מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פרשת וישלח - הרב שמואל רסקין

 חיבור מדהים

הרגעים החביבים עליי ביותר בשליחות הם אלו בהם אני מלווה את בני ובנות הקהילה ברגעים המיוחדים שלהם במעגל החיים היהודי - ההתרגשות לפני ברית המילה, הכנת חתן הבר מצווה, וכמובן - ללוות זוג יהודי אל החופה, לבניין בית נאמן בישראל.

היום חגגנו בבודפשט בר מצווה להראל, בן לאחת המשפחות החשובות בקהילה הישראלית בהונגריה. כמיטב בני גילו, הראל מצוייד בגאדג'טים העדכניים, אותם הניח בצד כשעטה עליו את התפילין הקדושות. בסעודת הבר מצווה ברכתי את החתן וסיפרתי את המעשה הבא: 

היה זה בשנות השישים המוקדמות, כאשר הוצגו לראשונה המחשבים המרכזיים במקומות העבודה. פרופסור אברהם פוליצ'נקו,  שהיה אחד מחלוצי טכנולוגיית המחשבים, ביקר אצל הרבי מליובאוויטש והציג בפניו שאלה מרתקת: "אני יודע שכל מה שקיים בעולם, אפילו מה שאנו מגלים מאוחר יותר בהיסטוריה, יש לו מקור בתורה. מה המקור למחשבים בתורה?". הרבי ענה ללא היסוס: "הרעיון של המחשב קיים בתפילין".

בתפילין? מה הקשר בין תפילין ומחשבים? הרבי המשיך והסביר: "מהו החידוש במחשב? יש בו כמה מכשירים שהם לכאורה שונים ונפרדים: מקלדת שהיא כמו מכונת כתיבה, רמקולים שהם סוג של מערכת סטריאו, מסך שיכול להיות מסך טלויזיה, מדפסת שיכולה להיות מכונת צילום ועוד. מה הרעיון של המחשב? המחשב מחבר את כל המכונות הללו באמצעות כבלים ומעבד שיודע איך לסנכרן בין כולם, וכך כל המכשירים הללו עובדים כמו מכונה אחת".

הפרופסור הנהן בראשו, הוא לא חשב על זה קודם, אך זהו בהחלט מה שמאפיין את המחשב: סינתזה של מדיה ומכשירי עיבוד נתונים. 

"עכשיו תסתכל על עצמך. יש לך מוח, זה עולם אחד. הלב שלך זה עולם אחר. הידיים שלך בדרך כלל מעורבות במשהו אחר וזר לגמרי לשניהם. שלוש מכונות שונות. כאשר אתה מניח תפילין אתה קושר את המוח, הלב והידיים עם כבלי העור האלה וכולם עובדים כמכונה אחת, משועבדים בכוונה ובמטרה אחת. פעולה זו משפיעה שגם בהמשך היום, כל פעולותיך נעשות בהרמוניה עם מטרה מתואמת אחת".


בפרשתנו, מסופר על שמעון ולוי שהחליטו לחלץ את אחותם דינה: "ויקח איש חרבו". התורה משתמשת במונח "איש", ומכאן המקור הראשון בתורה לבר מצווה - כאשר ילד הופך בגיל 13 ל"איש", כשהוא בר דעה, אזי הוא נעשה מחויב במצוות, וכמובא בפרקי אבות: "בן שלוש עשרה למצוות".

כאשר שמעון ולוי נעשו בני שלוש עשרה, ונעשו בוגרים וברי דעה, התורה מכנה אותם בתואר "איש". ההגדרה של "בר דעת", הוא לא רק במובן של הבנה שכלית, אלא במובן של הכרה נפשית וההערכה אמיתית בערכו של דבר, באחריות ובתוכן משמעותו. ישנם ילדים שגם בגיל צעיר יותר מבינים את החשיבות של גדולה וממון, או חלילה את החיסרון של שפלות ועניות – אך הם עדיין אינם בוגרים כדי להכיר ואף לחוש את אמיתות משמעות הדבר, איך לחתור לדבר ולפעול עבורו.

בגיל 13 שמעון ולוי הבינו שהגיע זמנם לקחת חלק אקטיבי במתרחש בעולם. כך בבר המצווה מוטלת על כל אחד מישראל - קח אחריות, התחל לפעול בצורה אקטיבית על מנת להפוך את העולם למקום טוב יותר, האחריות לקיום תורה ומצוות מעתה על כתפיך -  היה "איש".


שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת ויצא - הרב שמואל רסקין

 על עסקים ונשמות

ילדותו של החסיד ר' יצחק נמס ז"ל לא הייתה פשוטה. היו אלו ימי מלחמת העולם השניה, ומשפחתו החליטה לעזוב את אירופה המדממת ולעבור לארצות הברית. לאחר טלטולים רבים, יצאו על אוניה שהפליגה מחופי פינלנד.

במהלך ההפלגה עלה יצחק לגשר הפיקוד על מנת לצפות בשקיעה, אך נזכר שטרם התפלל תפילת מנחה. דקות ספורות לאחר שירד על מנת להתפלל, החלו מטוסים גרמניים להפציץ את האוניה, כשגשר הפיקוד היה הראשון להפגע. רק בנס הצליחו להמלט מהספינה הבוערת על ידי ספינת מלחמה בריטית שהייתה בקרבת מקום, ולקחה אותם אל איי פארו.

על האי לא הייתה ליצחק הצעיר מסגרת לימודים, ועל מנת להעביר את זמנו הלך לעזור בסניף הדואר המקומי. בעקבות שיבוש התקשורת בזמן המלחמה, הנפיק מושל האי 5,000 בולים עצמאיים, ופקיד בסניף הדואר המליץ ליצחק הצעיר לרכוש חלק מהבולים, בהערכה שבסיום המלחמה ערכם יגדל. הילד הצליח לשכנע את אביו, וזה רכש 100 בולים. כשהגיעו לארה"ב מחוסרי כל, מכרו את הבולים תמורת כסף רב.

מאז הגיעו לניו יורק החל ר' יצחק לשמור על קשר מיוחד עם מי שלימים התפרסם כהרבי מליובאוויטש. לאחר שהתחתן, שקל לחזור לעסקי הבולים. הוא שאל על כך את הרבי, וקיבל את ברכתו ואף הכוונות כיצד עליו לפעול. במשך השנים הקפיד להתייעץ עם הרבי רבות ולקבל את ברכתו, ואת נסיעותיו היה מנצל להפצת יהדות במקומות נידחים.

פעם הזדמנה לו עסקה עם סוחר בולים יהודי בשם טנקל. לאחר חודשים ארוכים של משא ומתן ארוך ומייגע, היה נראה שהעסקה מתקרבת אל סיומה המוצלחת, אך ברגע האחרון העסקה התפוצצה. כל כך הרבה זמן ומשאבים נראה שהיו לריק, אך ר' יצחק האמין בהשגחה הפרטית - אם אין כאן עסקה גשמית, כנראה יש כאן עסקה רוחנית, "עסק בנשמות". ר' יצחק הציע לטנקל לשמור כשרות, אולם הצעתו נתקלה בהתנגדות.

חלפו שנים, וטנקל סוחר הבולים היהודי נפגע בתאונת דרכים, אשתו נהרגה והוא נפצע ואושפז. ר' יצחק הגיע לבקרו והציע לו: אולי זו ההזדמנות להתחיל בשמירת הכשרות. אך טנקל הקשה: דווקא עכשיו, כשאשתי נפטרה, אין בכלל מי שיכין לי אוכל כשר. ר' יצחק לא אמר נואש, והציע הצעה "נועזת": אני יביא לך בעצמי מנות כשרות לכל יום מדי שבוע. טנקל ור' יצחק לחצו ידיים, ה'עסקה' התקבלה.

כך, נסע בכל שבוע ר' יצחק לחברת המזון שרייבר וקנה מזון עבור שבעה ימים, ומשם המשיך לביתו של טנקל הסוחר. היה זה מבצע יקר בממון ובזמן, אך ר' יצחק היה מוכן להקריב למען המטרה. לאחר כשנה וחצי, אמר לו טנקל כי האוכל מלוח מדי, ומבלי לשים לב, פלט ואמר שכלל אינו אוכל את המנות הכשרות, אלא נותן אותם לכלב...

ר' יצחק כמעט התמוטט. כ-80 שבועות הוא נוסע בכל יום חמישי, משנה את מסלול נסיעות העסקים שלו, מוציא מכיסו הון ומפסיד שעות רבות, וכל זה לשווא?

