מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פרשת תבוא - הרב שמואל רסקין

 אין עליך

הרב משה יצחק הכט ז"ל, היה שליח הרבי מליובאוויטש בעיר ניו הייבן שבמדינת קונטיקט. בשנת תשל"ט (1979) חש בקשיים רבים, וכתב לרבי מכתב בו גולל את קורותיו, וכתב לרבי שאולי כדאי לשלוח מישהו אחר, שיהיו לו כוחות יותר חזקים לעמוד באתגרים אלו.

ענה לו הרבי: "טרם יקראו ואני אענה" - מכבר עשיתי כעצתו ונשלח לשם הר"ר משה יצחק שי' העכט - וכנראה ממכתבו זה ומהקודמו עדיין אינו מכירו ואת הכוחות שניתנו להנ"ל ועל כל פנים ישתדלו להכירו עתה, ותיכף ומיד ישתנה הכל: המצב רוח, הבטחון בהשם, השמחה היום יומית וכו' וכו'".

במילים פשוטות ענה לו הרבי: עוד לפני שכתבת לי, כבר שלחתי מישהו עם כוחות יותר חזקים - אתה. ממכתבך ניכר שאינך מכיר בכוחות שניתנו לך, אז הגיע הזמן להביט פנימה. כאשר תעשה זאת, ההסתכלות שלך תשתנה, יש לך הכח!


בפרשתנו כשמתארת התורה את מצוות הביכורים, היא מורה: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך". במצוות הביכורים אנו מצווים לקחת את הפירות הראשונים, את המובחרים ביותר, ולהביא לה'. בימינו, כשאין לנו בית מקדש להעלות אליו את הביכורים כיצד נוכל לקיים את המצווה? על ידי שניתן לקדוש ברוך הוא מהמיטב שלנו - מיטב הזמן והכח, וזה מלווה בשמחה גדולה על הזכות לעבוד את הבורא.

בשבוע החולף חל יום ח"י באלול, יום ההולדת של הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן בעל התניא. בספר לקוטי תורה מצטט האדמו"ר הזקן את דברי רבי חיים ויטאל, תלמיד האריז"ל: "שהמדרגה הגדולה שבכולם הוא - גילוי הנשמה שלו עצמו, שהוא למעלה ממדרגת גילוי אליהו"!

כשאנו מתקשים להתמודד עם האתגרים שלנו, אל לנו לחפש כח חיצוני שיושיע וירומם אותנו - יש לנו כוחות אינסופיים, קדושה עצומה להתמודד עם כל קושי ונסיון. כל מה שנדרש הוא להאמין בעצמך ולגלות את הכוחות שיש לך.


שבת שלום ומבורך,

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת שופטים - הרב שמואל רסקין

 שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו


בעת מלחמת העולם השניה, נלקח אברהם שטיינר יחד עם אחיו היהודים למחנות העבודה. במחנה שלהם נהג אחד הקצינים להכנס בכל יום לחדרי האסירים, לקרוא בשם של אחד מהם, ולהוציא אותו להורג ביריה.

יום אחד נכנס אותו הקצין לחדרם, וקרא בשמו של אחד מחברי החדר. היהודי ששמו נקרא התמהמה לרגע, ולפתע הצביע על אברהם שטיינר: "קוראים לך, אתה לא שומע?".

אברהם קפא במקומו. חבר החדר שולח אותו אל המוות במקומו, מה עליו לעשות? החליט אברהם - הוא ישתוק ולא יסגיר את אותו יהודי. אם כך נגזר עליו משמים, הוא לא יפליל יהודי נוסף. נאמן לשתיקתו, צעד אברהם אל הדלת כשהוא ממלמל "שמע ישראל".

לאחר שיצאו מהחדר, פנה אליו הקצין כשהוא מנפנף בנשקו - "בכל יום אני הורג אחד מכם. היום החלטתי שאחד אשאיר בחיים, ואת כל השאר אהרוג".

אברהם שטיינר נפטר לפני כמה שנים בעיר בני ברק כשהוא בן 96.


בפרשת השבוע מופיע הציווי "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". מלבד הפירוש הפשוט, מבארים המפרשים רובד עמוק, הנוגע לכל יהודי: על האדם לשפוט היטב את כל מה שנכנס ויוצא דרך שערי גופו, לעשות "ביקורת גבולות" כלפי מה שעובר ב"שערים, לעצור לרגע, לחשוב ולשפוט - האם דבר זה ראוי או לא?

כך העיניים, לא צריכות להחשף להכל. האזניים, צריכות לשמוע רק מה שראוי. האף, להריח רק את מה שמותר, והפה - כשער כניסה: לאכול רק את המותר לנו, וכשער יציאה: לא להוציא כל מילה ש"עומדת על הלשון", אלא לבחון מה ראוי ונכון לומר.

בעמדנו בחודש אלול, זהו הזמן המתאים ביותר לבדיקה כנה ואמיתית של "השערים" שלנו, היכן נפלנו בעבר, וכיצד אנו מצפים מעצמנו לנהוג באופן שונה בעתיד. להשתמש בחושים והכשרונות שלנו נכון, ולעשות באמצעותם דברים שיהפכו את העולם שלנו למקום ראוי וטהור יותר.


שבת שלום, כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת ראה - הרב שמואל רסקין

 חודש הרחמים, הסליחות, והצדקה


רבי שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד, המכונה אדמוהזקן, הגיע פעם לאכסניה של יהודי, שהיה נוהג להכניס אורחים ביד רחבה. כל אורח היה מקבל ארוחה כיד המלך, מקום נח לישון, ואף סכום כסף לימים הבאים. המארח התפרסם כבעל צדקה גדול.

כאשר הגיע לשם הרבי, הבין הבין המארח כי לפניו אדם צדיק במיוחד, ושפך בפניו את ליבו: "רבי, אני אמנם נותן סכומים גדולים לצדקה, אבל אני מרגיש כי כל הצדקה הזו היא שקר, כי אינה באה מהלב. אני עושה זאת כדי לקבל כבוד, מחמאות ופרסום".

לאחר שלקח נשימה, שאל המארח "כיון שזה לא בא מהלב, האם אני צריך להפסיק עם הכנסת האורחים?".

חשב אדמו"ר הזקן והשיב במשפט קצר, אך עמוק: "אבל העני נהיה שבע באמת!"

במילים אחרות: גם אם הנתינה אינה אמיתית לגמרי, מבחינה מסוימת מה שחשוב הוא מה שקורה עם המקבל. במצוות הצדקה הכוונה חשובה, אך העיקר המעשה: השובע שלו מתמלא גם אם לא באמת התכוונת. אם בפועל הוא באמת נהיה שבע, זכית. וכמובן, תמיד צריך לשאוף ליותר, במיוחד בקיום מצוות מכל הלב.


בפרשת השבוע מדברת התורה על נתינת הצדקה ומשתמשת בכמה מינוחים, בינהם: "פתוח תפתח", ו"נתון תתן". מכך נוכל ללמוד כי יש למטבע שני צדדים חשובים - פתוח תפתח, במצוות הצדקה חשוב לפתוח את הלב. מצד שני - נתון תתן, לא מספיק הרגשות, מצוות הצדקה היא ביד, בעזרה ממשית למי שנזקק לכך.

אנו נמצאים כעת בערב ראש חודש אלול, שראשי התיבות שלו הם "איש לרעהו ומתנות לאביונים". מנהג ישראל להרבות בימים אלו בנתינת צדקה, בכדי לזכות שגם ה' יעשה עמנו צדקה וישפוט אותנו לפנים משורת הדין.

חשוב שנקבל החלטה טובה עם תחילת החודש - לדאוג שנתינת הצדקה שלנו תהיה מכל הלב, אך מצד שני לא להסתפק בכוונות טובות אלא נדאג לעזור בפועל לאחר.


