מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פסח - הרב שמואל רסקין

 ארוע אחד - חיים שלמים


בתחילת שנות התשעים, לאחר שנפתחו שערי ברית המועצות, כמיליון עולים הגיעו לארץ, מה שהביא לאתגר חשוב של בירור יהדות.

לבית הדין הרבני בתל אביב נכנס אדם כבן 42 וביקש להוכיח שהוא יהודי. לדיינים, בראשם  ישב הרב ישראל מאיר לאו, בשבתו כרב וראב"ד תל אביב, הציג האיש שני עדים: אחד העיד כי השתתף בברית המילה שלו לפני 42 שנה, והשני היה חסיד חב"ד זקן, שסיפר את הסיפור המדהים הבא: 

הוא אינו מכיר אישית את האיש, אבל הכיר היטב את אמא שלו. היא עבדה כמנהלת מחלקה בבית רפואה במוסקבה, וכלל לא הייתה דתית, אך הקפידה בקנאות על מצווה אחת - מדי יום הייתה מעשנת שתי קופסאות סיגריות ובלילה הייתה לוקחת סיגריה אחת ומניחה בשקט תחת המיטה שלה בתוך קופסת חיסכון. כך נהגה בכל לילה ולילה. אחרי פורים, הייתה מוציאה את 365 הסיגריות שהתקבצו במשך השנה ומביאה אותם אלי הביתה. אני הייתי מוכר את הסיגריות בשוק השחור, בתמורה רוכש קמח ואופה עבורה בקפדנות מצות מהודרות לליל הסדר, ללא חשש קל של חמץ.

הרב לאו התרגש מהסיפור וביקש לשוחח עם האמא. הוא חייג אליה לרוסיה ואמר כך: "אני חוגג את ליל הסדר ערב אחד בשנה, את חגגת אותו 365 יום בשנה"...


חג הפסח הוא הראשון בשורת החגים שקיבל העם היהודי, ובמידה רבה הוא החשוב שבהם. חג זה מהווה אבן-יסוד בעיצוב הזהות היהודית ובהשרשת השייכות לעם- ישראל, לעברו ולערכיו הנצחיים.

ליציאת-מצרים שמור מקום נכבד ביותר בדת-ישראל. מלבד חג-הפסח שאנו חוגגים לזכר יציאת-מצרים, מצווה אותנו התורה: "למען תזכור את יום צאתך מארץ-מצרים כל ימי חייך". חז"ל מוסיפים ומדגישים: "בכל דור ודור *ובכל יום ויום* חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אנו מזכירים את יציאת-מצרים גם בקריאת-שמע פעמיים ביום.

נשאלת השאלה: מהו העניין הגדול שעושים מיציאת-מצרים, אירוע שהיה לפני יותר משלושת אלפים שנה? למה חשוב כל-כך לזכור את יציאת-מצרים ולמה חייב כל אדם, בכל זמן, לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים?

בתורת החסידות מוסבר, כי מרכזיותה של יציאת-מצרים נובעת מכך, שהיא ממחישה ומסמלת את מהות חיי האדם בעולם-הזה ואת מטרת ירידת נשמתו למטה. על-פי תפיסה זו, יציאת-מצרים אינה אירוע היסטורי עתיק בלבד, אלא תהליך שצריך להתרחש יום-יום שעה-שעה בנפשו של כל אדם.

מפרשת החסידות: מצרים - מלשון מיצר והגבלה. לכל אדם יש את ה'מצרים' והמחסומים שמגבילים אותו ומפריעים לו להיות מה שהינו באמת. ה'מצרים' הללו הם ההרגלים, דרכי-החשיבה, הרצונות, המאוויים, הסביבה, וכדומה. כל אלה סוגרים על האדם, מגבילים אותו, מנסים לנתב אותו בדרכם-הם. אין הם מאפשרים ל'אני' הפנימי והטהור שלו להתבטא בחופשיות.