חלף זמן, ובאחד הימים הגיעו קבוצת סטודנטים במסגרת שבתונים של חב"ד להתארח בבית משפחת נמס שבברוקלין. אחד הסטודנטים הצעירים הסביר מדוע החליט להשתתף ולהגיע לשבתון של חב"ד - סבו סיפר לו על יהודי שהיה מביא בכל יום חמישי מנות כשרות, במשך תקופה ארוכה. סיפור דבקות אותו היהודי באמונתו תפסה את תשומת ליבו, והוא החליט לראות איך נראים חיים יהודיים.

"האם לסבך קוראים טנקל?" שאלה גברת נמס, והסטודנט הצעיר השיב בחיוב, לתדהמתם הרבה של המארחים. מה שהתחיל כעסק בולים, הפך לעסק נשמות - הנכד שב אל כור מחצבתו.

בפרשתנו אנו למדים על בניו של יעקב אבינו, ובהם יששכר וזבולון. השניים מסמלים חלוקה לשתי קבוצות בעם היהודי: יששכר - תלמידי חכמים הלומדים תורה כל היום, וזבולון - בעלי מלאכה ואנשי עסקים, העובדים ברוב שעות היום.


מעלתו של יששכר אינה מוטלת בספק, שכן הוא מחובר אל הקדוש ברוך הוא בצורה גלויה כל היום ונמצא בדרגה רוחנית גבוהה, אך מצד שני יש לזבולון מעלה עליו - על ידי העבודה הגשמית של זבולון, מקיים העולם את ייעודו - להיות "דירה בתחתונים", בית גשמי זך וטהור לקדושה, שהקדוש ברוך הוא יוכל להרגיש בו 'בבית'.

רוב עם ישראל נמצאים במעמד של זבולון, העוסקים במלאכה גשמית. לנו היכולת העצומה לפעול ואף להשפיע על אחרים על מנת להביא את העולם לתכליתו האמיתית, להביא את הקדושה לעולם המגושם. אך בכדי לעשות זאת, עלינו להשפיע ולא להיות מושפעים. כיצד? עלינו להתנתק מדי פעם מחיי החולין, בכדי לקבל כח להשפיע עליהם.

במעגל היומי, על בעל עסק לקבוע עיתים לתורה, בהם מתנתקים לגמרי בעבודה וסוגרים את הטלפון הנייד. במעגל השבועי, כאשר מגיעה שבת, על בעל עסק לשכוח לגמרי מהעיסוקים הגשמיים ולהשקיע את כולו בעבודת התפילה, התורה וחינוך הילדים לחיים של קדושה. זה ה'דלק' הרוחני המאפשר לנו להשפיע על חיי החולין, ולהפוך את העולם למקום של קדושה, עד שיהיה ראוי לגאולה האמיתית והשלימה, בבניין בית המקדש בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש. חודש כסלו, חודש הגאולה - זה הזמן.

שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת תולדות - הרב שמואל רסקין

 חפרתי מספיק? 

לפני כמה שנים קיבלתי על עצמי החלטה טובה - בכל פעם שאטוס בשעות היום, אעבור בין הנוסעים במטוס ואציע להם להניח תפילין. בכל פעם מחדש זו מלחמה פנימית לא קלה עבורי, אך לאחר שאני מתגבר אני רואה את התוצאות החשובות.

השבוע, כשחזרתי מכינוס השלוחים בניו יורק בטיסת בריטיש אירוויס ועצרתי שוב לחניית ביניים בלונדון בדרך לבודפשט, עברתי בין הנוסעים אך לא מצאתי יהודים במטוס. ממש לקראת סוף הטיסה, נגשתי למנהל השירות בטיסה, אדם בשנות הארבעים לחייו, הודתי לו על השירות המיוחד ועל הדאגה שאקבל את האוכל הכשר בצורה הכי יפה וטובה.

להפתעתי, הוא שאל אותי: "היית עכשיו בכינוס השלוחים?". "כן! וואוו... מאיפה אתה יודע?" שאלתי, והוא המשיך והסביר: "גם אני יהודי, אני גר בלונדון, ואני בקשר שם עם הרב אריה סופרין ועוד כמה רבנים של חב"ד". "איזה יופי, אז אולי אתה תרצה להניח תפילין?" העזתי לשאול, והוא השיב בשמחה. "זו הפעם הראשונה שאני מניח תפילין לאיש צוות בטיסה, ולא סתם לאיש צוות, אלא למנהל השירות בטיסה", אמרתי לו בחיוך, "הנה אנחנו עושים היסטוריה".

מנהל השירות התעטף בטלית ובתפילין בשמחה ובגאווה, והתפלל כבקיא ורגיל. "מתי בפעם האחרונה הנחת תפילין?" שאלתי. "כשהייתי נער בתיכון, אז היינו מניחים תפילין... מאז לא ממש יצא לי להניח תפילין באופן מסודר", ענה והמשיך לספר: "כשהייתי ילד צעיר, סיפר לי בן דוד המכהן כרב, שהוא נוסע לניו יורק ומתכנן לפגוש את הרבי. בצחוק, אמרתי לו - קח אותי אתך. אני חשבתי שהוא לקח את האמירה הזו כבדיחה, אך לאחר כמה חודשים פנה אלי והציע לי להצטרף אליו לנסיעה".

"יצאנו יחד עם עוד כמה חברים לניו יורק, ולהקפות של שמחת תורה הגענו לבית המדרש של הרבי. אלו רגעים שאני לא אשכח בחיים. הגענו ל-770 ועמדנו שם יחד עם עוד אלפי אנשים בצפיפות בלתי נתנת לתיאור. לא הכרנו את הרבי, וכל יהודי עם זקן לבן וכובע שחור חשבנו שהוא הרבי. אבל אז, כשהרבי נכנס, לא היה לנו ספק שזה הוא. ההילה והאור שהיו סביבו לא השאירו מקום להתלבטות. בתוך כל הצפיפות הגדולה נפתח שביל, בו צעד הרבי למקומו ליד ארון הקודש. כשהרבי עודד את השירה האדירה של הקהל בידיו, הרגשתי שהרבי מרים גם אותי, מסוג הדברים שלא אשכח מאודי".

מנהל השירות הבטיח לבדוק את תקינות התפילין שלו ולהשתדל להניח אותם לעיתים קרובות, ומהמפגש המרגש, הלא צפוי ולכאורה אקראי הזה הבנתי כי בכל יהודי ישנם אוצרות של יראת שמים, ועלינו רק לחפור מעט ולגלות אותם.


בפרשתנו מסופר שיצחק חפר בארות וגילה את המים החיים הטמונים במעמקי האדמה, והעלה אותם למעלה. הוא לא הזרים לבאר מים ממקור אחר, אלא סילק את העפר הטיט והאבנים, וגילה שמקום שומם זה מכיל בתוכו עצמו מים חיים. עלינו ללמוד מיצחק את מלאכת 'חפירת הבארות' - איך להסיר את שכבת העפר והאבק ולגלות את הטוב הטמון בפנימיותו של כל יהודי. אי-אפשר להסתפק בכך שמלמדים את הזולת, צריך גם לדעת לגלות בתוכו ובנשמתו את האמונה ואת ניצוץ הקדושה שקיימים בו מכבר.

יבוא אדם ויאמר: כבר 'חפרתי' פעם ופעמיים, ולא מצאתי דבר; לא הצלחתי לגלות שום זיק יהודי! הבה נפנה שוב לסיפורו של יצחק: הוא חפר ולא התייאש גם כשהפלשתים סתמו את בארותיו פעם ופעמיים. אף לנו אסור להתייאש משום יהודי. צריך להוסיף 'לחפור' ולחפש בו את הניצוץ. הבעל שם טוב התבטא כי יהודי הוא "ארץ חפץ", כלומר: אדמה פוריה ומשובחת, שיש בה בטבעה, כסף - אהבת ה', וזהב - יראת ה'. כל הטוב נמצא כבר בפנים, קצת מאמץ ונגלה אותו - ואז יזרח במלוא עוצמתו.


שבת שלום וחודש טוב,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת חיי שרה - הרב שמואל רסקין

 כל יהודי שליח

בסוף השבוע חל כינוס השלוחים העולמי, המתקיים כמדי שנה בניו יורק. כמו חברי השלוחים, גם אני בדרכי לשם. חניית הביניים בנמל התעופה הית'רו בלונדון, הזכירה לי את סיפורו של חיים ויצמן. לא זה המוכר, אבל אדם עם סיפור חיים מרתק ביותר:

חיים נולד בבוסטון, להורים שומרי מסורת. כשהיה בגיל צעיר עבר עם משפחתו להתגורר בהונג קונג, שם נקרא אביו לנהל סניף של חברה מסחרית גדולה. במשך השנים התרחקה המשפחה לחלוטין מענייני היהדות, וחיים גדל כילד מערבי לכל דבר. לאחר שסיים את התיכון נשלח ללמוד באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה, שם הכיר נערה לא יהודיה, ולאחר כמה שנים שהיו בקשר החליטו להתחתן.