שבת שלום, חודש טוב, כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת ואתחנו-נחמו - הרב שמואל רסקין

 אבא, אמא, אלוקים


מספר ד"ר ויקטור פרנקל מוינה, מחבר הספר "אדם מחפש משמעות": זמן קצר לפני שהצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם השניה, הוזמנתי מטעם השגרירות ‏האמריקאית ‏בוינה לבוא ולקבל את אשרת ההגירה שלי. באותו זמן התגוררנו אני והורי הקשישים ‏בוינה, והאמריקאים כמובן ציפו ‏ממני שאקח את האשרה שלי ואמהר להגר.

אולם ברגע האחרון התחלתי מהסס, ‏‏"האם כך באמת עלי ‏לנהוג? האם אני יכול באמת לעשות דבר כזה?" לפתע הבנתי מה צפוי ‏להורי, שיתכן שישלחו בתוך שבועות למחנה ריכוז או למחנה-השמדה. ‏האם עלי להניח אותם סתם כך לגורלם בוינה? עד אז היה ביכולתי להגן ‏עליהם מפני גורל זה בתוקף ‏תפקידי כראש המחלקה לנאורולוגיה בבית הרפואה היהודי. אולם לו ‏נסעתי היה משתנה המצב מיד.

‏בעודי שוקל מה הדבר הנכון לעשות, חשתי שזהו ממין המצבים שאתה ‏מייחל בהם ל‏אות משמים. כשהגעתי הביתה, הבחנתי בחתיכת שיש על השולחן. שאלתי את אבי איך הגיעה לשם, והוא ‏‏אמר: "אה ויקטור, מצאתי אותה הבוקר באתר שבו עמד בית הכנסת" (לפני שהנאציונל- ‏סוציאליסטים ‏שרפו אותו). "ולשם מה לקחת אותה?" שאלתי אותו. "משום שהיא שבר של הלוחות ‏שהכילו את ‏עשרת הדיברות" ענה.

אבי הראה לי אות עברית מוזהבת החרוטה על חתיכת השיש. "אם זה מעניין אותך" המשיך, "האות העברית הזאת מסמלת קיצור לדיבר אחד מעשרת ‏‏הדיברות". "איזה מהם?" שאלתי בקוצר רוח, ותשובתו היתה: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ‏‏ימיך על האדמה..". באותו הרגע החלטתי להישאר בוינה עם הורי ולזנוח את עניין האשרה.‏


מצוות כיבוד אב ואם נחשבת למצווה חשובה כל כך עד כי היא מהווה אחת מעשרת הדיברות, ומקומה כחמישית ברשימה מדגישה אף יותר את חשיבותה. כידוע, עשרת הדיברות ניתנו על שני לוחות, כשעל כל אחד מהם חקוקות 5 דיברות. הלוח הראשון עוסק במצוות שבין אדם לאלוקיו (בין אדם למקום), ואילו הלוח השני עוסק בחוקים הנוגעים לאינטראקציה בין אדם לחברו.

חכמינו זכרונם לברכה מציינים, כי העובדה שהדיבר העוסק בכיבוד אב ואם נכלל בלוח הראשון, השייך בכלל למצוות שבין האדם לבורא, מראה את משמעותו הרבה. זהו היבט כה קריטי של קיומנו, עד כי רק דרך באמצעות קיום מצוות כיבוד אב ואם נוכל להעריך את היחסים שלנו עם האלוקים כראוי.

עשרת הדיברות מתועדות בתורה פעמיים. בפעם הראשונה הן מופיעות בפרשת יתרו, ובפעם השנייה - בפרשתנו, פרשת ואתחנן. בפעם השניה בה מוזכר הציווי לכבד את הורינו, נוספו המילים "כאשר ציווך ה' אלוקיך". מילים אלו מדגישות את העובדה שלמרות שיש לנו נטייה טבעית לכבד את הורינו, נטייה זו עלולה לדעוך בהתאם לנסיבות. אולם, כאשר כיבוד אב ואם היא ערך על, מצווה ישירה מאת אלוקים, למילוי מחויבות זו אין כל קשר עם רגשותינו או ניסיונותינו האישיים.

היהדות מאמינה כי בבריאת חיים חדשים ישנם שלושה שותפים: הקדוש ברוך הוא, האב והאם. אנו נדרשים להביט בהורינו לא רק באהבה, אלא גם ביראה ובכבוד. כל אחד ואחת מאתנו צריך להשתדל לכבד את הוריו באמת. עלינו להשתדל לדאוג לכל צרכיהם - הגופניים והרוחניים גם יחד - ולהתייחס אליהם בכבוד מרבי, בין שאנו מסכימים עמם ובין אם לאו. אין זה רק דבר נחמד או הגיוני, זו מצווה ישירה מאת אלוקים!


שבת שלום

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת דברים-חזון - הרב שמואל רסקין

 בואו נגלה את הטוב


אתמול השתתפתי יחד עם הרב שלמה כובש ורבנים נוספים עם ראש ממשלת הונגריה מר ויקטור אורבן בפגישה אצל הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו שליט"א, במרכזה דנו כיצד ניתן לעזור ליהודי הונגריה ולקהילה הישראלית. את דבריו פתח הרב לאו, באווירת ימי בין המצרים, בציטוט המפורסם מרבי אלימלך מליז'נסק: "אדרבא, תן בלבנו, שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם".

משפט זה הזכיר לי ניסוי שערך עיתונאי הוושינגטון פוסט. בוקר יום שישי, ה-12 בינואר 2007, בשעת עומס ברכבת התחתית של וושינגטון, הופיע נגן רחוב צעיר, לבוש בג'ינס, טריקו וכובע בייסבול. הוא עמד וניגן יצירות מופת במשך קרוב לשעה, בזמן זה עברו במקום למעלה מ-1000 בני אדם, אבל רק שבעה עצרו להאזין. אך לא היה זה נגן חובב, אלא לא אחר מהכנר היהודי המפורסם יהושע בל.

רק שלושה ימים קודם כן, עם אותו כינור ששוויו עצום, הופיע הכנר בפני אולם מלא עד אפס מקום, עבור אנשים שבחרו לשלם ממיטב כספם. אבל כשאותו מוזיקאי זוכה פרסים, שניגן יחד עם התזמורות הטובות בעולם, הופיע בתחנת המטרו, רק מעטים עצרו להטות אזנם לצלילים הקסומים. אחת התובנות החשובות שניתן ללמוד מהניסוי: אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים בעולם, המנגן יצירות מהטובות שנכתבו אי פעם, כמה דברים אחרים בחיים אנחנו מפספסים?


אדרבא, תן בלבנו, שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם. בשבת הקרובה יחול יום ט' באב, יום אבל לאומי על חורבן בתי המקדש של עם ישראל ויום בו ארעו אסונות רבים לעם ישראל. מכיוון שתאריך זה חל השנה בשבת, הצום יחל מיד במוצאי השבת. אחת הסיבות לחורבן ולגלות, הייתה שנאת חינם. בכדי לצאת מגלות זו עלינו לפעול הפוך - באהבת חינם. איך עושים את זה? במקום לראות את חסרונות החבר שלנו, ננסה לראות את המעלות, לראות את הטוב שבו, את מנגינת חייו היחודית. ואדם כל כך טוב... כבר לא קשה לאהוב.

באהבת ישראל נביא את הגואל. יהי רצון שנזכה תיכף ומיד לבניין בית המקדש השלישי ולגאולה האמיתית והשלמה.