החובה הגדולה המוטלת על האדם בחייו היא 'לצאת ממצרים' - להשתחרר מכל ההגבלות והאילוצים. להיות מה שהינו באמת - יהודי עם נשמה יהודית, מלאה אהבת-ה' וצימאון לתורה ולמצוותיה.

חג-הפסח, חג-החירות, מעניק לנו כוחות לא רק ל'יציאה ממצרים' בימי החג, אלא לשיחרור הנפש מכבלי הגוף במשך כל השנה. לכל מצב יש את ה'מצרים' שלו, ותמיד צריכים לזכור שנמצאים ב'מצרים' - וצריכים לצאת מהגבולות.

שבת שלום וחג פסח כשר ושמח 

הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת צו - הרב שמואל רסקין

 תודה, בשבילי ובשבילך

יוסי היה שרברב בפרדס כץ של שנות השישים, כאשר בליל חורף גשום שמע דפיקות בדלת. בפתח היה ילד כבן תשע, לבוש בגופיה ומכנס 'קצר, רועד מקור. הוא נשלח על ידי אמו, לאחר שביתם הוצף במים וביוב והם זקוקים לאינסטלטור בדחיפות. "במחשבה ראשונה", מספר יוסי", חשבתי לומר לו שאיני מוקד חרום, ושיבוא לקרוא לי בבוקר. אך נכמרו רחמי על הילד, ויצאתי איתו לדרך".

הגעתי לבית עלוב בו ילדים קטנים מתרוצצים סביב אמם האלמנה שמנסה להשליט קצת סדר בלכלוך והטינופת שמילאו את הבית. נגשתי לצנרת, ובמשך שלוש שעות עבדתי ללא הפסקה. כשסיימתי לטפל בבעיה, חשבתי לעזוב, אך נוכח מצב הבית החלטתי להמשיך לסייע עד הסוף. עזרתי להם לנקות ולהחזיר את הבית למצב ראוי למגורים, ועם זריחת השמש סיימנו את המלאכה.

בפנים מודאגות ומפוחדות ניגשה אלי האם לשאול כמה יעלה לה ה"תענוג". נזכרתי שכשפתחתי את המקרר, כל שמצאתי בפנים היה בקבוק מים. ידעתי שכל פרוטה שאקח ממנה יהיה מפת הלחם לילדים שלה, ולכן בהחלטה של רגע, על מנת לא להביך אותה, אמרתי לה שיש לי הסכם עם עיריית גבעת שמואל, שאם קוראים לי באמצע הלילה, אז העירייה משלמת. כשראיתי את התדהמה על פניה, בקשתי שלא תספר לכל החברות שלה בכדי שלא ינצלו זאת לשווא. לשמע הבשורה, החלה האם לשפוך ברכות על ראשו של כל מי שעלול להיות קשור לדבר - "יבורך ראש העיר, תבורך המזכירה של ראש העיר, יבורכו השכנים, תבורך אתה". כך, בהרגשה של סיפוק מהחסד שעשיתי הלילה יצאתי לביתי, והסיפור נשכח מליבי.

כעבור 50 שנה, החלטתי שהגיע הזמן לסגור את המרפסת בביתי. הילדים גדלו, התחתנו וחזרו עם צאצאים נוספים, והגיע הזמן להגדיל את הבית. יצאתי למספר חנויות חומרי בניה לקבל הצעת מחיר, והגעתי לחנות "איציק וצורי ובניו". נכנסתי לשיחה עם הבעלים, ששאל אותי מי יהיה הקבלן. השבתי כי אני מתמצא בתחום, לאחר שעבדתי שנים כאינסטלטור ואני יודע את העבודה. לכן, יש לי צורך רק בחומרי בניה. לאחר שהמשיך להתעניין היכן עבדתי והיכן אני גר, הודיע שישלח לי אחר הצהריים את ההצעה.