כאן התחיל החיכוך הגדול עם הוריו. למרות התרחקותם מהמסורת, לא היו מוכנים להשלים בשום פנים ואופן עם כך שבנם יתחן עם גויה. הוויכוחים הביאו בכל פעם לדחיית החתונה, עד לשלב שבו לא הסכים לוותר עוד, ובביקורו בבית הוריו בהונג קונג הודיע להם חד משמעית: אני מתחתן. רוצים? בואו לחתונה בלונדון, לא רוצים? תישארו בבית. ההורים הודיעו לו: אנחנו נשארים בבית.

"בסיום החופשה עליתי על מטוס ללונדון" מספר חיים, "וממש לפני הנחיתה, שמעתי לפתע הכרזה מאוד משונה ברמקול: לתשומת לב הנוסעים - אם יש במטוס יהודי, הוא מתבקש לפנות לאחד מאנשי הצוות. לא ידעתי מה לחשוב, מעולם לא יצא לי לשמוע דבר משונה כזה במטוס. קמתי ממקומי ונגשתי אל קדמת המטוס, שם להפתעתי הרבה ראיתי יהודי עטור זקן, כשלידו עומד הדייל הראשי".

"הדייל התנצל בפניי: לעולם איננו נוהגים לעשות זאת, אבל היהודי הזה מטרטר לנו את המוח מתחילת הטיסה שיש יהודי במטוס שהוא מוכרח לפגוש. כל הטיסה סרבנו, אבל עכשיו כבר לא היינו מסוגלים לעמוד בלחצים שלו. אם אינך מעוניין לשוחח עם האיש הזה, אתה רשאי לשוב מיד למקומך".

"כמובן שהסתקרנתי ונשארתי לשוחח עם היהודי. הוא הוציא בהתרגשות ספר מהתיק שלו ואמר: זה מהרבי מליובאוויטש".

"אני איש עסקים שעוסק באבנים טובות. אני נוסע הרבה בעולם ומקורב לרבי מליובאוויטש. לפני שבוע הייתי אצלו ב"יחידות" (פגישה אישית) וסיפרתי שאני נוסע להונג קונג וללונדון. לפני שיצאתי הרב נתן לי ספר "תניא" ונתן לי ברכת הדרך. אחר כך נתן לי הרבי עוד ספר כזה ואמר: לפעמים גם בטיסה פוגשים יהודים - אז שיהיה לך עוד תניא ביד".

"מההמראה ניסיתי לחפש יהודי במטוס בכדי לקיים את שליחותו של הרבי, אך לא מצאתי, לכן נאלצתי לבקש שיכריזו ברמקול... סליחה אם זה הביך אותך".

ממשיך חיים: "שאלתי את היהודי מה בדיוק כתוב בספר הזה, אך לא הצלחתי להבין. פתחתי את העמוד שבו הייתה הסימניה וביקשתי ממנו שיגיד לי לפחות מה כתוב בעמוד הזה. הוא הקריא לי ותרגם לאנגלית. את רוב הדברים לא הבנתי בכלל, עד לשורה אחת: אפילו היהודי הנמצא במצב הרוחני הנחות ביותר, מוסר את נפשו על קידוש ה'. איכשהו, זה התקשר לי מיד למה שאמרו לי ההורים כל הזמן - שגם ליהודי שלכאורה הכי מרוחק מקדושה אסור להתחתן עם גויה. הודתי ליהודי שנתן לי את הספר והמשכתי בדרכי, כשבמוחי המחשבות סוערות על צירוף המקרים, וההיסוס: האם באמת אני עושה צעד נכון בחתונה הזאת?".

"עוד באותו לילה צלצלתי להורי, וסיפרתי להם את כל הסיפור. אבי הציע לי לנסוע לסבי שבניו יורק, בכדי שילמד אותי קצת יהדות ויהיה לי מושג טוב יותר בכל נושא החתונה ונישואי התערובת, וכך עשיתי. את ספר התניא שהרבי שלח לי אני שומר עמי עד היום. זכיתי להיות כמה פעמים בהתוועדויות שלו, ואמנם אינני חסיד ואולי גם לא "חרדי", אבל הקמתי בית עם אישה יהודיה כשרה, בת למשפחה שומרת שבת מניו ג'רסי".

"אני משמש כמרצה בכיר למנהל ושיווק ומסתובב הרב בקליפורניה, וכשאני מזדמן לבתי חב"ד ורואה את הסטודנטים הצעירים ששלוחי הרבי מנסים לקרב ליהדות ולהצילם מהתבוללות, אני מספר להם את הסיפור שלי, מוציא להם את ספר התניא, ומקריא להם את השורות שבזכותן ניצלתי אני מהתבוללות".


בפרשתנו יוצא אליעזר עבד אברהם בשליחות אדונו למצוא שידוך לבנו יצחק. את סיפור המסע שלו מתארת התורה בהרחבה גדולה. כידוע, אין בתורה אות אחת מיותרת, מדוע מרחיבה כל כך התורה על שליחותו של אליעזר?

בשבת פרשת חיי שרה שנת תש"נ, בעת כינוס השלוחים העולמי, ביאר הרבי: כל יהודי הוא שליח של הקדוש ברוך הוא בעולם, ונשמתו ירדה עם שליחות לתקן את העולם. אליעזר היה השליח הראשון המוזכר בתורה ולכן התורה מאריכה בתיאור שליחותו על מנת ללמד אותנו את השילוב הנדרש להצלחת השליחות: מצד אחד להפעיל שיקול דעת, מצד שני לבטל את עצמנו בפני המשלח.

אברהם לא נתן לאליעזר הוראות מדוייקות, והוא נדרש להשתמש בחוכמתו להצלחת השליחות, אך מצד שני כל מהותו הייתה "עבד אברהם אנכי", ביטול ה"אני" והתמסרות מוחלטת למשלח.

ובשליחותנו האישית: מצד אחד - ביטול מוחלט לנאמר בתורה מבלי להתחכם - אם כתוב שאסור, אז אסור. אם כתוב שדבר מה אפשרי, הוא אפשרי. מצד שני - להפעיל שיקול דעת ויוזמה, להשתמש בכשרונות שנתן לנו הבורא על מנת להצליח במשימה.

השילוב הזה הוא מאתגר ומורכב, אך אם נדבוק בעקרונות אלו נוכל להצליח בשליחותנו, עד לשלמות תיקון העולם, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.


שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת וירא - הרב שמואל רסקין

ככה עושים את זה נכון

לפני כשנה ביקרו אותנו בבודפשט אשר ואירית שחר, הוריו של החייל עמרי ז״ל וריגשו את חברי הקהילה בסיפור החיים שלהם, שנגע בלבבות כולם. בחג סוכות האחרון הפתיעו והגיעו לחגוג יחד איתנו בסוכה הגדולה בבודפשט, וכך גם שמחנו יחד בשמחת תורה. לפני שחזרו לארץ ישראל, נפרדנו בחום והבטחנו להיפגש שוב.

השבוע זה קרה: אשר ואירית הזמינו אותנו לביתם בכפר סבא. כשהגענו בשעה המיועדת, אשר חיכה לנו בכניסה לבית, מנופף לשלום. נכנסנו לביתם, שם כיבדה אותנו אירית בקבלת פנים מאירה, חמה ולבבית. את הכנסת האורחים שראיתי בפנים, קשה לתאר במילים. סביב שולחנות ערוכים בכל טוב ישבו כ-40 אנשים, רובם משפחות שכולות, שחולקות כאב ואובדן, ששינה וטלטל את חייהם מקצה לקצה.

ידידי אשר עבר בין האנשים ודאג באופן אישי שכל אחד יקבל את מה שהוא אוהב, שכולם נהנים מהמטעמים המיוחדים, כשאירית אשתו, בחן ובנועם, מנצחת על הכל, יודעת מי צריך חיבוק ולמי מילה טובה, נותנת לכל אחד להרגיש בן בית. גם אני ואשתי הרגשנו מיד בבית. משפחת שחר לא הסתפקו באוכל משובח ואירוח חם ולבבי, ואף הביאו נגנים וביחד שרו במשך זמן רב, חגיגה כמשפחה אחת גדולה, אוהבת ומגובשת.

חשבתי לעצמי כמה אין זה מובן מאליו - משפחה שעברה מכה כל כך כואבת, עוד לא סיימה לאחות את השברים ולהשתקם, וכך מעניקה חום, אהבה וחיזוק לאחרים. היה ניכר על פני האורחים כמה רוגע האירוח הזה נוסך בהם, מחזיר אותם לפינה קטנה של שקט, שלווה פנימית. אין פלא שהזוג המיוחד הזה כל כך אהובים, ונושאים חן וחסד בעיני אלוקים ואדם. 

