מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי - הרב שמואל רסקין - פרשת וארא

 "הרב, אין לי זמן לנשום", יש לי כל כך הרבה דברים לעשות כל יום ואני לא מספיק, תן לי  בבקשה איזה עצה טובה, אז סיפרתי לו שלרשב"א - רבי שלמה בן אדרת היה סדר יום עמוס במיוחד: הוא היה רופא מפורסם וחקרן גדול בחכמות. גדולי חכמי ישראל ולהבדיל חכמי האומות פנו אליו בשאלותיהם, הוא כתב הרבה תשובות הלכתיות ובכל יום למד שני שיעורים עם תלמידי חכמים גאונים ועוד שיעור נוסף במסכת מסוימת בתלמוד ועם כל זה בכל יום יצא לטייל. איך הוא מצא זמן לעשות הכל? התשובה היא *מתינות*. בכל רגע הוא התמקד לחלוטין במטלה הנוכחית וכאשר סיים אותה עבר למטלה הבאה. כך הצליח להספיק דברים רבים בכל יום. כאשר אדם פועל במתינות ושקוע במה שהוא עושה, סיכויו להצליח גבוהים יותר.


רעיון זה מובא על דרך השלילה בפתגם העממי "החיפזון הוא מהשטן", שאנו פועלים מתוך חפזון ולחץ אנו גורמים לעיכובים נוספים, כמו אותו אדם שכל כך ממהר לצאת מהבית לפגישה חשובה ובסוף שוכח בבית את המסמכים שהוא צריך לפגישה ואז נאלץ לחזור שוב לביתו לקחת את המסמכים, את הרעיון הזה אנו יכולים ללמוד מצליית בשר על האש במנגל , אי אפשר לצלות את הבשר במהירות על אש גבוהה, כי אז הבשר בפנים לא יתבשל, אלא צריך לגלות מתינות ורק בתהליך בישול ממושך התוצאה משביעה רצון.

אנו חיים בתקופה שהכל 'אינסטנט'- זמין, מהיר,כאן ועכשיו, מהיד אל הפה. אדם יכול לשנות מצב תוך זמן קצר ותוך כמה שעות להגיע מיבשת ליבשת, יותר מכך אדם יכול להימצא במקום אחד אך בעצם מוחו וליבו במקום אחר – באמצעות חיבור של טלפון חכם עם אינטרנט, התחושה שאדם נמצא ב'כמה עולמות' בו זמנית אך למעשה הוא לא נמצא באף מקום, לדוגמא  כשאנו יוצאים ל'זמן איכות' עם הבן/ בת זוג או הילד ובאמצע הבילוי מתקבלת הודעת וואטסאפ או איזה אימייל חשוב, זה כמו לבשל משהו כשהמוח שלנו מוטרד במשהו אחר שאז יש סיכוי גדול שהאוכל יישרף, כך גם היחסים שלנו עם האנשים הקרובים יכולים להישרף כי אנחנו לא איתם, המוח שלנו בטלפון החכם, החוסר פוקוס הזה גורם לנו לתחושה של פיזור הנפש - חוסר יציבות, לעומת זאת המתינות יוצקת את תחושת היציבות להיות שקוע אך ורק במה שאנו עושים עכשיו ולעשות את זה עד הסוף:

בפרשת השבוע אנו קוראים על 
המכות שהביא הקב"ה על מצרים. חז"ל אומרים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". תורת החסידות מסבירה, שהשם 'מצרים' הוא מלשון מיצר והגבלה והוא מסמל את כל המגבלות שמפריעות ליהודי לעבוד את קונו כראוי. מורים לנו חז"ל שעלינו לחולל בכל יום מחדש מעין 'יציאת מצרים' - לצאת ולהשתחרר מאותן הגבלות והפרעות ומאותם 'מיצרים' ולהעניק לנשמתנו האלוקית חירות להתבטא על-פי שאיפותיה האמיתיות. "קל לדבר לא קל לבצע", יהי רצון שנצליח להתגבר על אותם הפרעות ומיצרים שבחיינו ונעשה את שליחותנו בעולם בצורה מתונה, ממוקדת ומפוקסת,  ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורך וחודש של בשורות טובות