בשעה 5 אחר הצהריים העירה אותי אשתי בהיסטריה. מחוץ לבית ממתינה משאית מלאה בחומרי בניה והנהג שואל היכן לפרוק את החומרים. רצתי אל החנות של צורי בזעם. לא הייתי מוכן לקבל את הטריק שהוא עשה על חשבוני, והודעתי לו לו שבעיניי לא זו הדרך למכור ואני לא אקח מהם את הסחורה.

"צורי הרגיע אותי, מזג לי כוס מים ואמר: "לפני שאתה הופך לי את השולחן, תסתכל בבקשה בחשבון, תראה שאצלינו הכי משתלם". הבטתי בכעס בדף התשלום - המחיר היה גבוה בהרבה ממה שהתכוונתי לשלם, אך בסיומו של החשבון הופיעה באדום המילה "שולם". כשהרמתי את מבטי המבולבל אל צורי ראיתי דמעות בעיניו. "קראת נכון", הוא אמר, "זה שולם על ידי "עיריית גבעת שמואל". אתה מן הסתם לא זוכר, אבל לפני חמישים שנה דפק על דלתך ילד קטן ורועד מקור וביקש שתסייע לו בבית. הילד הזה הוא אני. כאשר אמרת לאמא שלי שהחוב שולם מהעירייה, אני ידעתי שאתה משקר, אבל כשראיתי את השמחה והתקווה שהענקת לאמא באותו משפט, הבטחתי לעצמי שיום יבוא ואמצא את האיש ואזכה להחזיר לו. כעת, תן לי בבקשה להחזיר לך ולהודות לך מכל הלב".

פרשת השבוע מדברת על קורבן תודה, אותו היו מביאים כתודה על הצלה מסכנה. בימינו שלצערנו טרם נבנה בית המקדש, אנו מברכים את 'ברכת הגומל'.

הכרת הטוב ביהדות מוזכרת כלפי האדם, ואפילו כלפי החי, הצומח והדומם. למה חשוב לומר תודה?

מעבר להגינות אנושית, כאשר אתה מכיר טובה לאלוקים על מה שהוא העניק לך, זה מביא אותך להכיר בחסד ה' אליך, מה שמעורר בך אהבה לה'. בנוסף, הכרת הטוב חשובה בשבילך עצמך. הבעת תודה לזולת, גורמת לך לשים לב שקרה דבר טוב בחייך ומביאה לשמחת חיים. כאשר אתה מודה למי שקיבל אותך לעבודה, פתאום אתה שב לב שקרה דבר טוב בחייך. כאשר אתה אומר 'מודה אני', פתאום אתה שם לב שקרה דבר טוב ומשמח – הנשמה חזרה ומתחיל יום חדש.

אין פלא שהתודה היא הפעולה הראשונה שלנו במשך היום באמירת מודה אני... זו התחלה מצוינת, שתסייע לנו להמשיך את היום כולו מתוך שמחה אמיתית. אז בפעם הבאה שמישהו עושה לכם טובה – זכרו להודות לו. זה יעשה לכם רק טוב!


שבת שלום 

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת ויקרא - הרב שמואל רסקין

ארוך ומיוחד


כך מספר מר מיכאל טבור:
למדתי בבית הספר לכלכלה של לונדון LSE. בין שלל הפעילויות שבהן עסקתי מחוץ לשעות הלימודים, גם ניגנתי בכינור בתזמורת הבית ספרית, ובסופו של דבר הפכתי למנצח התזמורת.

בשנת תש"ל (1970), בעקבות מעורבות שלי בעבר במסגרת אגודת הסטודנטים היהודים ב-LSE, הוזמנתי להופיע בפני ועידת האיגוד העולמי של הסטודנטים היהודים שהתקיימה בפילדלפיה. כאשר שמע ידידי הרב שמואל לו, ששימש כשליח חב"ד בלונדון, שאני מתעתד לעבור בעיר ניו יורק, הוא הציע לתאם עבורי פגישה עם הרבי.