אירית ואשר היקרים והאהובים, אני מאחל לכם שביתכם ולבכם יהיו תמיד פתוחים לרווחה ושה' יתברך יתן לכם את הכח להמשיך ולארח ביד נדיבה ורחבה, לתת לאנשים משמחת החיים שלכם ובעזרתה לנצח את הכל!


בפרשת השבוע אנו למדים על הכנסת האורחים המופלאה של אברהם אבינו, תוך שהיה בכאב הברית. מהפסוק "וירא, והנה שלושה אנשים" לומד הרמב"ם - גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, וליווים יותר מהכנסתם.

בכך מבהיר לנו הרמב"ם את מהותה של מצוות הכנסת אורחים ויחודיותה על מצוות החסד האחרות: בעוד בפשטות מצוות הצדקה לדוגמה, נועדה להחיות את העני במובן הפיזי, לתת לו מטבע בכדי שיוכל לקנות מזון, מצוות הכנסת אורחים נועדה למטרה אחרת: להחיות את נפשו של האורח במובן הנפשי, להעניק תחושה של בית, מקום חמים, בו הוא חשוב ואהוב.

כשמתארחים בבית זר, כל שכן בעיר או מדינה מרוחקת, קשה להרגיש בבית, ופה נכנס החלק שלך. בכך שאתה מלווה את האורח, אפילו אחרי שסיים לאכול ולשתות, אתה מראה לו כמה שהוא חשוב ויקר בעיניך, עד שקשה לך להפרד ממנו. את מצוות הכנסת אורחים משלימים לא כשהאורח שבע, אלא כשהוא שבע ושמח.


שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת לך לך - הרב שמואל רסקין

 מודה אני, על עצם היותי

מספרים על יהודי אמריקאי בן 78, שביום סתיו מעונן אחד נפל והתמוטט. עוברי אורח שראו את המתרחש, הזמינו מיד ניידת טיפול נמרץ והובילו אותו בבהילות למרכז רפואי פרטי ששכן בקרבת מקום. לאחר 24 שעות בהן שכב במחלקת טיפול נמרץ מחובר למכונת חמצן, התעורר היהודי.

הרופא נגש אליו וערך סדרת בדיקות, בהן נוכח לראות כי הוא בריא ובחסדי ה' ניצל בדרך נס, ללא כל נזק בלתי הפיך. לאחר שחתם הרופא על מכתב השחרור, הגישו לו את החשבון. היהודי סקר את הדף שלפניו, והנה, מתחת ללוגו המעוטר של המרכז הרפואי הפרטי, הופיע סיכום מצבו הרפואי ולאחריו הסכום לתשלום: 5,000 דולר ארה"ב.

הוא התחיל לבכות. כשהבחין בכך הרופא, שאל אותו: "איש יקר, בגלל החשבון אתה בוכה? הצילו לך את החיים!". אמר לו היהודי "כן, אני בוכה בגלל החשבון. הרי אם העלות של 24 שעות חמצן היא 5,000 דולר, ואני בן 78 וכל החיים שלי מקבל חמצן מאלוקים... כמה אני חייב לו? האם נתתי לו כראוי ושילמתי בהתאם?".


בפרשת השבוע אנו קוראים על אברהם אבינו, היהודי הראשון, הראשון שהפיץ את האמונה בא-ל אחד וזכה לשליחות הא-לוקית המובאת בפרשתנו: "לך לך", צא לעולם להפיץ את האמונה.

אלפי שנים לאחר מכן, כל יהודי מצווה לומר פעמיים ביום "שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד", ובפועל אומר זאת 4 פעמים ביום. בנוסף, בתפילה אנו מזכירים את העניין שה' אחד ושמו אחד כמה וכמה פעמים. הזכרת אחדות ה' מופיעה גם בתפילין ובמזוזות שעל כל הדלתות שלנו. היום, כשכולנו יודעים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם ואין עוד א-לוקים מלבדו, מדוע צריך להזכיר זאת כל כך הרבה?

מפני שהמשמעות של "אין עוד מלבדו" אינה רק שאין עוד א-לוקים, אלא שאין שום דבר בעולם חוץ מהקדוש ברוך הוא. לפעמים אנשים שוכחים מי מנהל את העולם, הדבר גורם להם לכעס, עצבים, והתנהגות לא ראויה. לכן עלינו לזכור, כמה פעמים ביום, שכל דבר שקיים בעולם, הוא הקדוש ברוך - חי, צומח ודומם.

קחו לדוגמה את המחשב. יש לו חוקים ברורים ושיטת פעולה באמצעותם הוא פועל כביכול בצורה עצמאית. אך זו אשליה, שכן אם רק ננתק לו את זרם החשמל, אין לו שום קיום - החשמל שזורם בכל רגע הוא הבסיס להכל. כך הבורא מקיים ומחיה את העולם כל הזמן מחדש - כל הטבע שנראה לעיתים כביכול כחוצץ ומסתיר את האלוקות, הוא בריאה של ה' בכל רגע מחדש, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".

ברגע שנאמין בלב שלם שהכל בהשגחה פרטית מלאה והקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, נוכל לעבוד אותו מתוך שמחה וביטחון, בידיעה שבורא העולם צועד תמיד איתנו.

 

שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת נח - הרב שמואל רסקין

 לצוף מעל המבול

צייד הנאצים המפורסם שמעון ויזנטל ז"ל, נאם פעם בכנס של רבנים אירופאים שהתקיים בעיר ברטיסלבה שבסלובקיה. הרבנים העניקו פרס לויזנטל שהיה אז בן 91, ומר ויזנטל, שניכר היה שהמחווה נגעה ללבו, סיפר להם את הסיפור הבא:

היה זה במאטהאוזן, זמן קצר אחרי השחרור. הרב אליעזר סילבר, ראש אגודת אחים (התאחדות הרבנים האורתודוכסיים של צפון אמריקה) שהה במחנה, ושליחותו הייתה להציע עזרה ונחמה לשורדים. הרב סילבר ארגן גם תפילה מיוחדת והזמין את מר ויזנטל להצטרף לשורדים האחרים. מר ויזנטל סירב, והסביר לו מדוע.

"במחנה", אמר מר ויזנטל לרב סילבר, "היה איש דתי שאיכשהו הצליח להבריח לתוך המחנה סידור אחד. בהתחלה הערצתי את האיש על אומץ הלב שלו, על כך שהוא סיכן את חייו בכדי להכניס את הסידור פנימה. אך למחרת קלטתי, להפתעתי הרבה, שאיש זה "השכיר" את הסידור לאנשים אחרים בתמורה למזון. אנשים נתנו לו את פיסת לחמם האחרונה בעבור שימוש של כמה דקות בסידור התפילה. איש זה, שהגיע למחנה כשהוא רזה ומורעב מאוד, החל לאכול כל כך הרבה, שהוא מת לפני כולם - גופו לא יכול היה להתמודד עם זה". מר ויזנטל עצר לרגע, והמשיך: "אם כך מתנהגים יהודים דתיים, אין בכוונתי להשתמש אי פעם בסידור תפילות".

כאשר פנה מר ויזנטל ללכת, נגע הרב סילבר בכתפו ואמר לו ביידיש בקול רך: "מדוע אתה בוחר לראות את האיש שהשתמש בסידור שלו בכדי לקחת מזון מפיהם של אנשים הגוועים ברעב? מדוע לא תראה את יהודים הרבים, שהיו מוכנים לתת הכל בכדי שיוכלו להשתמש בסידור? זוהי אמונה. זה כוחו האמיתי של הסידור", אמר הרב סילבר והעניק לו חיבוק עז. "למחרת הצטרפתי לתפילה", סיים מר ויזנטל את סיפורו.


לאורך כל הדורות, ידע העם היהודי כי כוחו באמונתו האיתנה, בקשר הבלתי אמצעי שלו עם בורא העולם, באמצעות התפילה. מילות התפילה חיברו אותו לקדוש ברוך הוא, חיזקו אותו, נתנו לו כח, השפיעו עליו ברכה ואור.

"ויאמר ה' לנח, בא אתה וכל ביתך אל התבה" - בפרשתנו מצווה אלוקים את נח להכנס לתיבה, על מנת להנצל ממימי המבול המציפים את העולם. אם נקח זאת אל החיים היומיומיים שלנו, נגלה שאנחנו מוצפים מדי יום במבול של טרדות, עד מעל לראש, המפריעים לנו לבצע את שליחותנו בעולם. איך זוכים להנצל מזה? באים אל התיבה.