שבת שלום ומבורך, 

ויהי רצון שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

IMG-20180720-WA0034.jpg 

פוסט שבועי פרשת מטות מסעי - הרב שמואל רסקין

 חינם יקר


הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אוהב כל יהודי, והקפיד בכל מאודו, בין היתר, לקיים מצות ביקור חולים. פעם נכנס רבי לוי יצחק לבקר חולה שנטה למות, ומצאו מתפתל מצד אל צד בדאגה ובחוסר מנוחה.

"ממה אתה מודאג בשעה זו?", שאל רבי לוי יצחק את החולה שלפניו. "רבי קדוש!", השיב האיש בקול רפה וחלוש: "הנני חש כי שעותיי ספורות, ולבי מלא חרדה: עם מה אני בא לעולם האמת? מה יהא חלקי וגורלי בעולם הבא?". הצדיק מברדיצ'ב קם מכסאו, רכן אל החולה הנרגש וקרא: "אין כל מקום לדאגה. זה עתה גמרתי בלבי לתת לך במתנה את חלקי בעולם הבא!". פני האיש שעל המיטה נראו לפתע שלוים ומאושרים. כעבור שעה קלה עצם עיניו, ושבק חיים לכל חי.

שאל אחד ממקורבי הצדיק את רבי לוי יצחק: "רבנו, כשנכנסת לחדרו של אותו חולה, ראית בוודאי שימיו ספורים, וכל עידוד לא יואיל לו, אלא לשעה קלה בלבד. אם כן, מדוע נהגת כלפיו ברוח לב כזה, והענקת לו את כל העולם הבא שלך?". השיב הצדיק מברדיצ'ב בהתרגשות "שמע בני, נח לי למסור את כל העולם הבא שלי, כדי לחסוך אפילו רגע אחד של צער ודאגה מיהודי בעולם הזה!".


לאחר שקראנו בפרשת בלק על כך שהמדיינים שלחו את בנותיהם להחטיא את עם ישראל, בפרשתנו הקדוש ברוך הוא מצווה "צרור את המדיינים", "לתת את נקמה ה' במדיין". אם ננסה להבין מאיפה התחילה המריבה עם המדיינים, לא מוצאים סיבה נראית לעין, שכן מעולם לא איימנו עליהם או ניסינו לכבוש אותם. הם חיפשו לעשות דברים נגדנו ללא שום סיבה. מצד שני, כאשר בני ישראל נשלחו ללחום במדיינים, הם אפילו לא כבשו את המקום ולקחו אותו, אלא רק שרפו את עריהם ובכך נקמו את נקמת ה'. העניין היחיד כאן הוא נקמה זו, ותו לא. אז למה התחילה המריבה המיותרת הזו?

מסביר האר"י הקדוש, כי "מדיין" מלשון "מדון ומריבה". המדיינים היו אנשים שכל מהותם הייתה מחלוקת, הם נשמו וחיו מחלוקת. לעומת זאת הקדושה היא סמל השלום. הרי שמו של ה' הוא "שלום", ואומרים חז"ל: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", ועל התורה נאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

יש ניגודים שלא יכולים להסתדר יחד. מים לא מסתדרים עם אש, השלום לא מסתדר עם המחלוקת. לכן המדיינים לא סבלו אותנו. אמנם, לא עשינו להם שום דבר רע, אבל עצם הקיום של עם ישראל המייצג את הקדושה והשלום, הוציא את אנשי המדון משלוותם. לכן ה' "שנא" את המדיינים. הקדושה לא סובלת את המחלוקת, ולכן ה' ציוה לנקום במדיין ולהכניע את המחלוקת.

שלושת אלפים שנה אחרי, עלינו לזכור ש"מדיין" זה לא רק עם, זו שיטה, זה וירוס, הקיים בכל דור ודור ומצליח לעיתים להתפשט גם בתוך העם שלנו, וירוס המחלוקת. התגובה צריכה להיות - "צרור את המדיינים", אסור לתת מקום למחלוקת, מדון ומריבות. מקומה של המחלוקת מחוץ למחנה, היא הניגודיות הגמורה של הקדושה.

היום אנו נכנסים לחודש אב ומציינים את הסתלקותו של אהרון הכהן שהיה סמל השלום - "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". מצד שני, חודש אב וימים בין המצרים מזכירים את הסכנה של שנאת חינם, בגינה חרב בית המקדש. כאשר יש שנאה בעם ישראל, אין השכינה יכולה לשרות. זה הזמן להתחזק באהבת חינם ולבער את וירוס המחלוקת. כפי ששנאת חינם החריבה את בית המקדש, כך אהבת חינם תבנה את בית המקדש השלישי, במהרה בימינו - באהבת ישראל נביא את הגואל!

 חזק חזק ונתחזק


שבת שלום ומבורך, חודש טוב,

ויהי רצון שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת פנחס - הרב שמואל רסקין

 אף פעם לא מאוחר לחזור אל אבא


ליל ראש השנה בבית הכנסת במז'יבוז', החזן עמד על מקומו והמתין לכניסת רבי ישראל "בעל שם טוב". הבעל שם טוב נכנס לבית הכנסת, אך במקום להתקדם אל מקומו, הוא נעצר בסמוך לדלת. זה היה מוזר, מאות אנשים ממתינים, אך הבעל שם טוב עומד. לאחר שהייה ארוכה, התקדם הבעל שם טוב אל מקומו בשמחה והתחיל את התפילה.

לאחר החג הוא סיפר לתלמידיו: כשנכנסתי אל בית הכנסת, ראיתי אדם שלא ביקר כאן עשרות שנים. הוא היה בעברו בחור ישיבה שמאס בלימודיו ועזב את העיר. הוא פרק מעליו עול תורה ומצוות, התחתן עם אישה גויה וילד ילדים גויים. היום, הוא הזדמן לעיר וראה יהודים רצים ומתכוננים לחג. הוא פנה לילד שעבר ברחוב בכדי לברר מה קרה, והילד ענה בעיניים בורקות כי הלילה יחול יום הדין, הערב יפתח ה' את הספרים ויעבור על מעשיו של כל אדם. היהודי התרגש, הוא נזכר בליל ראש השנה בבית ילדותו, איך ישב אבא עם כל המשפחה סביב השולחן, חילק את התפוח עם הדבש ואיחל שנה טובה. הוא החליט להישאר כאן לתפילת ליל החג.

כשנכנסתי לבית הכנסת, ראיתי אותו אוחז סידור בידו, ועמדתי להקשיב לתפילתו. שמעתי אותו אומר כך: ריבונו של עולם, מה אוכל לומר לפניך? כל כך הרבה חטאתי והרשעתי וכיצד אתחיל בכלל? ריבונו של עולם, אפרט לפניך את כל החטאים שחטאתי ויהיה זה לפניך כבקשת מחילה עמוקה עליהם.

שמעתי את התפילה הזכה והרגשתי את התענוג האלוקי מההתעוררות שלו, כיצד המלאכים כולם מתאספים להאזין לבקשת החרטה. אמרתי לעצמי כי לא כדאי לי להתפלל עכשיו, שום מלאך לא יאזין אל התפילה שלי. המתנתי עד שהוא יסיים את השיחה הלבבית שלו לפני בורא העולם, ונכנסתי גם אני בשולי התפילה שלו, לנצל את נחת הרוח האלוקית מהבן השב הביתה.


בפרשתנו מופיעות ארבע מילים מפתיעות: "ובני קרח לא מתו". במחלוקת הייצרית והכוחנית שניהל קרח נגד משה רבינו מתו רבים, ועד כה חשבנו שגם קרח וכל משפחתו ומקורביו נספו באותו אסון. אך הנה, מתברר שבניו של קרח, רגע לפני מותם, התחרטו. כותב רש"י: "בשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם" - ממש ברגע האחרון, הם קלטו את הטעות הנוראית של אביהם והחליטו לצאת מהמאבק, ולכן ניצלו ולא מתו יחד עם כולם.