אני כמובן מיד קפצתי על הרעיון, והסכמתי בשמחה. הרב לו גם סידר עבורי מקום אירוח לשבת בשכונת קראון הייטס, וכך יכולתי להשתתף בהתוועדות של הרבי שהתקיימה בשבת אחר הצהריים. הייתה זו חוויה בלתי רגילה. אף שלא הצלחתי להבין את כל מה שהרבי דיבר, כן הצלחתי להבין שהוא עורר את כולם לקיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך". כאשר הוא אמר "לחיים", הרגשתי כאילו שהוא אומר זאת אלי בייחוד. זיכרון זה כה מוחשי אצלי אפילו היום, בחלוף ארבעים וחמש שנה, כאילו שכל זה התרחש רק אתמול.

מאוד התרשמתי מהשירה ומהאחווה של החסידים. אולם, מה שהכי הרשים אותי היה לראות את החסידים ששרדו את ה'גולגים' הסיביריים, מחנות עבודת הכפייה אליהם נשלחו מתנגדי המשטר הסובייטי, שהיו נוכחים בהתוועדות. למרות הדיכוי והתנאים הקשים שהם סבלו שם, הם התגברו על הכל והצליחו לשמור על גחלת היהדות בברית המועצות. בו במקום קיבלתי החלטה שאינני מעוניין להיות עורך דין – היו כבר די והותר עורכי דין יהודיים בעולם; רציתי להטביע חותם ולחולל שינוי של ממש, ומאותו רגע והלאה הקדשתי את חיי לחינוך יהודי.

כעבור כמה ימים התקיימה הפגישה האישית – היחידות – שלי עם הרבי, והשיחה בינינו התנהלה באנגלית. כבר בתחילת השיחה סיפרתי לרבי שיש לי אהבה עזה לשני דברים – מוזיקה קאמרית וניגונים חסידיים. "מהו הקשר בין ניגונים חסידיים לבין מוזיקה קאמרית?", שאל הרבי. עניתי שמוזיקה קאמרית – במיוחד זו שהולחנה על ידי בטהובן – היא אחת הצורות הייחודיות של מוזיקה קלאסית. היא מאוד עוצמתית ועמוקה. חשתי כי גם לניגונים החסידיים היו את אותם המאפיינים.

כך החלה שיחה ערה בנושא מוזיקה. הרבי סיפר לי כי האדמו"ר הזקן – רבי שניאור זלמן מליאדי, שהיה מייסדה של תנועת חסידות חב"ד במאה השמונה עשרה – יכול היה להוציא אדם מהבוץ הרוחני העמוק ביותר באמצעות ניגון. הרבי המשיך והסביר כי בכל אדם יש צד שכלתני, אינטלקטואלי, וצד רגשי. הרגשות שלנו מבקשים לבוא לידי ביטוי באמצעות מוזיקה כמו גם באמצעות תחומי אמנות נוספים, שמצליחים לגעת ולהתחבר לרבדים העמוקים ביותר של הזהות העצמית שלנו.

תוך כדי דבריו, עצר הרבי לפתע ואמר, "ר' מיכאל, אתה יודע שבאושוויץ, תוך כדי הובלת היהודים לתאי הגזים, נגנו ברקע מוזיקה קאמרית". הוא המשיך והסביר, "אתה מבין, אם כן, שענפי האמנות השונים, כל עוד הם מנותקים ממוסריות, עלולים להיות מנוצלים לכל דבר. יש אמנם מקום בסולם הערכים גם לאמנויות, אולם רק בתנאי שהתורה נמצאת מעל לכל, והיא מהווה את הציר המרכזי".