את המילה "תיבה" מפרש הבעל שם טוב במובן הנוסף שלה בלשון הקודש: מילה. כפי שבית נבנה מחיבור של לבנים, כך גם מילה נבנית מחיבור של אותיות. מילה אחת היא תיבה, מילים רבות הן תיבות, ומכאן מגיע המושג "ראשי תיבות". וכך מפרש הבעל שם טוב: "בוא אל התיבה" - היכנס אל אותיות התורה ואותיות התפילה; הקף את עצמך במילים ובאותיות הקדושות של התורה והתפילה, והן יהיו ה'תיבה' שתצילך מטרדות ה'מבול'.

עלינו לנסות לשים את הטרדות בצד, גם את הסמארטפון, ולהכנס לתוך מילות התפילה, להסתכל בתוך הסידור, לקרוא מילה במילה, לנסות להבין ולכוון למשמעות המילים. אחרי שבאנו אל התיבה, מגיע השלב הבא: "צא מן התיבה". עכשיו נוכל לצאת להתמודדוית שלנו כשאנו ממוקדים ואנרגטיים יותר, עוצמתיים ובטוחים מול כל האתגרים.

אך אסור לטעות - יכול יהודי לחשוב שעליו להסתגר ב'תיבתו' בבחינת "אני את נפשי הצלתי". לכן, לצד הציווי "בוא אל התיבה", אומר הקדוש ברוך הוא לנח: "אתה ובניך ואשתך ונשי בניך". חשוב לדאוג שאל ה'תיבה' יגיעו אנשים נוספים ויינצלו אף הם. יש כאן הוראה נצחית לכל יהודי: גם אם אתה חדור בהכרה כי התכלית היא מילוי רצון הבורא, עדיין מוטלת עליך חובה להשפיע על יהודים נוספים, שגם הם יגיעו להכרה דומה. 

 

שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת בראשית - הרב שמואל רסקין

 ה' איתך!

 חברי היקר, הרב גבי הולצברג הי"ד, שנרצח במתקפת טרור אכזרית במומביי בסוף 2008, יצא פעם בערב פסח לסיבוב בין המלונות וחדרי ההארחה בעיר, בכדי לחפש יהודים ולהזמינם לסדר פסח הגדול שערך בקומת הגג של המלון "שליז". הוא פילס את דרכו בזריזות בין מזי הרעב ודיירי הרחוב המוזנחים ותר אחרי פנים יהודיות. מחוגי השעון התקדמו במרץ, השמש נטתה לערוב והרב היה חייב לחזור למלונו, על מנת להתחיל בעריכת הסדר.

 בדרכו חזרה, הבחין לפתע בבית הארחה קטן וזול. הוא התלבט אם להיכנס, אך הלב החבד"י לא נתן לו לוותר על הסיכוי לארח יהודי נוסף לשולחן הסדר. הוא ביקש מפקידת הקבלה לעיין בספר האורחים, ועיניו צדו שם בעל צליל ישראלי. כשהתעניין היכן יוכל למצוא אותו, נענה: "האורח נמצא בחדר קטן למעלה, בקצה המדרגות". הוא נקש על דלת החדר, אך שום מענה לא הגיע. הוא ניסה בשנית, וגם בפעם השלישית - ואין קול ואין עונה.

 הרב גבי מלמל "חבל", אך לפתע נפתחה הדלת. גבר שהתעורר משינה עמוקה, הביט בו במבט מופתע ושאל בעברית: "מי שלח אותך אליי?". "הקדוש-ברוך-הוא", ענה הרב הולצברג בטבעיות. דמעה בצבצה בעינו של האיש ההמום, שפתח בסיפורו האישי: "הגעתי היום למומביי, אך גיליתי בתחנת הרכבת כי ארנקי נגנב ממני. אין לי כסף, אין לי דרכון, אין לי שום ניירות מזהים שיאפשרו לי להמשיך מכאן. התיישבתי על אבן והתכנסתי במחשבות עגומות. פתאום ניגשו אליי זוג יהודים מצרפת ושאלו מדוע אני נראֶה עצוב? הם הרגיעו אותי והסבירו כי היום ערב פסח ולכן הקונסוליה הישראלית סגורה, אבל אחרי החג יהיה אפשר לטפל בדרכון. היהודי נתן לי מעט כסף הודי והציע לחפש בית הארחה קטן עד אחרי החג".

 "הגעתי לבית ההארחה הפשוט הזה ושכרתי חדר ליומיים. שכבתי על המיטה, הבטתי בתקרה והתחלתי לדבר עם א-לוקים. אמרתי לו: "היהודי שפגשתי בתחנת הרכבת אמר לי שהערב ליל הסדר. אלוקים, אני יודע שהקשר שלי אתך הוא לא מי יודע מה, אבל אנא, אם אתה אוהב אותי, תן לי סימן שאתה איתי! אל תניח לי להיות בודד הלילה". נרדמתי מותש ופתאום אני שומע דפיקות בדלת. חשבתי שאני חולם, אבל הדפיקות שבו ונשנו. פתחתי את הדלת וראיתי מולי רב. כששאלתי אותך מי שלח אותך, ענית: 'הקדוש-ברוך-הוא'!". 

 

 ספירת עצמים מתחילה תמיד מההתחלה - מהאות אל"ף. השנה היהודית פותחת בא' בתשרי, שנות הלימודים נפתחות בכיתה א' וספירת ימי השבוע מתחילה ביום א'. האות אל"ף לא ממוקמת אקראית ראשונה בין האותיות, אלא עובדת היותה ראשונה מדגישה את חשיבותה לגבי כלל האותיות. נשים לב כי המילים החשובות ביותר בעולמנו מתחילות בה, כמו: א-לוקים, אדם, אמונה, אור, אהבה ואמת.

 לכן, נראה לכאורה מוזר שבספר התורה, התורה מדלגת על האות אל"ף ופותחת דווקא באות השנייה: "בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ". והשאלה נשאלת: למה התורה מקפחת את האל"ף? מעניין לשים לב כי לא רק "התורה שבכתב" מתחילה באות ב' אלא גם "התורה שבעל פה". ספירת דפי ה"תלמוד בבלי" מתחילים כידוע בדף ב'. 

 התורה מתחילה באות ב' כדי לרמוז ללומד: אתה לא מתחיל לבד, הקדוש ברוך הוא מתחיל אתך ביחד. למעשה, ה' צועד לפניך ומעניק לך את כל הכוחות להתחיל את התורה עם מחויבות הרבה יותר עמוקה. לכל התחלה יש ניחוח מיוחד של התחדשות, והלב שואף שהתחלת התורה בפעם הזו תהיה שונה, עם יותר שיעורי לימוד ועם רמת העמקה גדולה יותר. מצד שני, כולנו יודעים שלא פשוט להתחיל, כפי שמצינו בדברי חז"ל: "כל ההתחלות קשות".

 הדבר הקשה ביותר הוא לשנות הרגלים. אדם שהתרגל לחזור הביתה בשש בערב, להימרח על הספה עד שמונה, לאכול ארוחת ערב ואחר כך לקרוא משהו עד שהוא נרדם, מתקשה לאסוף את עצמו בשמונה וחצי לקום וללכת לשיעור. כך גם אדם שהתרגל ללמוד ברמה מסוימת, מתקשה להחליט פתאום באמצע החיים ללמוד יותר לאט ולצלול אל עומק הטקסטים שלפניו. שנה חדשה אצל יהודים היא לא רק עניין מספרי, אלא מסמלת נתינת כוח חדשה שלא הייתה עד היום. לכן, כשיהודי מתחיל לרגל השנה החדשה להגיע לרמת לימוד מעמיקה בה לא נהג עד היום, הוא יודע שאנחנו לא יוצאים לדרך לבד, אלא הקדוש ברוך הוא עומד מעל ומעניק לכולנו את הכוחות להתחיל שנת לימוד חדשה כזו שלא היה כמותה מעולם.

 אומר הפתגם החסידי: ״ איך שהאדם מעמיד את עצמו בשבת בראשית, כך הוא יעמוד בכל השנה ״ אם אנו רוצים לדעת איך תראה השנה הקרובה מבחינה רוחנית נוכל להסתכל על השבת הנוכחית. זה הזמן להחליט באילו שיעור תורה נשתתף בשנה הקרובה, באיזה מניין להשתתף בימות החול, להחליט איך אתנהג עם כל האנשים סביבי. שנזכה לשנת גאולה וישועה בקרוב ממש.

 

 שבת שלום וחורף בריא,

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי שמחת תורה - הרב שמואל רסקין

 ההזדמנות אצלכם בכיס

קצין ביחידה מובחרת סיים את שירותו הצבאי בצה"ל ועבר לארה"ב, שם ניסה לעשות עסקים, אך פעם אחר פעם נכשל. הוא נותר כמעט ללא פרוטה בכיסו, ובצר לו פנה לארגונים יהודים באמריקה, ושלח מכתבים בהם פירט עד כמה עזר לעם ישראל בצבא, וכי הוא מבקש מהם עזרה כעת.