המסר הוא ברור - אפשר לעצור גם באמצע התנופה, גם כשהכל נראה כבר אבוד. גם אם טעינו והסתבכנו, אפשר לחשב מסלול מחדש, לומר באומץ: די, טעיתי, אני חוזר בי. בל נטעה - זה לא קל. גם בני קרח עשו זאת בניגוד למשפחתם ולחברים, בניגוד לאבא כריזמטי, ואפילו כשהמלחמה מסביב כבר החלה. הם הצליחו לעשות את נקודת המפנה וניצלו - כי אף פעם לא מאוחר אצל בורא העולם.

שבת שלום ומבורך,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת בלק - הרב שמואל רסקין

 יתרון האור מן החושך


כך סיפר הרבי מליובאוויטש:

״בין המכתבים שקיבלתי לאחרונה- התקבל מכתב מאשה אחת מפוחדת ומבוהלת. מה קרה? ׳קיבלתי מכתב׳, כך מספרת האשה במכתבה - שבסיומו דורש כותב המכתב לעשות עשר העתקות ולשלחן לעשרה אנשים, וממשיך הכותב שבזכות זה תקבל שכר ואם היא לא תשלח עשר העתקות האלו הוא מאיים עליה שיקרו לה דברים מאד קשים שאפילו לא שייך לדבר עליהם. תוכן המכתב מלא שטוית.... כותב המכתב לא חותם את שמו, והיא לא יודעת מהיכן השיג את כתובתה".

"בכל אופן, היא שואלת אותי מכיון שקבלה "איום" כזה, האם כדאי לה לשלוח עשר העתקות אלו לצאת מידי ספק. עניתי לה, כמובן, שתקרע את המכתב ותסיח דעת ממנו לגמרי!"

"אח"כ התחלתי לחשוב לעצמי... מה הכוונה בכך שמאורע כזה הגיע לידיעתי?! עד שתפסתי שהכוונה לנצל ענין זה לקדושה... ובענייננו - לפרסם דברים האמורים לעיל אודות הקיווי הציפיה והדרישה לביאת משיח צדקנו, על ידי זה שכל אחד ישלח מכתב לעשרה מישראל, ולהציע לו ולבקש ממנו לשלוח העתק כזה לעוד עשרה יהודים, והולך ומוסיף ואור".


פרשת השבוע נקראת פרשת בלק, על שם מלך מואב הרשע שרצה להשמיד את ישראל. לכאורה דבר זה תמוה, הרי חז"ל אמרו שאסור לאדם לקרוא לילד שלו בשם של רשע, "שם רשעים ירקב", אנחנו לא רוצים להנציח את זכרו של הרשע. והנה הפרשה עצמה בשמה מנציחה את בלק?

אומרים חז"ל: בלק הוא בעצם ניגודיות. מצד אחד בלק, רשע שונא ישראל "יותר מכל שונאים", כפי שכתוב במדרש. בתורת החסידות מוסבר גם, שבלק נקרא על שם "בוקה ומבולקה" שפירושו הוא ’הרס וחורבן גמור’. בלק בעצם מסמל את תכלית הרוע. 

כנגד זה לצד השני, השל"ה הקדוש אומר שבלק היה חכם גדול ביותר, גם יותר מעמיתו לפרשה, הנביא בלעם. בנוסף, מבלק יצא המשיח בעצמו - רות המואביה, מצאצאיה היה דוד המלך, היא נינה של בלק!

 אם כן, בלק מצד אחד מסמל את תכלית הרוע, מצד שני - מלך המשיח, תכלית האור יצא ממנו. 

בלק הוא בעצם סוג מיוחד של קדושה, סוג של קדושה שיצאה מתוך הרוע. לוקחים את הרע, והופכים אותו עצמו לקדושה. 

אדם שמעולם לא נחשף לרוע, אדם שמעולם לא נחשף לעברות, קל לו הרבה יותר לעבוד את ה’. דווקא אדם שנכשל, וטעם את טעמה של החטא. דווקא כשהוא לאחר מכן חוזר בתשובה ועובד את ה’ כמו שצריך, הוא בדרגא נעלית יותר.

המסר של בלק בפרשת השבוע הוא, כשאנחנו נתקלים בבעיה, חלילה נכשלנו בדבר לא טוב, במקום להתייאש - בדיוק הפוך, עושים מזה אתגר. ואז, כשאנחנו מתמודדים עם האתגר ומצליחים לנצח ולהפוך את הרע לטוב, דווקא אז ההצלחה שלנו נעלית יותר.


שבת שלום ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת חקת - הרב שמואל רסקין

 שימו לב אל הנשמה


השעה הייתה 11 בלילה, כאשר נשמעו נקישות על דלת ביתו של הרב לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. בפתח עמדה אשה מבוגרת וסיפרה בעיניים לחות כי עוד מעט יופיעו בתה וחתנה, והם צריכים רב שיסדר להם חופה וקידושין. שניהם משמשים בתפקיד בכיר בשלטון הקומוניסטי והם יעמדו בסכנה חמורה אם הענין יוודע למישהו.

הרבנית מצאה מעט עוגיות בבית, ומפית השולחן תשמש כחופה מאולתרת. אך מאין ימצאו עשרה יהודים באמצע הלילה בעיר הקומוניסטית בה אורח חיים יהודי היווה עבירה על החוק?

הרב שניאורסון קרא לכמה אנשים נאמנים, אך עם כל המאמץ, הם היו רק תשעה. ואז, הרב עשה את הבלתי יאמן: הוא ירד שתי קומות וקרא ליו"ר ועד הבית, צעיר יהודי, שמונה על ידי השלטונות לעקוב אחרי הרב, ולדווח להם על כל פעולה דתית שהרב עורך בביתו. לא אחר מאת האיש הזה, הזמין הרב לשמש כעד קידושין בביתו. ברגע הראשון האיש נדהם מההזמנה, אך הנחרצות של הרב לא הותירה לו ברירה והוא הצטרף.

הייתה זו חופה מיוחדת. גם החתן וגם הכל כיסו את פניהם בכדי שלא יכירו אותם, אך הקול השמיימי של הרב השלים את החסר. בשעה אחת וחצי בלילה, לא נותר בבית איש, מלבד אדם אחד - אותו בחור יהודי. הוא הניח את כרטיס המפלגה על השולחן ואמר לרב: "אין לי ענין בזה, אני רוצה להישאר איתך".


שמה של פרשתנו - חוקת. מבואר בתורת החסידות, ש'חוקה' מלשון חקיקה. מה ההבדל בין כתיבה לחקיקה? בכתיבה ישנם שני דברים נפרדים - הדיו והקלף. אמנם הם מתאחדים ונעשים כתב אחד, אבל תמיד אפשר להפריד ביניהם. לעומת זאת, בחקיקה אין שני דברים, שכן האותיות הן חלק בלתי-נפרד מגוף האבן.

היהודי קשור עם הקדוש ברוך הוא ברמה של 'חוקת', של אותיות חקוקות, הוא והאמונה בבורא הם דבר אחד, עד שלא ניתן להפריד בינהם. מצד טבעו לא ייתכנו לו חיים של פירוד מהקדוש ברוך הוא. לעיתים, צריך לנער מעט את האבק שמכסה את הקשר העל טבעי הזה, אך מתחת לקליפה הוא תמיד נמצא - קשר חי ועמוק.

אין כאן מקום לשיקולים שכליים ולדיונים לכאן ולכאן, אלא זו תחושה פנימית עמוקה, שנובעת מעצם מהותו של יהודי - שהוא והקב"ה הם מהות אחת, בלתי-ניתנת לחלוקה, ולכן יש בו היכולת למסור את נפשו על קדושת שמו.


שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת קרח - הרב שמואל רסקין

 זה קרוב ממש


מספר ר' אריאל צדיק מירושלים: למשפחתי יש עסק שטיחים במנהטן בו שותפים בני המשפחה. פעם קיבלתי לקוחות בעסק, כשבחוץ עצרה מכונית מרצדס מפוארת. ירד ממנה איש עסקים איטלקי, אמיד מאוד, בעל חברה לריפוד. האיש הסתובב בחנות ולפתע קלטה עינו תמונה של הרבי. הוא התבונן בה דקות ארוכות, כאילו הוא מתייחד עם הרבי ודמעה זלגה מעינו. "אתה חושב שאתה יודע מי האיש הזה?" הוא שאל, "בוא ואספר לך מיהו באמת".

"יש לי בן מוכשר בשם רוברטו. השקעתי בו את כל הכוחות כדי שיגדל מחונך ומוצלח ויוכל לרשת את העסק בבוא היום. בגיל 18 שלחתי אותו ללמוד מנהל עסקים בשיקגו, אך לחרדתי הוא נדבק לחבורת רחוב פרועה והדרדר לסמים. היה לו מספיק כסף והוא פרנס את כל החבורה העלובה. נסעתי עם אשתי לשיקגו והתחננו אליו שיפסיק, אבל לא תיארנו לעצמנו את עוצמת ההתמכרות שלו.

בניסיון לזעזע אותו, בפעם הבאה שנכנס הביתה, הודעתי לו כי הוא לא מקבל מאיתנו סנט אחד ואם זה לא יועיל, אפסיק לשלם לו את שכר הדירה ואקח ממנו את הרכב. רוברטו נפגע, זרק את מפתחות המכונית וברח החוצה. היינו בטוחים כי הוא יחזור במהרה לבקש כסף, אבל הוא נעלם. נבלע באדמה. במר ייאושי, הפעלתי את קשריי אצל יצרני קרטוני החלב בארצות הברית ופרסמתי עליהם תמונה של רוברטו עם מספר הטלפון שלנו, אך איש לא ראה אותו.

ידידים המליצו לנו לבקש ברכה מהרבי מלובאוויטש. נכנסנו למפגש 'יחידות' עם הרבי ב-12 בלילה וצעקתי בכאב: "בננו ברח ואנו חייבים למוצאו". הרבי השיב בביטחון שלוש מילים: "אמן, ורי סון" (אמן, בקרוב מאוד). הייתי נרגש מהמפגש ויצאתי לרכב נלהב. אך כשניסיתי להתניע את הרכב, הוא לא פעל. ההתרגשות שקיננה בי מהמפגש חלפה ברגע אחד, וירדתי אל הרכבת התחתית קודר ונרגז.

באחת התחנות שמעתי צעיר קורא בקול מרוסק: "טוונטי פייב סנט". הקול שלו היה מוכר. הסתובבתי וזעקתי בכל כוחי: "רוברטו"... – ברכת הרבי "בקרוב מאוד", התקיימה מיד".

בשבת זו, ג׳ תמוז, אנו מציינים את יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון זצ"ל, המנהיג השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד. הרבי תואר כאישיות הפנומנלית ביותר של זמננו. עבור מאות ואלפי חסידיו ומיליוני מעריציו ואוהדיו על פני כדור הארץ – הוא "הרבי", האישיות הדומיננטית ביותר ביהדות, וללא ספק האדם שיותר מכולם היה אחראי לרגש את מצפונה ולהביא להתעוררותה הרוחנית של יהדות העולם. 

אחד הדגשים המהותיים בתורת החסידות, הוא הקשר אל הצדיק. חסידים קושרים את חייהם ברבי ומקבלים ממנו עידוד והכוונה. גם כיום, אנו ממשיכים באותה הדרך, נוסעים אל הציון של הרבי ודבקים בתורתו. אין ספק שהקושי בלא לראות את הרבי, הוא גדול מאוד. הגעגועים חזקים ולא זה המצב הנורמלי אליו הורגלנו מאז התגלות הבעש"ט. אולם עובדה היא, שהפעולה של הרבי בעולם הזה, היא לא פחות חזקה מאשר הייתה קודם. הקשר עם הרבי מעולם לא היה קשר של גוף, אלא קשר המבוסס על הנשמה, וכיון שכך, הוא ממשיך בדרך פלאית גם כיום.

באופן בלתי רגיל, קלט הרבי את מידת הפוטנציאל שיש בכל אחד. השראתו מהווה מקור דחיפה לתפיסתו העצמית של האדם, מציתה את מודעותו לגבי היכולות החבויות שלו ומניעה את תשוקתו להגשים את הפוטנציאל. מסר שנון, אחיד וחזק, מוקנה בכל מפגש עם הרבי: "ניחנתם במתנת שמים, בכוח ואנרגיה עצומים – ממשו אותם!", על כל אחד מאיתנו להשתמש בכל הכישורים להם זכה על מנת לפעול להאיר את העולם באור של קדושה ולהפוך אותו למקום טוב יותר, עד לשלמות האמיתית, בביאת משיח צדקנו תכף ומיד ממש.


שבת שלום ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

IMG-20180614-WA0020.jpg 

פוסט שבועי פרשת שלח - הרב שמואל רסקין

 הנס של סרן זיו שילון

השעה 2 לפנות בוקר, חודש חשון תשע"ג (נובמבר 2012). כוח צה"ל שסייר על יד גדר המערכת ברצועת עזה מזהה בתוך הערפל מטען חשוד. סרן זיו שילון יצא לפעולה, ואז נשמע הפיצוץ. המחבלים הפעילו את המטען וזיו נפצע חמורות - ידו השמאלית נקטעה במקום וידו הימנית התרסקה. כשהתעשת, הבין שיתכן והמחבלים עלולים לחטוף אותו, אזר כוחות, הרים עצמו מהקרקע ורץ לגיפ שלו. "שים עלי חוסם עורקים ותעיף אותי לטיפול, אחרת אני אמות" אמר לחובש.

בעקבות פעולתו ההירואית הוצג סרן זיו שילון כגיבור וסמל לאומי, אך בפן האישי כאן החל תהליך שיקום כואב שנמשך חודשים ארוכים, אך הרופאים לא הצליחו להחזיר את ידו הימנית לחיים והמליצו לו לכרות גם אותה (ל"ע).

באותם ימים, קיבל שילון הזמנה משליח חב"ד הרב מנחם קוטנר, מנהל מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור, להצטרף לטיול בארצות הברית עם קבוצת חיילים שנפצעו באירועים שונים. זיו היה נואש לשאוב אוויר והחליט להצטרף.

לאחר שהמשלחת סיירה באתרים והאטרקציות הכי נחשבות בניו יורק,

ביום שישי, כ"ג אייר, הגיעו להתפלל יחד באוהל הקדוש של הרבי מליובאוויטש. את מכתב ה"פדיון נפש" התעקש זיו לכתוב בעצמו ללא סיוע, ונעזר לשם כך במלקחיים מיוחדות, בהעדר אצבעות מתפקדות. 

לאחר שסיימו לכתוב את ה"פדיון נפש" נכנסה הקבוצה לאוהל הקדוש, קרא כל אחד את פרק התהילים האישי שלו וקרא את מכתבו האישי. "כשהגיע תורו של סרן זיו שילון, שאלתי אותו בן כמה אתה", מספר הרב קוטנר, "הוא ענה שהוא בן 25, וכך התחלנו לומר יחד את פרק כ"ו בתהילים".

"כשסיימנו לקרוא את כל הפרק, פנה אליי לפתע ואמר שטעה, יום הולדתו יחול רק בעוד 10 ימים כך שכעת הוא רק בן 24, מה שאומר שקראנו את הפרק הלא נכון. מכיון שכך, החלטנו לקרוא יחד גם את פרק כ"ה".