באותו רגע חשתי כי אפילו אם הייתי קם אז ועוזב, הרי כל הנסיעה הייתה שווה ולו כדי לשמוע את הרעיון הזה. אולם, היו לי עוד כמה נושאים שרציתי לשוחח עליהם עם הרבי. סיפרתי לרבי שאני עומד בראש התזמורת בבית הספר לכלכלה של לונדון. גם כאשר הופענו, הייתי בכל פעם חובש כיפה לראשי, ועם זאת חשתי רגשי אשמה מסוימים. בעבר למדתי בישיבה, והציקה לי המחשבה על כך שאת זמני החופשי אני מבלה בנגינה בתזמורת במקום להשקיע אותו בלימוד תורה.

תגובתו של הרבי הייתה, "אם אתה מרגיש שהנגינה חשובה עבורך, אזי התמקד בכך. אין בכך כל פגם. בורכת בכישרון, ועליך לנצלו לטובה. אולם, כאשר אתה נמצא בתזמורת, אל תסתפק רק בלנגן. הייתי רוצה שתעשה מאמץ להשפיע על הגויים שם שיקפידו על קיום שבע מצוות בני נוח".

נדהמתי מהדברים. הנה יושב לו אדמו"ר חסידי בניו יורק, ודואג לחייהם הרוחניים של נכרים שמנגנים בתזמורת בית ספרית בלונדון. עד כדי כך, שהוא מורה לי לעשות מאמץ מיוחד כדי להשפיע עליהם באמצעות הסברה אודות שבע מצוות בני נוח – הדורשות מאומות העולם כולם להימנע מעבודת אלילים, חילול ה', רצח, גילוי עריות, גנבה והתאכזרות לבעלי חיים, ומחייבות הקמתם של בתי דין אוניברסליים שיאכפו משפט וצדק.

אחר כך העליתי את הנושא האחרון שרציתי לדון בו. "יש לי אופי מאוד סוער", התוודיתי. "יש לי נטייה למרדנות, ואיני אוהב שאומרים לי מה לעשות".על סמך ניסיון העבר שלי בחינוך הישיבתי, התכוננתי לשמוע שיחת מוסר מהרבי. ציפיתי שיגיד לי כי עלי לעמול קשות כדי למגר את ההיבט הזה באישיות שלי. אבל הוא בכלל לא אמר דברים בכיוון זה. הוא רק הביט בי עם ניצוץ בעיניו ואמר, "מיכאל, הרי אצל כולנו זה כך, הלא כן? אבל זהו רק היצר שלנו". במילים אחרות, לא לעשות מזה עניין. אך, כמו בכל שאר ההיבטים של היצר הרע, זהו משהו שעלינו להילחם בו כדי לשלוט בו ולרסן אותו.

הגישה שלו הייתה כל כך חיובית. הוא הגיב לכל נושא שהעליתי בהבנה שכזו, והדברים שאמר שינו לגמרי את הגישה שלי לחיים. הבנתי כי מיום זה והלאה תהיה לי נקודת מבט חדשה על כל דבר. כאשר יצאתי מהפגישה, אמרתי לעצמי שאין צורך שאשוב פעם נוספת, מאחר שכעת יש לי מספיק דברים לעבוד עליהם למשך תקופת חיים שלמה, ויותר מכך. 


בשמה של הפרשה – ויקרא – טמונה הוראה בעבודת האדם לקונו: בכל עת ובכל שעה 'קוראים' לכל יהודי מן השמים ודורשים ממנו: התעלה! לך מחיל אל חיל בעבודתך! שתי פנים לקריאה זו: לבעל מדרגה גבוהה זו קריאת אתגר – אסור לך להסתפק בהישגיך עד עכשיו, אלא עליך לחתור להישגים נעלים יותר. ואילו למי שמצוי בשפל המדרגה זו קריאת עידוד – אל-לך להתייאש, שכן על-אף הכול תמיד בכוחך להתעלות ממצבך הירוד ולצאת מאפילה לאורה.

שבת שלום 
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט
מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.