היחיד שענה לו היה הרבי מליובאוויטש, אשר ממשרדו נשלח צ'ק על סך חמישים דולר. האיש התעצבן למראה הצ'ק: "זה מה שמגיע לי?" חשב, "מה אפשר לעשות בחמישים דולר?". הוא הכניס בכעס את הצ'ק למגירה והחליט שלא להשתמש בו.

חלפו כמה שבועות ומצבו הכלכלי הדרדר עד לפת לחם. ממש. הוא היה חייב כמה דולרים בשביל לקנות אוכל, ולפתע נזכר בצ'ק של חמישים הדולרים, אותו קיבל מהרבי. הוא רץ לבנק עם הצ'ק ופדה אותו.

ביציאה מהבנק פגש חבר מהעבר, אף הוא בוגר יחידה מובחרת בצה"ל. "איזה יופי שאני פוגש אותך" פנה אליו החבר, "פתחתי לאחרונה חברה ואני מחפש בנרות מישהו מוכשר כמוך, שמבין עניין ויש לו אומץ ותעוזה, ואני יכול לעבוד איתו ביחד. מה דעתך להצטרף?".

האיש הצטרף לאותו חברה ומכאן מזלו החל להאיר לו פנים. לפתע הבין כי הכול התחיל באותו צ'ק של חמישים דולר. כל זמן שהצ'ק היה במגירה, ברכתו של הרבי לא התממשה. אך כאשר הלך לפדות את הצ'ק, הגיעה מיד העזרה, וכך בהשגחה פרטית מופלאה זכה להכנס לעבודה החדשה ולהתפרנס בכבוד.

 

חברים יקרים, בחג השבועות כל אחד מאיתנו קיבל צ'ק מהקדוש ברוך הוא - את התורה, כמו שאנו קוראים בפרשת וזאת הברכה: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב" - כל יהודי ויהודי קיבל את התורה בירושה.

בשמחת תורה אנו פודים את הצ'ק, בכך שאנו לומדים תורה ושמחים לסיים אותה בריקוד ובהקפות.

איך נוכל לפדות את הצ'ק של התורה? פשוט מאוד - להשתמש בה. כך לדוגמה, מצטרפים ללימוד הקבוע של החומש היומי יחד עם שאר הלימודים היומיים של החת"ת ובכל יום לומדים את החומש של אותו יום עם פירוש רש"י.

בבית חב"ד קרן אור יש לנו יש לנו מערך שיעורי תורה לאורך השבוע, לגברים ונשים. כולם מוזמנים להצטרף.

את הצ'ק כבר קיבלנו, ואם משמחת תורה נצא בהחלטה להוסיף בלימוד התורה הקדושה, אין ספק שהברכה כבר תתממש בשפע של טוב בגשמיות וברוחניות.

שישו ושמחו בשמחת התורה!

שבת שלום וחג שמח
הרב שמואל רסקין
בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת האזינו - הרב שמואל רסקין

 אושר בחיים

בשבת שעברה זכינו שהרב שניאור אשכנזי רב בית הכנסת המרכזי בראשון לציון ואחד המרצים הגדולים ברשת הגיע אלינו לבודפשט והרצה בפני הקהילה והסטודנטים בנושא ״איך מתחילים שנה של אושר״. השבוע אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מאד מענין ששמעתי ממנו: בניו יורק ישנו עורך דין פלילי יהודי בשם בן ברונפמן. הוא מייצג אנשים ידוענים ועושה חיל בעבודתו המקצועית. פעם הוא קיבל פנייה מזמר ראפ מפורסם שמכונה "פאף דאדי" בבקשה לייצג אותו בבית המשפט. הלה הסתבך בקטטה שכמעט נגמרה ברצח והיה זקוק לעורך דין טוב שיחלץ אותו מהתסבוכת המשפטית.

כחלק מהעסקה ביניהם, הראפר הציע שברונפמן ייצג את כלל החברה בבעלותו אשר מונה 600 עובדים, אך התנאי הברור שלו היה, שברונפמן חייב להיות זמין 24/7 ובכל שעה שיקבל ממנו טלפון – עליו להרים אותו. כאן ברונפמן עצר והודיע כי התנאי הזה לא מקובל עליו. הוא מוכן להיות זמין רק 24/6, משום שהוא שומר שבת ולעולם לא ירים את הטלפון ביום השביעי. זאת המתנה שקיבלתי מאלוקים, יום אחד עם האישה והילדים ולא אוותר על כך בשום מחיר. הראפר כעס אך לא היה יכול להרשות לעצמו לוותר על השירותים של העורך דין המצוין.

ליל שבת אחד, ברונפמן יושב בסעודת שבת משפחתית ונהנה מכל רגע. אין לחץ, אין טלפונים, אין צעקות מהמשרד, רק המשפחה הקרובה והאהובה. לפתע מצלצל הטלפון, והוא שוב מצלצל ושוב מצלצל. זה היה כמובן אותו ראפר. הטלפון לא הפסיק לצלצל במשך דקות ארוכות. הילדים ספרו לא פחות מאלף צלצולים! אך ברונפמן לא הרים. למרות שהזמר הזה בטוח שהעולם שייך לו, למרות שיש לו מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות ולמרות שהוא מייצג עסק חשוב עם 600 עובדים - עליו להבין שאני משרת את ה' לפני שאני משרת אותו.

בצאת השבת חזר ברונפמן אל האיש. "אני מצטער על אתמול, אך התניתי אתך מראש שאהיה זמין רק 24/6". הראפר שחרר צחוק גדול ואמר: "אתה ממש לא צריך להצטער. למעשה, הרווחתי בזכותך עשרת אלפים דולר.

"אתמול ישבתי עם חברים וסיפרתי עליך, שאתה חי חיים בעלי משמעות ולא עובד בשבת. החברים לעגו לי ואמרו שאין באמריקה אנשים כאלה שיעצרו את העסקים למשך 24 שעות. אני אמרתי שכן והתערבתי איתם על עשרת אלפים דולר. לשמחתי, אני ניצחתי!".

אחת השאלות הגדולות שנשאלות היום, היא מה נותן אושר? מה מעניק תחושת סיפוק לחיים? כיצד משיגים תחושה שהחיים שווים את המאמץ שהם דורשים מדי בוקר מחדש?

אחד הלקחים שאפשר להפיק מהסיפור הוא, שהאושר נוצר כאשר עושים את הדבר הנכון. אושר הוא תוצאה של ערך,  הוא ביטוי לכך שהחיים הם בעלי משמעות ואנו זוכים לעשות את הדברים הנכונים עבורם הגענו לעולם.

 

השבוע נקרא את שירת "האזינו". משה רבנו פותח את דבריו במילים: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי".  מסביר הרבי מלובביץ' שמשה מלמד אותנו שגם כשנמצאים בשמים, בהתעסקות רוחנית, יש לזכור כי המטרה היא להביא את הרוחניות לידי ביטוי בענייני הארץ.

יום הכיפורים, היום שבו כולם מתעלים ומתרוממים ודומים למלאכים הנמצאים בשמים, כבר מאחורינו. עלינו לקחת את יום כיפור אתנו לכל השנה, ולדעת שיום כיפור בא לידי ביטוי בעיקר ביום שאחרי, ביישום ההתעוררות הרוחנית של יום כיפור במעשים הארציים הפשוטים שלנו בכל יום. 

חג הסוכות מלמד זאת בעוצמה רבה: החג הזה הוא החג הכי שמח בשנה. התורה מצווה בו שלוש פעמים "ושמחת", וכך אומרים בתפילה: "זמן שמחתנו". אך מה כל כך משמח בחג הסוכות? לא ניצחנו בו את היוונים, לא תלינו את המן ולא יצאנו ממצרים?

התורה עצמה עונה את התשובה: חג הסוכות מכונה בתורה בשם "חג האסיף". החג הזה מסמל את גמר העבודה החקלאית של השנה. אחרי שנה ארוכה של זריעה, חרישה, קצירה ולקיטה, מגיע השלב הסופי של האיסוף הביתה וכאשר אוספים – חווים שמחה. כאשר אדם חש כי הוא עשה את הדבר הנכון והגשים את עצמו – הוא חווה תחושת אושר עילאית המעניקה לו דחיפה אדירה לעוד שנה של עשייה.

