנראה שיש כאן מסר עמוק יותר אותו שולח יוסף לאביו דרך העגלות,

אחד ההסברים הוא כך: 
יוסף שלח עגלות כדי לומר לאביו יעקב: "תדע לך אבא, תמיד זכרתי שהעולם הוא כמו גלגל פעם אדם למעלה ופעם למטה. כך בשעה שהייתי בבור ידעתי שאעלה לגדולה וגם כעת כשאני מלך, אני זוכר שתמיד אפשר לרדת..." כי כל מה שקורה בעולם הוא אך ורק מאת ה׳. יעקב מבין שיוסף חי באמונה שה' משפיל גאים ומגביה שפלים ומחשבה כזו מיד גורמת ל"וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". יהי רצון שהקדוש ברוך יתן לכולנו שפע ברכה מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה בכל המצטרך בטוב הנראה והנגלה בכל המצטרך, שנמשיך לשמוע בשורות טובות ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט

 

פוסט שבועי פרשת מקץ - הרב שמואל רסקין

 גיא סיים את שירותו הקרבי בצה"ל, כשהשתחרר, נסע כמו רבים מחבריו "לנקות את הראש" במזרח הרחוק, הוא ארז תרמיל עם ציוד ויצא לראות נוף, להכיר מחוזות חדשים, לטעום ולרחרח מקרוב בכל דבר זר ומוזר. ככל שהיה זר יותר - מוטב. בין השאר הגיע לתאילנד, שם הסתובב בין ערים ועיירות והשתדל להתרחק משאונה של עיר. גיא אהב את השקט ומשום כך הוא לא הסתובב כמעט עם צעירים ישראלים נוספים. לבדו, בתרמיל ומקל, סבב בעיירות הקטנות והכיר עולמות חדשים. 

באחד הימים הגיע אל אי הנופש "קופאנגאן" שנמצא בלב ים, שם ישן בבונגולו שלושה חודשים ארוכים והתגורר באי בין סלעי החוף כשהוא אוכל מכל הבא ליד. כל יום מצא את עצמו יושב בחוף שעות ארוכות, על הקו הדק המפריד בין המים לחול הבהיר, מביט במים התכולים ומאזין לרחש גלי הים שהתנפצו על החוף והרטיבו אותו מדי פעם. מחשבותיו ריחפו והגיעו כמעט לכל מקום אפשרי, הוא חשב על המדיטציות והיוגה, שוטט במחשבתו במנזרים עתיקים, שרטט קווים לעולמות רוחניים והתערבל עם סערות הנפש. רק על עמו ומולדתו לא חשב. הוא הגיע למקום הזה במטרה להתנתק, לברוח ולשכוח מכול דבר שיחבר אותו לארץ, זו הסיבה שניתק כל קשר רגשי וטלפוני עם כל מה שהזכיר לו את הארץ, כולל חברים ובני משפחה.

גיא שיכל רגליו והתכונן לסיבוב נוסף של מדיטציה. הוא ריכז את חושיו, תקע את מבטו בחלל האוויר, ונשם נשימה עמוקה. השמש כמעט נטתה לשקוע כאשר חפץ מוזר גלש עם המים ו'נחת' על החול הרך, כמעט נוגע ברגליו. הוא הושיט את ידו ושלף את החפץ המוזר הזה והתבונן בו. זה היה סביבון. סביבון יהודי. לא סתם סביבון, אלא סביבון עם ארבע אותיות בעברית...כמו ברק פגע בו באותו רגע . סביבון נוחת מול רגליו, בחוף נידח בתאילנד הרחוקה. זה היה ניראה לו יותר ממוזר, מה לכל הרוחות הדבר הזה עושה פה, באמצע החיים, ועוד במקום כזה. שעה ארוכה התבונן בסביבון, הפך בו לכאן ולכאן; נזכר בסביבון האחרון שראה בחייו כשהיה בגן הילדים. הוא נזכר גם בחנוכייה... גיא המשיך לשבת ולהתבונן במחשבותיו בסביבון היהודי הזה, למרות שהחושך כבר מזמן ירד. הוא קם ממקומו והלך לעבר הבונגולו שלו. המחשבות החזירו אותו בבת אחת אל הבית הרחוק בישראל, אל אבא ואמא. פתאום הרגיש צורך להתקשר ולשאול 'מה נשמע' זאת לאחר חודשים ארוכים שלא שמע מהם מאומה. כשהתקשר הביתה, אמו כל כך שמחה : "הו, גיא, חנוכה שמח, טוב שהתקשרת כי בדיוק כעת אבא מדליק נרות חנוכה..." קולו נשנק. הוא לא יכול היה לדבר, גם בשעה שאביו נטל מאמו את הטלפון ושאלו לשלומו, ההלם היה גדול. "חנוכה היום?" פלט לבסוף תוהה ומבולבל. אבא לא הבין למה בנו שותק ותוך כדי שיחה שלף גיא מכיסו את הסביבון שהביא לו הים שעות ספורות קודם לכן... בשבילו זה היה יותר מדי. יותר מאשר צירוף מקרים סתמי, הוא חש כי יד עליונה דוחפת אותו לפינה כלשהי - אותה יד עליונה שניסה להתחמק ממנה ולמצוא לה תחליף במקומות אחרים.