לאחר שיצאו מהאוהל, המשיכו את הביקור בבית המדרש של הרבי, בחדרו הקדוש ובאתרים נוספים, ושבו למנהטן להתכונן לשבת, אותה חגגו בבית חב"ד במנהטן.

כשמצא רגע שקט, התיישב זיו לצד הרב קוטנר וסיפר לו: "הרופאים אומרים שהסיכוי שיד ימין תחזור לתפקד היא אפסית ומעדיפים לקטוע אותה בכדי שלא תגרום לנזקים. לפני שנכנסתי לאוהל עברה בי מן תחושה פנימית חזקה, שאם בפרק התהילים שתקרא איתי אמצע 3 רמזים בנוגע ליד, יהיה זה אות וסימן שהרבי מברך אותי והיד שלי תתרפא".

כאשר קראנו את הפרק הראשון, פרק כ"ו, מצאתי שם 3 רמזים והתמלאתי באושר. נאמר שם: "ארחץ בניקיון כפיי" (פסוק ו'), "אשר בידיהם" (פסוק י') "וימינם" (פסוק י"א) - רמז נוסף ליד הימנית עליה אני נאבק. ראיתי בכך סימן מוחשי מהרבי ושמחתי מאוד".

"אבל כאשר הבנתי שזו טעות ואני רק בן 24 ואמרנו את פרק כ"ה, לא מצאתי אפילו רמז אחד למצבי. מאז אני לא יודע את נפשי. הרבי לא מברך אותי, אני כבר לא יודע מה יהיה".

הרב קוטנר התפלל בליבו שהקדוש ברוך ישים בפיו את המילים הנכונות. "יתכן ואתה מסתמך על לוח השנה הלועזי? בא נבדוק מתי יום ההולדת העברי שלך" אמר הרב קוטנר לזיו.

"התאריך העברי שלי הוא כ"ג אייר", אמר זיו לרב, שהגיב בהשתאות: "היום היה כ"ג באייר!". זיו לא ידע שיום הולדתו העברי חל בדיוק באותו היום, בו זכה להשתטח בתפילה באוהל הרבי. מכיון שבאותו היום נהיה בן 25, הפרק הנכון היה פרק כ"ו בתהילים, הפרק הראשון אותו אמרו.

לשמחתו של זיו לא הייתה גבול. לאחר שהמשיכו בטיול, ביום שלישי ניגש זיו אל הרב קוטנר. "תראה, אני מסוגל לעשות שלום!", אמר בקול רועד. הוא הרים את ידו הימנית והניע את האצבעות. בפעם הראשונה מאז הפציעה הן נענו לו. "תראה מה הרבי עשה לי!" זעק זיו בהתפעלות "ביום ההולדת שלי התפללתי אצל הרבי, והנה כבר הברכה מתקיימת!". 

מאותו רגע חלה תפנית חדה בהחלמתה של ידו הימנית, כשלאחר כמה חודשים עשה דבר שהיה נראה כמעט בלתי אפשרי: סרן זיו שילון הדליק בעצמו נר ראשון של חנוכה במרכז הרפואי תל השומר.

בפרשת השבוע אנו למדים על חטא המרגלים. מתוך 12 המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, עשרה הגיעו למסקנה שאין אפשרות לכבוש את הארץ. הם הצליחו לשכנע מיליוני אנשים בצדקת דבריהם, עד כדי שגרמו לפחד מהעתיד ובני ישראל פרצו בבכי.

מי יכול לשחות מול זרם חזק כל כך של מליונים? היו שניים שזכו, המשיכו להאמין בה' והגיעו למסקנה שאם ה' רוצה - אפשר לכבוש את הארץ. במה זכו? יהושע בן נון ניצל בזכות ברכת משה רבינו לפני יציאתו, וכלב בן יפונה בזכות שנשתטח על קברי אבות בחברון בעת כניסתם לארץ ישראל.

מה הרעיון שעומד מאחורי המילה "השתטחות"? כאשר אדם עומד, ראשו נמצא למעלה, הלב באמצע והרגליים למטה. כאשר הוא משתטח, הראש, הלב והרגליים נמצאים באותו הגובה - זו התבטלות מוחלטת, כאילו אומר האדם: "ריבונו של עולם, אני לא מתחשב בהגיון שלי, ברגשות שלי וברצונות שלי, אלא "משתטח" ומתיישר ביחס לרצונך. טענת המרגלים הייתה לכאורה הגיונית, אך מכיוון שכלב הזיז את ההגיון האישי הצידה מפני רצון ה', האמונה שלו יכלה לנצח את ההגיון והנטיה לשחות עם הזרם.

נושא ההשתטחות על קברי צדיקים היה דבר משמעותי בעם ישראל, עוד מרחל אמנו, שרצתה להקבר בדרך, בבית לחם, בכדי שבניה יוכלו להשתטח על קברה בדרכם לגלות בבל. בדורנו, ראינו אצל הרבי מליובאוויטש בצורה בולטת את עניין ההשתטחות כמעט על כל בקשת ברכה היה הרבי עונה "אזכיר על הציון", וכמה פעמים בחודש נהג לנסוע לציון חותנו, הרבי הריי"ץ, ולעמוד שם להזכיר את כל הבקשות שהעבירו לו.

השבת אנו מברכים את חודש תמוז, בו מציינים את יום ההילולא של הרבי בג' תמוז. מכל העולם יסעו אלפים להשתטח על הציון הקדוש של הרבי, וזו הזדמנות מיוחדת עבור כל אחד ואחד להעביר מכתבים עם בקשות ברכה, עם השם המלא ושם האם, ובצירוף החלטה טובה, ולזכות להתברך.

יהי רצון שנזכה בקרוב ממש לראות שוב את הרבי בעיניים גשמיות, בקיום הנבואה "והקיצו ורננו שוכני עפר", בגאולה האמיתית והשלמה.


שבת שלום ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת בהעלותך - הרב שמואל רסקין

 כל אחד יכול להאיר


היה זה בשבת שלפני חנוכה תשל"ד (1973), בעיצומה של התוועדות בבית-מדרשו של הרבי מליובאוויטש בניו-יורק, כאשר לפתע פנה הרבי לעבר הנוכחים וקרא: "גליק! הרב גליק!". נראה היה כי הרבי מחפש את הרב גליק.

הרב אברהם-יצחק גליק ז"ל שימש עשרות שנים 'שגריר נודד' של הרבי באירופה. הוא פעל במערב היבשת וגם במזרחה. אולם העובדה שהרבי מחפש את הרב גליק בתוך קהל הנוכחים הייתה תמוהה, שכן הוא לא שהה באותה שבת בארצות-הברית, ועבור הנוכחים היה הדבר לחידה. הרב אהרון-דב הלפרין, שנכח בעצמו באותה התוועדות, סיפר שהחידה נפתרה לו כעבור חמש-עשרה שנים, כאשר נזדמן ללונדון וביקר בביתו של הרב גליק, מפיו שמע את סיפורו המופלא:

באותה התקופה הייתי עם רעייתי בברצלונה. תכניתנו הייתה להמשיך למדריד ומשם לליסבון שבפורטוגל, אלא שאז נתקבלה לפתע שיחת טלפון ממזכירות הרבי ובה הוראה לטוס לאי מיורקה. ההוראה לא הגדירה כתובת מסויימת או מטרה, פשוט: "טוס למיורקה".

לתומי, לא חשבתי שהעניין בהול ושבגללו עלינו לשבש את מסלול טיסותינו, ומשכך החלטנו להגיע למיורקה לאחר שנשלים את משימתנו בליסבון. כשהגענו לנמל-התעופה בברצלונה התברר שכל הטיסות למדריד בוטלו במפתיע. "זו בוודאי אצבע אלוקים", אמרה רעייתי , "אם קיבלנו הוראה לטוס למיורקה, עלינו להקפיא את תכניותינו ולצאת לשם מיד".