שבת שלום וחג שמח
הרב שמואל רסקין
בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת וילך - הרב שמואל רסקין

 לשוב לאבא, לשוב הביתה

מספרים על מלך ששלט על עמים ומדינות, אך היה לו דבר אחד יקר מכל: היתה לו בת יחידה, "נסיכה", שהייתה כל החיים שלו. בתום יום עבודה,היה מתיישב איתה לארוחת ערב, מספר מה עבר עליו ומגלה את התכניות שלו. והיא הייתה חכמה ונבונה ושותפה לכל המחשבות שלו.
פעם שמע המלך על בני מדינה רחוקה שהם פשוטים ונבערים, אינם יודעים קרוא וכתוב, והוא חפץ לקדם אותם ולהשכילם בינה. הוא שקל בדעתו מי מוכשר לעשות את המשימה הגדולה והגיע למסקנה שהבת המוצלחת שלו, תהיה מסוגלת לסחוף את האיכרים אל העולם החדש של הידע. הוא שלח אותה לשם לשנתיים, תוך שהוא נושא תפילה להצלחת המשימה.

היא הגיעה לשם מלאת כוונות טובות, אבל מהר מאוד נסחפה אחרי החיים הרגועים והשקטים שם. לא היה שם פוליטיקה ומחנאות כמו בארמון המלוכה, אלא עבודת כפיים ושירה בערב בצוותא סביב המדורה. היא נדבקה ביופי החיים שם, הורידה את בגדי המלוכה והצטרפה לחיי האדמה. ביום יפה אחד, היא הביטה על איזה פרח שהתנועע ברוח ומשהו צבט לה בלב. איזה רגש של געגוע לא מוסבר. המחשבות שלה החלו להפליג ופתאום היא נזכרה באבא שלה, במלך הגדול, בעושר הרעיוני ובחיי האתגר שהיו לה בארמון המלוכה. כמו מתוך חלום, היא החלה לרוץ ולרוץ עד שהגיעה חזרה הביתה.

שבת זו נקראת "שבת שובה" על שם ההפטרה שנקרא בשבת בבוקר: "שובה ישראל עד ה' אלקיך".

 
כולנו בנים של הקב"ה. יש בנו נשמה גדולה, שהיא חלק אלוקה ממעל. לפני שירדנו לכאן, הנשמה שלנו היתה מאד קרובה לרבונו של עולם ועסוקה כל כולה בלהט של קדושה. ולכן כשמגיעים עשרת ימי תשובה, אנחנו שואלים את עצמו "כמה דקות אבא היו לנו השנה"? כמה דקות של לימוד תורה ותפילה, שבהן היינו פשוט קרובים לאלוקים כמו שהייתה הנשמה לפני שירדה לכאן?. המילה "שובה", היא הקריאה הנצחית של האבא: "שובה ישראל עד ה' אלקיך". אנא תהיו יותר קרובים כמו שהיינו פעם. הקריאה "שובה" היא ההזמנה למסע שלא נגמר לעולם: להיות יותר ויותר קדושים.
 

הסיפור היהודי בתורה מתחיל ונגמר באותה מילה. הסיפור של עמנו מתחיל בפרשת "לך לך", והוא מסתיים ביומו האחרון של משה רבנו בעולם הזה – בדיוק באותה מילה "וילך משה וידבר את כל הדברים האלה". מה זה "לך לך"? ומה זה "וילך"? לאן משה הלך? למה לא פשוט "וידבר את כל הדברים האלה"?

כי מאברהם עד משה, לא הפסיקו אצלנו להתקדם. למרות 120 שנה של עשייה בלתי פוסקת, משה לא הסתפק במה שכבר השיג. אפילו ביום מותו, הוא ניסה להתקדם עוד צעד ולהשיג עוד משהו. בכל זאת, אלוקים נתן עוד יום, עלינו לתת לו משמעות.

היהדות היא חסידה גדולה של מעשים קטנים. אנו נוטים לחשוב על החיים במונחים גדולים, אך היהדות סוברת ששינויים גדולים, עושים בצעדים קטנים. אם נקבל על עצמנו החלטה טובה קטנה, כמו להקדיש ערב אחד בשבוע לשיעור תורה או לבוא פעם בשבוע לתפילה בבית הכנסת - זאת יכולה להיות פעולה חשובה שתאיר את כל השבוע.

ייתן ה' את הכוח לקחת את ההחלטות הנכונות, ועוד יותר חשוב - ליישם אותן בשטח, בזכותן נזכה בעזרת ה' יתברך לשנה מבורכת בגשמיות וברוחניות, שנת ה׳תשע״ט -
השנה תהא שנת עשיה טובה, ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום וגמר חתימה טובה,
הרב שמואל רסקין
בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת נצבים - הרב שמואל רסקין

 לחבק גם כשטוב

"בי"ב תשרי... ההפצצות גברו מרגע לרגע", מספר רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי הקודם, על ההפצצות של הנאצים על העיר וורשה בשנת ה'ת"ש (1939). "הרחובות עלו בלהבות. תמרות עשן מהאדים השחורים בקעו מהבתים. אותו יום היה יום שמש בהיר, אך מחמת ענני העשן לא ראו את אור היום. שעות אחדות רצנו ללא כוח, יחד עם המון אנשים, שבורים ומפוחדים, ממקום מחסה אחד למשנהו. באחד ממקלטי המחסה, התאסף ציבור של כמה מאות איש. אנשים מכל גווני הקשת".

"יהודים בעלי לבוש ארוך, עם זקנים ופאות, נשים בפאות נוכריות, יחד עם יהודי מגולחי זקן ונשים הדוברות רק פולנית. עולם עמדו רצוצים ומיואשים. קבוצתנו, אני ומשפחתי וכמה עשרות תלמידי התמימים אמרנו תהילים. "לפתע נשמעה התפוצצות אדירה. פצצה התפוצצה לידינו ובאותה שנייה התפרץ פנימה ים-אש בוער. כל אחד מאתנו ראה את המוות. "באותה שנייה זעקו כולם כאחד: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד.  כל אחד היה בטוח שאלו הן הדקות האחרונות שבחייו".

"זעקת שמע ישראל כזאת מפיותיהם של אנשים בעלי תפיסות עולם שונות, מתוך צעקת לב פנימית שכזו, לא שמעתי מעודי. ביקשתי מה' שהשמע ישראל הזה יישאר בזכרוני לעד".


פרשת השבוע נפתחת במילים: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם. ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך". "היום" המובא בפסוק, הוא ראש השנה. הפרשנים מסבירים כי המילה ניצבים פירושה "עומדים איתן". פסוק זה מלמדנו כי עמידתנו האיתנה מותנית בכך שכולנו נעמוד יחד. כל אחד מאתנו, מן המכובד והנשגב ועד לפחות והנמוך, יש לו תפקיד משלו ופוטנציאל שרק הוא יכול להגשים.

אבל החוכמה היא לא להתאחד רק כשיש צרה, כשמשהו קשה, מפחיד ולא הולך כמו שרצינו. עלינו לשמור על האחדות גם בשגרה ולזכות להמשכת הברכות הגדולות - "ברכנו אבינו כולנו כאחד".

שבת שלום
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת כי תבוא - הרב שמואל רסקין

 אין עליך

הרב משה יצחק הכט ז"ל, היה שליח הרבי מליובאוויטש בעיר ניו הייבן שבמדינת קונטיקט. בשנת תשל"ט (1979) חש בקשיים רבים, וכתב לרבי מכתב בו גולל את קורותיו, וכתב לרבי שאולי כדאי לשלוח מישהו אחר, שיהיו לו כוחות יותר חזקים לעמוד באתגרים אלו.

ענה לו הרבי: "טרם יקראו ואני אענה" - מכבר עשיתי כעצתו ונשלח לשם הר"ר משה יצחק שי' העכט - וכנראה ממכתבו זה ומהקודמו עדיין אינו מכירו ואת הכוחות שניתנו להנ"ל ועל כל פנים ישתדלו להכירו עתה, ותיכף ומיד ישתנה הכל: המצב רוח, הבטחון בהשם, השמחה היום יומית וכו' וכו'".

במילים פשוטות ענה לו הרבי: עוד לפני שכתבת לי, כבר שלחתי מישהו עם כוחות יותר חזקים - אתה. ממכתבך ניכר שאינך מכיר בכוחות שניתנו לך, אז הגיע הזמן להביט פנימה. כאשר תעשה זאת, ההסתכלות שלך תשתנה, יש לך הכח!


בפרשתנו כשמתארת התורה את מצוות הביכורים, היא מורה: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך". במצוות הביכורים אנו מצווים לקחת את הפירות הראשונים, את המובחרים ביותר, ולהביא לה'. בימינו, כשאין לנו בית מקדש להעלות אליו את הביכורים כיצד נוכל לקיים את המצווה? על ידי שניתן לקדוש ברוך הוא מהמיטב שלנו - מיטב הזמן והכח, וזה מלווה בשמחה גדולה על הזכות לעבוד את הבורא.

בשבוע החולף חל יום ח"י באלול, יום ההולדת של הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן בעל התניא. בספר לקוטי תורה מצטט האדמו"ר הזקן את דברי רבי חיים ויטאל, תלמיד האריז"ל: "שהמדרגה הגדולה שבכולם הוא - גילוי הנשמה שלו עצמו, שהוא למעלה ממדרגת גילוי אליהו"!