הרב שמואל רסקין
חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי - הרב שמואל רסקין פרשת שמות

הנושא של הקורס החדש בספר התניא- תורת הנפש, שאיפות ודימוי עצמי. מי אני? איך לשמוח? למה נולדתי? למדנו שלכל יהודי יש שתי נפשות, נפש בהמית ונפש אלוקית. מהמאמר הבא נוכל לקבל עוד זוויית ראיה של הקשר המיוחד לנו עם אלוקים:

הוא רק שוכב לו בעריסה, וכבר סוחט מלאי של חיוכים, חיבוקים ונשיקות. תינוק קטן, הוא כמעט ולא זז, שכלו עדיין לא התפתח, הוא לא מפתיע ב'חכמות' שונות ואפילו שיניו טרם צמחו אך נראה שכל אלו רק מחזקים עוד יותר את האהבה שאנו מגלים כלפי הילד הקטן הזה.

עשרים שנה מאוחר יותר, הילד כבר התבגר, הוא מצליח בלימודיו ומעורה יפה בחברה. הוא עונה על כל הציפיות שלנו כהורים ואנו גאים בו ואוהבים אותו ובכל זאת, קשה לשחזר את אותה אהבה טהורה ועוצמתית שהתפרצה כלפיו כשהיה תינוק קטן, מדוע?

לשם כך עלינו להבין את שורשי האהבה שבין הורים וילדים. אהבה פנימית של הורים לא נובעת מסיבות חיצוניות, יתכן וילדים אחרים מוכשרים יותר מהילד שלי אך אני יאהב דווקא את הילד שלי, זו אהבה פנימית וטהורה שנובעת מעצם העובדה שהילד הזה הוא חלק ממני, הוא ההמשך שלי.

כשהוא תינוק, אין שום גורם חיצוני שמצדיק את האהבה אליו כי החכמה לא התפתחה והכישרונות עדיין לא באו לידי ביטוי. האהבה היא פנימית וטהורה, שאינה מושפעת מגורמים חיצוניים, אלא תוצאה של קשר פנימי עמוק. ככל שהילד גדל מתווספים לקשר הזה נתונים שונים המסיחים את הדעת מהאהבה הפנימית אל האהבה החיצונית. כשהילד בוגר אנו עלולים להתייחס אליו בגלל שהוא חכם/מוצלח/גורם לנו נחת וכן הלאה. ההתמקדות בגורמים החיצוניים הללו, היא זו שמטשטשת את האהבה הפנימית הטהורה.

הורים וילדים הם המשל, הקב"ה ובני ישראל הם הנמשל. בפרשת השבוע, אלוקים מתייחס לראשונה לישראל בתור הבנים שלו. משה רבינו נשלח להזהיר את פרעה שישחרר את בני ישראל, בניו של ה'. בתור בנים לה', אנו זוכים לאהבה ללא תנאים. ה' אוהב אותנו רק בגלל שיש לנו נשמה טהורה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש". לא פלא שאהבת הקב"ה לישראל נמשלת במקורות לאהבה של אב לבנו הקטן, כמו שנאמר "כי נער ישראל ואוהבהו". זו אהבה פנימית שאינה תלויה בגורמים חיצוניים. ואם הקב"ה אוהב כל יהודי בלי תנאים, גם אנחנו צריכים ללכת בדרכו ונאהב כל יהודי בלי תנאים.


הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי - הרב שמואל רסקין פרשת ויחי

 בסלון ביתינו מתקיים מפגש שבועי לנשים מידי יום שלישי, את המפגש המיוחד הזה אשתי עושה לעילוי נשמת אביה ז"ל ודואגת שנשות הקהילה יקבלו בו פינוק לגוף ולנשמה ברמה הכי גבוהה, השבוע הייתה לי הזכות למסור את השיעור, בתחילתו הגיעה רק אשה אחת, חשבתי לעצמי שבגלל הקור, 17- והקרח על הכבישים והמדרכות לא יגיעו הרבה נשים, לא עברו כמה דקות והסלון התמלא אט אט בנשים יקרות שאמרו כמה שהשיעור הזה חשוב לנשמה שלהם ועל אף הכפור בחוץ עשו כל מאמץ להגיע ולא לפספס את המפגש.