לאחר שיחת הטלפון יצא שוב החוצה, הפעם כשמטרה לנגד עיניו. הוא השיג עלה בננה ענק ואגוזי קוקוס, ובשיטות בנייה של ה'מזרח' התקין לו חנוכיה קטנה. את הנרות הקטנים קיבל מה"אמא" התאילנדית שאירחה אותו בבוגנלוס. כשסיים להתקין את החנוכייה המיוחדת, היטיב את הנרות והדליק בהם אור- אור יהודי שהאיר אותו ואת המקום כולו.

ישב שם תייר שהביט בו בעיניים פעורות לא הרחק ממנו. הוא לא הבין מה בונה הצעיר הזה, מדוע הוא מדליק נרות וכה שקוע בשרעפיו. פתח הלה בשיחה ושאל לפשר הנרות ומהם מסמלים וגיא הסביר לו כי זה סמל של ניצחון. "ניצחון של מי?" תהה התייר, השיב גיא בפשטות. "ניצחון היהודים על היוונים, ניצחון האור על החושך. למחרת, באותו מקום ובאותה שעה, מול 'חוף הסביבון' (כך כינה גיא כעת את החוף), החליט כי עליו לחזור לישראל ולבדוק את הדת מקרוב. אולי בכל זאת יש משהו?! קודם לכן ביקר בבית חב"ד בתאילנד לישראלים, שם הציץ, התרשם והכיר מקרוב לראשונה את היופי של הדת, כעבור חודשים ספורים ישב גיא באולם של ישיבת חב"ד בשכונת קטמון הירושלמית, עושה את צעדיו הראשונים בעולמה של היהדות מתאמץ להשלים את מה שהחסיר כל השנים.  

חברים יקרים יש משהו מיוחד בחג החנוכה: הדינמיקה הבסיסית של חג זה שבה והופיעה במהלך כל ההיסטוריה היהודית. חנוכה מציין בראש ובראשונה את נכונותם של יהודים לסכן את חייהם כדי לשמר את יהדותם – כלומר, להישאר נאמנים לתורה שנתן לנו אלוקים כמקור ההדרכה לשליחותנו בחיים. הניצחון הצבאי בא והלך ובכל מקרה הוא לא היה שלם – תוך דור אחד או שניים, המדינה הצעירה תחת שלטון המכבים כבר איבדה את עצמאותה ועברה להיות תחת שליטתם של הרומאים. מעל הכל, חנוכה נחגג למען העובדה שאנו לא הרשינו לאף אחד להכתיב את מערכת היחסים שלנו עם אלוקים. אנו מוכנים לוותר על כל דבר למענו, למען המטרה הזאת, אפילו על חיינו הפיזיים. חג החנוכה מציב בפנינו את האתגר להתבונן פנימה אל תוכנו ולמצוא גבורה ונחישות, להפיק משמעות, תכלית וקדושה מכל רגע בחיים שבהם בירכנו אלוקים. מי ייתן וחג החנוכה יאיר השנה את חיי כולנו וכל משפחותינו ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!


שבת שלום וחנוכה שמח

הרב שמואל רסקין 

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת וישב - הרב שמואל רסקין

 לאחר שליחותם בכותאיסי שבגרוזיה, הורה הרבי הקודם לסבי וסבתי ר' לייבל ומלכה ליפסקר ז"ל לעלות לארץ ישראל, הם עשו כדברו, עלו לארץ והתגוררו בעיר לוד. באחד הימים, עת פסע סבי במרכז העיר לוד, פנה אליו קצין משטרה שעבר באזור. לאחר מכן התברר כי היה זה מפקד משטרת לוד.