כשאנו מתקשים להתמודד עם האתגרים שלנו, אל לנו לחפש כח חיצוני שיושיע וירומם אותנו - יש לנו כוחות אינסופיים, קדושה עצומה להתמודד עם כל קושי ונסיון. כל מה שנדרש הוא להאמין בעצמך ולגלות את הכוחות שיש לך.


שבת שלום ומבורך,

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת כי תצא - הרב שמואל רסקין

 מהפוסט הזה לא תוכלו להתעלם


זוג מבוגרים בלבוש פשוט, ירדו מהרכבת ופסעו אל לשכתו של נשיא אוניברסיטת הרווארד בעיר קיימבריג' שבמסצ'וסטס, מבלי לקבוע מראש. המזכירה הבחינה, בקלות רבה, שלאנשים פשוטים ועניים אלה אין כל עסקים בהרווארד.

"אנו מבקשים לראות את נשיא האוניברסיטה", אמר האיש בקול רך. "הוא עסוק ויהיה עסוק כל היום", סיננה המזכירה בשפתיים קפוצות. "אנו נחכה שיתפנה", אמרה האישה. במשך שעות התעלמה מהם המזכירה, מקווה שהזוג בסופו של דבר ילך. אבל הם לא הלכו, ותסכולה של המזכירה הלך וגדל. לבסוף היא החליטה להפריע את שלוות הנשיא: "אולי אם תראה אותם לדקות מעטות הם יעזבו" היא אמרה לו. האיש המעונב נאנח בכעס, ובמנוד ראש הסכים לצאת לקראת הזוג.

"היה לנו בן שמת ממחלת טיפוס הבטן בגיל 16", אמרה לו האישה, "בעלי ואני היינו רוצים להקים כאן משהו לזכרו בקמפוס". הנשיא לא התרשם מדבריה. יתירה מזו, הוא אפילו היה בהלם. "גבירתי", הוא אמר בזעף, "איננו יכולים להקים אנדרטה לכל אדם שנפטר. אם היינו עושים כך, המקום היה נראה כמו בית קברות".

"הו, לא", הסבירה האישה במהירות, "איננו רוצים להקים אנדרטה. חשבנו אולי לתת בנין שלם להרווארד". נשיא האוניברסיטה פלבל בעיניו, הביט בהם ואמר כמעט בקול צעקה: "בנין? יש לכם צל של מושג כמה עולה להקים בנין ? השקענו לאחרונה 7.5 מיליון דולר בהקמת הבניין לפיסיקה, כאן בהרווארד".

האישה השתתקה, והנשיא היה מרוצה - סוף סוף יוכל להיפטר מהזוג הזה. אז, פנתה האישה לבעלה ואמרה בקול שקט: "אני לא מבינה, זה כל המחיר של הקמת בנין באוניברסיטה? אם כך, למה שלא נקים אוניברסיטה משלנו?". בעלה הנהן והניד בראשו בהסכמה.

פניו של הנשיא נפלו במבוכה רבה. הזוג סטאנפורד קמו והלכו לדרכם. הם נסעו לאזור פאלו אלטו, בעמק הסיליקון, קליפורניה, שם הם הקימו וייסדו אוניברסיטה הנושאת את שמם, אוניברסיטת סטאנפורד הידועה, כזיכרון לבן, שהרווארד לא רצתה להתייחס אליו...


בפרשת כי תצא, בתוך פרטי מצוות השבת אבידה, מכריזה התורה: "לא תוכל להתעלם"! אם ראית חפץ שאבד למישהו, לא תוכל להתעלם, אלא עליך לשמור על האבידה, לחפש את בעליה ולטרוח להחזיר את מה שאבד לו.

בפנימיות, יש למצוות השבת אבידה גם משמעות רחבה יותר: צריך להשקיע מאמץ רב לא רק בהשבת אבידה לזולת, אלא גם בהשבת הזולת אל עצמו. גם אדם יכול להיות אבוד, וכשמחזירים אותו אל עצמו, אל שפיותו ואל זהותו - זוהי השבת אבידה. כפי שרש"י מסביר את המילים לא תתעלם: "לכבוש עינך כאלו אינך רואה אותו".

התורה מחנכת אותנו להביט אל כל אחד פנימה, לערך האמיתי הפנימי שלו, ולא להתבלבל מהמראה או מדברים חיצוניים הנראים לעיניים. אם נשיא הרווארד היה מתייחס בכבוד המינימלי לזוג הזקנים, הרי היה זוכה בגדול - החכמה היא להביט כך על כל אחד, ולא רק כשמתברר לנו כמה הוא שווה עבורינו.

צריך להתייחס לכל אדם כיחיד ומיוחד, מכיוון שלכל אדם יש שליחות ייחודית בעולם שאף אחד לא יוכל לעשותה במקומו, ובזה הוא משלים את חלקו בכוונת הבריאה כולה. אין זה סוד שלעיתים אנו פוגשים יהודי שלא נראה בו שום מעלה או ייחודיות, אך אומר הבעל שם טוב על הפסוק "ואתם תהיו לי ארץ חפץ" – יהודים נמשלו לארץ, שאמנם מבחוץ נראית כאבנים ועפר, אבל תחת המעטה החיצוני שוכנים אוצרות נפלאים. כל יהודי יקר אצל הקדוש ברוך הוא, אף יותר מבן יחיד שנולד להורים בעת זקנותם. 

הרבי מליובאוויטש כותב באחד ממכתביו: "אל תהי בז ליום קטנות, שאפילו פעולה אחת דהנחת תפילין על ידי בחור או אמירת שמע ישראל על ידי בחורה, מי יוכל ערכה לשער, וגם אין זה ענין פרטי של איש פרטי ביום פרטי, כיון שכולם מצטרפים לחשבון גדול, וכל פרט ופרט הוא תנאי לקירוב הגאולה הכללית".

 

שבת שלום ומבורך,

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט


תודה לרב ברוך וילהלם משלוחי הרבי בנהריה על הסיפור היפה

פוסט שבועי פרשת תבוא - הרב שמואל רסקין

 אין עליך

הרב משה יצחק הכט ז"ל, היה שליח הרבי מליובאוויטש בעיר ניו הייבן שבמדינת קונטיקט. בשנת תשל"ט (1979) חש בקשיים רבים, וכתב לרבי מכתב בו גולל את קורותיו, וכתב לרבי שאולי כדאי לשלוח מישהו אחר, שיהיו לו כוחות יותר חזקים לעמוד באתגרים אלו.

ענה לו הרבי: "טרם יקראו ואני אענה" - מכבר עשיתי כעצתו ונשלח לשם הר"ר משה יצחק שי' העכט - וכנראה ממכתבו זה ומהקודמו עדיין אינו מכירו ואת הכוחות שניתנו להנ"ל ועל כל פנים ישתדלו להכירו עתה, ותיכף ומיד ישתנה הכל: המצב רוח, הבטחון בהשם, השמחה היום יומית וכו' וכו'".

במילים פשוטות ענה לו הרבי: עוד לפני שכתבת לי, כבר שלחתי מישהו עם כוחות יותר חזקים - אתה. ממכתבך ניכר שאינך מכיר בכוחות שניתנו לך, אז הגיע הזמן להביט פנימה. כאשר תעשה זאת, ההסתכלות שלך תשתנה, יש לך הכח!


בפרשתנו כשמתארת התורה את מצוות הביכורים, היא מורה: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך". במצוות הביכורים אנו מצווים לקחת את הפירות הראשונים, את המובחרים ביותר, ולהביא לה'. בימינו, כשאין לנו בית מקדש להעלות אליו את הביכורים כיצד נוכל לקיים את המצווה? על ידי שניתן לקדוש ברוך הוא מהמיטב שלנו - מיטב הזמן והכח, וזה מלווה בשמחה גדולה על הזכות לעבוד את הבורא.

בשבוע החולף חל יום ח"י באלול, יום ההולדת של הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן בעל התניא. בספר לקוטי תורה מצטט האדמו"ר הזקן את דברי רבי חיים ויטאל, תלמיד האריז"ל: "שהמדרגה הגדולה שבכולם הוא - גילוי הנשמה שלו עצמו, שהוא למעלה ממדרגת גילוי אליהו"!

כשאנו מתקשים להתמודד עם האתגרים שלנו, אל לנו לחפש כח חיצוני שיושיע וירומם אותנו - יש לנו כוחות אינסופיים, קדושה עצומה להתמודד עם כל קושי ונסיון. כל מה שנדרש הוא להאמין בעצמך ולגלות את הכוחות שיש לך.


שבת שלום ומבורך,

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.