פתחתי את השיעור בסיפור על חתן שנתן לכלתו מתנה שלא עולה כסף אבל שווה כל הון שבעולם. הרבה כלות היו מוכנות לוותר על התכשיטים היקרים רק כדי לקבל מתנה מסוג כזה. לחתן הזה קראו רבי אריה לוין ׳הצדיק הירושלמי׳, ר׳ אריה היה עני ואביון וכך הגיע ליום חופתו. לאחר החופה כשנכנסו החתן והכלה לחדר ייחוד, פנה רבי אריה לכלתו ואמר: אני מצטער שלא היה לי כסף לקנות לך מתנה, במקום זאת החלטתי לתת לך מתנה אחרת – בכל פעם שיהיה בינינו ויכוח, בכל פעם שיתעורר קונפליקט, 'אני יהיה זה שיוותר לך'...

פרשת השבוע מזכירה לנו ויתור נוסף של "מלכת העולם בויתורים" רחל אימנו, הפרשה מספרת שיעקב עומד להסתלק מן העולם ומבקש מיוסף שיקבור אותו במערת המכפלה, בתוך הדברים הוא מדבר עם יוסף על ה'פצע' שיוסף נושא בלבו במשך עשרות שנים – העובדה שאמו -רחל, האשה האהובה והמועפדת של יעקב, היא האמא היחידה מכל ארבעת האמהות שקבורה בודדה בדרך אפרת – בית לחם ולא במערת המכפלה- מקום קבורתם של אבות האומה. יעקב יודע שהכאב הזה צורב את נפשו של יוסף ועכשיו לפני הסתלקותו מחליט יעקב לטפל בכאב ולרפא אותו, הוא ניגש עם המחט ישירות אל הפצע וכל המוגלה מתפרצת וכך אומר לו יעקב: בני יקירי, תדע שאמא לא ויתרה מתוך חולשה, היא לא נקברה שם בלית ברירה/ נגד רצונה, אמא ויתרה מתוך עוצמה, מתוך בחירה מלאה, אם תשאל עכשיו את אמא איפה היא רוצה להיקבר היא תאמר בלי היסוס בדרך אפרת היא בית לחם, והסיבה לכך מפני שבעוד כאלף שנה בחורבן בית ראשון יגלו היהודים מבתיהם, ויעברו בגלותם בדיוק בדרך הזו "בדרך אפרת היא בית לחם" שם הם יפקדו את קברה של רחל אמנו ויבכו שם. רחל תצא ותעמוד מול הקב"ה ותתחיל גם היא לבכות תבקש מה' שיציל את בניה. "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה״. יענה ה' לרחל "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם" בזכות פעולת הוויתור שהסכמת להיקבר על אם הדרך, תקבלי שכר ואציל את הבנים שלך.

חברים יקרים יש שני סוגי ויתור, יש ויתור הנובע מחולשה ויש ויתור הנובע מעוצמה. ויתור הנובע מחולשה הוא ויתור שנעשה בעל כורחי, לא רציתי לוותר ולחצו עליי לוותר בלית ברירה ולאחר מעשה אני מרגיש רע עם עצמי, ויתור כזה משאיר צלקת בלב לאורך שנים והכאב שלו יכול לעבור הלאה אפילו לילדים. 

אבל יש ויתור הנובע מתוך עוצמה - כאשר הויתור נעשה מתוך בחירה ורצון מלא, אמנם רציתי דבר מסוים, אבל אח"כ החלטתי שאני מוכן לוותר עליו למען ערך עליון יותר וכעת זה הרצון שלי ואני שלם עם הבחירה שעשיתי, אז הויתור משאיר תחושה טובה בלב ואפילו יכול למלא את האדם בשמחה כי הויתור נעשה מתוך עוצמה. זה המסר עבורנו "יש שכר לפעולתך" כאשר אנו מוותרים, ועושים את רצון ה׳ ותורתו, גם ה׳ יתן לנו שכר יוותר לנו ויעניק לנו שפע של ברכה והצלחה. חזק חזק ונתחזק.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור הונגריה

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.