עלינו מיד לטיסה הראשונה למיורקה. הטיסה הייתה איומה, כיסי-אוויר עזים טלטלו את המטוס בעוצמה שטרם חוויתי. "אנחנו נוסעים בשליחותו של הרבי ואין מה לדאוג", אמרה רעייתי בשלווה ראויה להערכה. המטוס נחת בשלום במיורקה והתחלנו להתעניין היכן יש יהודים באי. בירור קצר העלה, כי במלון 'הוטל דה-מאר' מתארחת קבוצה גדולה של תיירים יהודים.

בתוך כך, הודיעו ברדיו כי טרוריסטים התנקשו בחייו של ראש ממשלת ספרד, לואיס קאררו בלאנקו. הוא נרצח במדריד בהתפוצצות מטען נפץ. עקב כך הוטל עוצר על העיר ונחסמו כל דרכי הגישה אליה. לעומת זאת, המלון במיורקה, שאליו הגענו כביכול ב'מקרה', היה מלא יהודים...

בקושי הספקנו להתארגן והנה עוד שיחה ממזכירות הרבי. המזכיר מודיע לנו כי הרבי הורה להתקשר אלי ולדאוג שאתרגם את שני המכתבים שהוציא הרבי לקראת חג החנוכה לספרדית ואפיץ אותם בקרב היהודים באי, פעלתי מיידית ובחג החנוכה קיבלו את המכתבים כל התיירים היהודים שפגשנו. 

סיפורה של הוראת-הפתע שקיבלתי, גרמה לחיזוק האמונה אצל היהודים שהיו עמנו, והובילו אותנו לפעול בכל המרץ. בנוסף לתיירים הרבים, הצלחנו לאתר גם יהודים מבני המקום ויצרנו איתם קשר שנמשך עוד שנים רבות. אחד מהם החרות היטב בזיכרוני היה יהודי ושמו ביני, עשיר גדול שגר בבית מפואר באי. התקשרנו אליו וביקשנו להיפגש. ביני התנצל על שאינו יכול לקבלנו בביתו, אך הוא מוכן לבוא אלינו למלון.

כשבא, שוחחתי עמו, ולאחר מכן הפעלתי קלטת שבה נשמע הרבי שר "צמאה לך נפשי". כששמע את קול שירתו של הרבי, החל לבכות כתינוק, בספרו שזה מזכיר לו את שנות ילדותו. כשנרגע, אמר שהוא חש צורך חזק לעשות מיד משהו למען היהדות. לאחר העלאת רעיונות ומחשבה משותפת, הוחלט להציב חנוכיה גדולה על גג ביתו, ששכן במקום גבוה והשקיף על פני כל העיר. החנוכיה עוררה התעניינות רבה אצל כל רואיה, ובמיוחד בקרב היהודים. כשעזבנו את העיר כבר קיבל עליו ביני כמה פעולות חשובות בקיום מצוות. 

כשהתקנתי את החנוכייה נזכרתי באמרה שאמר לי הרבי בעבר, עת עסקתי לפרנסתי בייצור מנורות. הרבי אמר לי: "נשמה יהודית היא כמו מנורה - כשם שמנורה יכולה להיות כבויה זמן רב, כל עוד לא העלו בה אור, כך גם נשמות יהודיות רבות עומדות ומצפות שיציתו בהן את הניצוץ".

ובאשר להזכרת שמי בפי הרבי בהתוועדות - אחרי ששמעתם את המשך ההתרחשויות, ברור כי הרבי ידע בדיוק היכן אני ומה מעשיי. הרבי הזכירני בהתוועדות, קבל עם ועדה, בכדי לעורר עליי זכות ולתת לי כוחות להצליח במשימתי - להאיר נשמות יהודיות.

פרשת בהעלותך, נפתחת בציווי להדליק את נרות המקדש. הדלקת המנורה בבית-המקדש רומזת לכללות עבודת-ה' של יהודי, שכמו המנורה, תפקידו להאיר. כשם שבמנורה יש את גוף המנורה ויש את הנר המאיר, כך ביהודי - הגוף הגשמי נמשל לגוף המנורה, והנשמה משולה לנר, ככתוב: "נר ה' נשמת אדם". תפקידו של יהודי הוא להיות כמנורה מאירה - שייראה בגלוי כי הגוף אינו אלא כלי לאור הנשמה.

זהו הציווי שמוטל על כל יהודי - להאיר את עצמו ואת העולם שמסביבו באור הקדושה, עד שהוא יאיר מעצמו, ועד לתכלית השלמות בזה - בגאולה האמיתית והשלמה.


שבת שלום ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת נשא - הרב שמואל רסקין

 כמה כסף יש לך?

 

בימי פרדיננד השני מלך ספרד, שימש רבי דון יצחק אברבנאל בתפקיד שר האוצר והיועץ הכלכלי של הממלכה. קנאתם הגלויה והסמויה של אנשי החצר, הובילה למסע הסתה שהתנהל מאחורי גבו, בו העלילו עליו שמעל בתפקידו וגנב מהקופה הציבורית.

בעקבות האווירה הציבורית, ציווה המלך על יועצו השר, רבי דון יצחק אברבנאל, להעביר לידיו דין וחשבון מדויק על הנכסים האישיים שצבר במשך השנים.

בדין וחשבון שהגיש השר היהודי נטען כי שוויים של כל נכסיו הפרטיים מסתכם בסך של מאה אלף דוקטים. הסכום היה נראה מגוחך, משום שרק ביתו של השר בלבד היה שווה שלוש מאות אלף דוקטים.

לאור החשבון המוטעה שהגיש רבי דון יצחק אברבנאל ציוה המלך להלאים את כל נכסיו ולהעבירם לאוצר המדינה עד לבירור העניין בבית המשפט.

במהלך הדיון בבית המשפט, נתבקש רבי דון יצחק אברבנאל לומר דברים להגנתו:

"ברשות הוד רוממותו אדוני המלך", פתח רבי דון יצחק אברבנאל את דבריו, "המלך ביקש ממני להגיש חשבון כולל על שווי נכסיי הפרטיים, ואכן הגשתי דו"ח על סך מאה אלף דוקטים. עלי להדגיש, כי החשבון שהגשתי הוא פירוט מדויק של הנכסים שהם באמת שלי".

"מדובר בסיכום כולל של כל סכומי הכסף שחילקתי לעניים במשך השנים, בסכומים שהשתמשתי כדי להיטיב לאחרים. רק הכסף הזה הוא באמת שלי, רק את הכסף הזה אף אדם בעולם - וזה כולל את אדוני המלך - לא יוכל לקחת אותו ממני, מכיוון שהוא שלי בלבד, והוא נזקף אך ורק לזכותי".

"שאר הנכסים הם לא באמת שלי, הלא ראיתם איך בין לילה איבדתי אותם והם הולאמו לטובת קופת הממלכה...".

בפרשת נשא אנו למדים על התרומות שיש לתת לכהן: "איש אשר יתן לכהן - לו יהיה", כל צדקה שאנו נותנים וכל מעשה טוב שאנו עושים בכספנו, שלנו הוא לעד.

בתקופה שבה אנו חיים, בה גואה רדיפת המותרות ותאוות הממון, מתחזקת עוד יותר חשיבותה של מצות הצדקה: המצוה לתת לאחרים, לוותר על האנוכיות ועל טיפוח החומרנות האישית למען הזולת.

זו מצוה שבה אנו מבטאים את הכמיהה להעדיף את הרוח על החומר, את הנפש על הגוף, את הערכים על התאוות האישיות. זו מצוה המחנכת את האדם להתחשב בזולת ואף לוותר על שלו למען צרכי הזולת.