"אתה לייבל ליפסקר?" שאל המפקד, וסבא השיב בחיוב. "אם כן, אני מבקש לראות אותך מחר במשרדי אשר בתחנת המשטרה". סבא נבהל מאוד, זכרונות המשטר הקומוניסטי עוד לא נשכחו ממנו, ובכלל, מי אינו חושש מזימון פתע ללא נימוק לתחנת המשטרה. באותו הלילה נדדה שנתו מעיניו, כשבמוחו עברו אין ספור אפשרויות לגבי הצפוי לו.

למחרת, התייצב סבי במועד שנקבע בחדרו של מפקד המשטרה. להפתעתו, קם לקראתו המפקד וחיבק אותו בחום, כמו חברים טובים המכירים שנים רבות. לנוכח פניו הנדהמות של סבי הזמינו המפקד לשבת והחל לספר לו:

"אתה בוודאי לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותך היטב מתקופת שהותך בכותאיסי. עם תום ימי מלחמת העולם השניה, שוחררתי מהצבא האדום ולא ידעתי לאן לשים פעמיי. הייתי רזה, רעב ובגדיי בלויים, כך הסתובבתי ימים ארוכים בלי מטרה. באחד הימים, עברתי ליד הנהר וחשבתי להטביע את עצמי. הבטתי במים מבט ממושך, הרגשתי שאני נפרד מהעולם הזה. לפתע ניגשת אלי, שמת יד על כתפי ואמרת לי: "בוודאי אתה יהודי!". כשהשבתי בחיוב, אמרת "אתה נראה רעב ועייף, בא אלי הביתה ואתן לך לאכול ומקום לישון". הדיבור שלך כבש את לבי והלכתי אחריך.

היה זה כמה ימים לפני ליל הסדר וביקשת ממני להישאר לחגוג אתכם את הפסח. מסביב לשולחן הסדר ישבו שמונה ילדיך ואורחים רבים, לא אשכח לעולם את האווירה המיוחדת ששררה בביתך בחג.  באותו הרגע החלטתי שאני רוצה להמשיך לחיות.

לימים עליתי לארץ, גויסתי לצבא והגעתי לתפקיד בכיר ומשם עברתי אל שורות המשטרה. כשראיתי אותך אתמול זיהיתי אותך מיד וידעתי שאני חייב להכיר תודה למי שהציל את חיי ברגע האחרון. לא רציתי לעשות זאת ברחוב, ולכן הזמנתי אותך לכאן", סיים לספר מפקד משטרת לוד.

הסיפור הזה כל כך אופייני לסבי וסבתי שבזכות אהבת ישראל האמיתית שלהם הצילו חיים של אנשים רבים.

חברים יקרים היום אנו חוגגים בכל רחבי תבל את חג הגאולה וראש השנה לחסידות - י"ט כסלו. מצוות אהבת ישראל היא אחד היסודות החשובים בתנועת החסידות, והבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, הצביע על מהותה של מצוות אהבת ישראל כציווי לאהוב כל יהודי מצד נשמתו, מבלי להתחשב בחסרונותיו ומגרעותיו.

רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד ובעל הגאולה, מסביר בספר התניא בפרק ל"ב, שהציווי לאהוב כל יהודי נובע מהגדרת היסוד העיקרי המאחד את כל היהודים - אף שישנה התחלקות גופנית בין גופי עם ישראל, אך נשמותיהם מאוחדות במקורן האלוקי, שהוא כ"אב אחד לכולנה". מכאן, שרק אדם שמייחס את החשיבות העיקרית בחייו לנפשו ואילו לגופו מתייחס הוא כטפל, יכול לחוש אהבה כנה לכל יהודי; אך "העושים גופם עיקר ונפשם טפלה", אינם יכולים לחוש אהבת אמת ליהודי שני. 

מבואר בתורת החסידות הקשר והחשיבות הרבה הטמונה באהבת ישראל למצוות אהבת השם, שכן, אהבה כוללת אהבת האהובים על האהוב. כיון שה' אוהב את עם ישראל, לכן עליהם לאהוב זה את זה. ההנחיה הניתנת כדי להצליח לאהוב כל יהודי, היא להעמיק בהתבוננות וחשיבה על מאפיין היסוד של כל יהודי, נשמתו שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. 

כמו כן מורה החסידות להתבונן גם במעלות אנושיות שונות, תכונות ויכולות מיוחדות, המצויות אצל כל אחד. על אף שאין דעותינו שוות כמאמר חז״ל "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות" – ולכאורה מהי ההשוואה בין השוני בפרצופים לשוני בדעות? אלא כשם שאין פרצופו השונה של חברך מפריע לך ואין אתה תובע ממנו שישנה את פרצופו לדמות פרצופך, כך עליך לקבל בהבנה מלאה את העובדה שדעתו שונה מדעתך. וכפי שהחסידים הראשונים נהגו לומר: "אהוב יהודי, והשם יתברך יאהב אותך. עשה טובה ליהודי, והשם יתברך ייטיב איתך. קרב יהודי, והשם יתברך יקרב אותך".

״לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו!" 


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת וישלח - הרב שמואל רסקין

 ביום ראשון בשבוע שעבר, בערב המרכזי של כינוס השלוחים העולמי שנערך בהאנגר ענק בניו ג'רזי בהשתתפות 6000 איש, סיפר שליח צעיר סיפור מרגש ביותר:

"לפני 21 שנה צעד ילד בן תשע יחד עם אביו לבית הכנסת בליל שמיני עצרת. באמצע הדרך שאל הילד "אבא, אפשר להביא את ספר התורה מבית הכנסת אלינו הביתה בכדי שאמא תוכל לנשק את ספר התורה?". אמו שחלתה במחלה הארורה, שכבה בביתה לאחר טיפולי כימותרפיה קשים. ענה לו אביו "בני היקר, לא מקובל להוציא את ספר התורה מבית הכנסת. לכל היותר עושים הקפה אחת בסמוך לבית הכנסת". הילד פרץ בבכי והתחנן לאביו שינסה למצוא דרך שאמו תוכל לשמוח עם התורה.

יום וחצי לאחר מכן, בצהריי חג שמחת תורה, ישבה אמו של הילד בסלון ביתה, מנסה לחזק את עצמה לאחר הטיפולים הקשים.

לפתע נשמעו מהרחוב קולות מוזרים. היו אלו קולות של שירה, שהתקרבו והתקרבו עד לפתח ביתה. הדלת נפתחת והאם ראתה את בנה בן התשע נישא על כתפיו של אחד מבחורי הישיבה, לצד בעלה, יחד עם כל מתפללי בית הכנסת עם טליתות על כתפיהם, נשים במיטב לבושיהן ותינוקות בעגלות. כולם באו לשמוח יחד איתה. אי אפשר לתאר במילים את ההתרגשות, השמחה והחיזוק שקיבלה אותה גברת".

"החלק העצוב בסיפור,  שלאחר שלושה חודשים הלכה אותה הגברת לעולמה" המשיך השליח הצעיר את דבריו, "אנשי בית הכנסת שהגיעו לשמח את האשה החולה בביתה היו מבית חב"ד סן דייגו שבקליפורניה, בראשות השליח המיוחד הרב יונה פראדקין, שיזם את הביקור המרגש. בנה בן התשע של האשה, זה אני שעומד לפניכם...".

"זו רק דוגמא אחת קטנה לאהבת ישראל הגדולה שראיתי אצל שלוחי הרבי, והחלטתי בליבי כשאגדל גם אני רוצה להיות שליח של הרבי!

וברוך השם, אני שמח לבשר לכם שלא מזמן יצאנו אשתי ואני יחד עם חמשת ילדינו לשליחות בטמקולה שבקליפורניה, בכדי לעזור לשליח הרב איצי הורביץ שמגיל בר מצוה אני בן בית אצלו, ובשנים האחרונות סובל ממחלת ALS, שהשם ישלח לו רפואה שלימה במהרה".

חברים יקרים, שמה של פרשת השבוע - "וישלח". אומר הרבי מליובאוויטש, שכל יהודי הוא שלוחו של הקדוש ברוך הוא אשר שלח את נשמתו למטה, לעולם הזה הגשמי, בכדי לעשות לו יתברך דירה פה בעולם התחתון ע"י לימוד התורה וקיום המצוות. ההוראה העיקרית משם הפרשה "וישלח" - לשלוח אחרים, לא רק שהוא בעצמו שליח אלא עושה גם אחרים לשלוחים "שליח עושה שליח". שליחותו של יהודי להאיר את העולם באור התורה והמצווה, צריכה להיות באופן כזה שיפעל על האנשים מסביבו שגם יהיו שלוחים לפרסם אלוקות בעולם.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.