פעמים רבות אנו רואים כי האדם נקשר לכספו אפילו מבחינה נפשית. אדם עלול להרגיש, כי נטילת כספו ממנו, כמוה כנטילת חייו. זאת, משום שבכסף זה הוא השקיע את כל נפשו ואת כל עמלו, ובו הוא יכול לקנות ולרכוש את כל אשר נפשו חומדת. 

לכן חשוב כל כך להתרגל לתת צדקה. בנתינת צדקה אנו מרגילים את עצמנו לתת את נפשנו למען הדברים הערכיים האמיתיים שבהם אנו מאמינים.

יש במצוות הצדקה גם יחוד נפלא. לגבי כל מצווה או מעשה טוב נאמר במפורש כי אסור לנסות את הקב"ה. אין לומר לקב"ה: אני אעשה מצווה פלונית ואתה תן לי דבר זה או אחר. אולם לגבי מצוות הצדקה אומר הקב"ה: "בחנוני נא בזאת" - תנו מעשר מהכנסותיכם לצדקה ואני מתחייב להעניק לכם שפע ברכה!

האמונה היהודית גם גורסת, כי עלינו לראות את הכסף המצוי בידינו כפיקדון שהפקיד בידינו הבורא כדי שנעשה בו דברים טובים.

לא פחות מהחינוך העצמי להרגלים של נתינה, יש לשים דגש רב על חינוך הילדים למתן צדקה. אמצעי מוצלח לכך הוא - לתת לכל ילד קופה אישית ולהצביע לו לתרום לתוכה מידי יום, וכאשר תתמלא - לתת בידו את ההחלטה לאיזו מטרת צדקה להעביר את הכסף.

"גדולה צדקה - שמקרבת את הגאולה"!


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת בהר-בחוקותי - הרב שמואל רסקין

 הסוד היהודי לשמירה והצלחה


היום השלישי למלחמת יום-הכיפורים. הלל אונסדורפר וארי גסנר, חיילים חובשי כיפות בסדיר, נשלחו לעמדה הצפונית של 'מוצב המזח' הסמוך לתעלה. מהעמדה בה הוצבו, העלו זכרונות מימים שקטים, ותקווה לסיום המלחמה בקרוב. כל אותן דקות שרר שקט נדיר מסביב. על-אף השקט חשו הילל וארי כי משהו עומד להתרחש. "אולי נאמר תהילים?", הציע לפתע הלל. "תהילים? אתה יודע תהילים בעל-פה?", שאל ארי. "נוכל להתחיל בפסוקי דזמרה, אותם אנו אומרים בתפילת שחרית כל בוקר", השיב הלל. ארי חייך.

"יש לך משהו טוב מזה לעשות?", הקשה הלל. ארי חכך בראשו: "האמת? לא". השניים החלו באמירת המזמורים. כל אחד קרא פרק בקול רם, בעוד חברו אומר עמו בלחש, אך עיניו מרוכזות בנעשה סביב. כך לסירוגין, פעם הלל אומר בקול וארי משגיח על הנעשה, ופעם להפך. בתוך כך, החלו המצרים לחדש את התקפותיהם.

בשלב מסויים, כשהגיע תורו של הילל לומר פרק בתהילים, שמע לפתע את ארי זועק מעברה השני של העמדה. "הלל, בוא הנה מהר! תראה מה קורה שם!". הלל רץ אליו ושערותיו סמרו. שיירת טנקים ומשאיות נעה בכביש המוליך אל המוצב. בינה לבין המוצב לא היה דבר שיכול היה לחסום את דרכה. מרחק הנסיעה היה של דקות אחדות.

הלל וארי חשו בבירור, אפילו במעין השלמה, כי אלה רגעי חייהם האחרונים. ארי פרץ בבכי מר וגם עיניו של הלל מלאו דמעות, גרונו נשנק ובקושי יכול היה להוציא מילה מפיו. ואז, החליט לומר פרק תהילים נוסף, אולי האחרון בחייו.

הוא הביט קדימה, אמד את הזמן שיידרש לשיירה להגיע אליהם, ואמר את הפרק לאט-לאט, מילה במילה. בפעם הראשונה בחייו חש מהי תפילה, שהלב מנסה להבין כל מילה היוצאת מן הפה. "למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה, ישגבך שם א-לוקי יעקב. ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך...".

כשהגיע לקראת סוף הפרק, עצר לשנייה, ואחר-כך, בהתעוררות עצומה, זעק ממעמקי נשמתו: "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' א-לוקינו נזכיר. המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו".

ואז, בדיוק כשיצאו מילים אלו מפיו, נשמע לפתע רעם אדיר. מול עיניהם התעופפו באוויר הטנק המוביל בשיירה והמשאית שאחריו ועלו בלהבות. כאשר ענן האבק שקע, הלל וארי לא האמינו למראה עיניהם: כל השיירה סבה על עקבותיה וניסתה להימלט מהמקום. אבל באותן שניות נפתחה אש כבדה מהצד המצרי שמעבר לתעלה. אש זו הדליקה משאית אחר משאית, טנק אחר טנק. השיירה המותקפת השיבה אש לצד המצרי וגרמה אבידות כבדות ליורים. כעת היו הלל וארי מבולבלים לגמרי - השיירה הייתה מצרית, והאש שנורתה לעברה הייתה גם היא מצרית! 

כעבור זמן קצר נפתרה התעלומה: התברר, כי לאחר שהמצרים חצו את התעלה, הם פיזרו מוקשים לאורך הכביש המוביל למוצב, בכדי שכוחות שריון של צה"ל לא יוכלו לחבור אל המוצב. נראה כי פעולה זו נשכחה מהם, או שהיה ליקוי בתקשורת בין היחידות, ושיירת המצרים עלתה בטעות על המוקשים שהניחו אחיהם. אז, עמיתיהם שמעבר לתעלה סברו כי הדי ההתפוצצויות הם קולות ירי של שיירה ישראלית הפותחת עליהם באש. לפיכך ירו עליה, וזו השיבה לעברם אש.

"המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד!", שב וקרא הלל בקול גדול. שטופי דמעות, נפלו ארי והלל זה על צווארו של זה ופרצו בבכי תמרורים, הפעם בכי של פורקן. כשהתעשתו, אמר הילל לארי: "עכשיו אני מבין את הפסוק 'ה' יילחם לכם - ואתם תחרישון'.

השבת נציין את "שבת מברכים" של חודש סיון. כל שבת שלפני ראש חודש נקראת "שבת מברכים", משום שקודם תפילת מוסף של שבת זו, אנו מברכים את החודש הבא עלינו לטובה בברכה מיוחדת.

בשבת מברכים נוהגים לומר את כל ספר התהילים, וזה הכלי המכין ונותן כוח לברכה שתפעל ותשפיע להצלחת כל ימי החודש. מעלת אמירת התהילים בשבת מברכים כה גדולה, עד שכותב הרבי: "נוגעת לו, לבניו ולבני בניו". 

ואם משהו קטן בנו אומר: אני כבר משתדל ועושה ככל יכולתי עבור הצלחתי והצלחת משפחתי, מה עכשיו להוסיף תהילים? אומרת לנו התורה בפרשתנו: "בחוקותי תלכו" - עבודת היהודי צריכה להיות בדרך של הליכה, "ילכו מחיל אל חיל", לא להסתפק במצב הקיים אלא תמיד לשאוף להתעלות לדרגה נעלית יותר.

אומר אדמו"ר ה"צמח צדק": "אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהילים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהילים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון העולמים, ופועלים פעולתם בחסד וברחמים".

חזק חזק ונתחזק!


שבת שלום וחודש טוב ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.