מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פרשת חוקת - הרב שמואל רסקין

 מיליונר גדול ובעל שם הגיע יום אחד לבית מדרשו של האדמו״ר מגור "החידושי הרי״ם" כדי לקבל ברכה מהצדיק שיוולדו ילדים, במקום היה תור ארוך, והמיליונר החליט שמגיע לו פרוטקציה ועל דעת עצמו עקף את האנשים שעמדו בתור. להפתעתו, הגבאי שדאג לסדר במקום, חסם אותו, וביקש מהמיליונר שיחכה בתור כמו כולם. חמתו של האיש בערה בו והוא נתן לגבאי סטירת לחי מצלצלת ופרץ בכוח לחדרו של הצדיק והתחנן לברכה שיוולדו לו ילדים. הצדיק לא רצה לשמוע את בקשתו ודרש ממנו שיבקש קודם סליחה מהגבאי על הסטירה שנתן לו, יצא המיליונר מחדרו של הצדיק התנצל וביקש סליחה מהגבאי, שמיד הסכים להתפייס ואף נכנס יחד עם האיש לחדרו של הצדיק. אמר הגבאי לרבי "מוכן אני לסלוח לו בתנאי אחד", "ומהו התנאי?" ביקש הצדיק לדעת. השיב הגבאי: "בתנאי... שתברך את האיש בילדים!" חיוך של שמחה התפשט על פניו של הצדיק, הוא בירך את היהודי העשיר בילדים, וכמובן שהברכה התקיימה.

בפרשת השבוע התורה מספרת לנו, שלאחר פטירת אהרון ענני הכבוד הסתלקו, ובני ישראל התלוננו בחוצפה כנגד ה׳ ומשה רבינו על קשיי הדרך לארץ ישראל ועל הגעגועים לארץ מצרים. הם לא בחלו במילים בוטות ואמרו: ״למה העליתנו ממצרים למות במדבר, כי אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל״. העונש בתגובה לא איחר לבוא - נחשים ארסיים נשלחו מאת ה׳, והרגו רבים מבני ישראל. הם הבינו בדרך הקשה כי טעו, ובאו להתחנן לכפרה מה׳ וממשה רבנו, משה מחל וסלח, ואף התפלל אל ה׳ בעד העם, מבלי להתנקם בהם על היחס המחפיר לו הוא זכה. במענה לתפילתו, אמר ה' למשה להכין נחש נחושת, ולהציב אותו על עמוד גבוה. ההבטה למעלה, אל הנחש, הביאה להרהורי תשובה בקרב המביטים, כשנזכרו ביושב במרום, והנשוכים - נרפאו. 

רש״י מסביר שממשה אנו למדים, שצריך למחול כאשר פוגעים בנו ״ושלא יהא אדם אכזרי מלמחול״. בעומק הדברים הרבי מסביר לנו, שיש כאן מסר נוקב: כאשר אנו מוחלים למי שפגע בנו, חשוב מאד שהמחילה שלנו לא תהיה ״מחילה אכזרית״ אלא ״מחילה אמיתית״. אם אדם מוחל וממשיך להקפיד ולכעוס בלב על האדם שפגע בו, מצד אחד מגיע לו כל הכבוד שהיה מוכן למחול, אבל מצד שני עדיין יש כאן מידה כלשהי של אטימות ואכזריות, כי הוא ממשיך לכעוס ולא מוכן לסיים את הסיפור לגמרי.

מלמד אותנו משה רבינו כי מיהודי מצפים להרבה יותר. יהודי צריך לסלוח סליחה אמיתית ומלאה, כזו שמוחקת לגמרי את מה שהיה, ומחדשת את האהבה בין הצדדים. לכן התורה מדגישה שמשה התפלל אל ה׳ שתעצר המגיפה, כי באמת כאב לו הכאב של העם, ולמרות הכל הוא פשוט רצה בטובתם. וזו הסיבה שה׳ ציווה דווקא אותו לעשות נחש שירפא את העם, כדי להראות לנו שהמחילה של משה לא היתה חלילה טכנית בלבד, אלא היתה בלב שלם. והראיה - משה רבנו המנהיג, הוא זה שדאג לממן מכספו האישי את הנחש שירפא את העם מתוך דאגה כנה ואמיתית לבני ישראל. 

 

שבת שלום 

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט הונגריה

זמני השבת בבודפשט פרשת ״חוקת״

הדלקת נרות: 20:26

צאת השבת: 21:47

פוסט שבועי פרשת קרח - הרב שמואל רסקין

 אברהם פריד הוא אחד מגדולי הזמר החסידי בעולם, הוא זמר מיוחד במינו בעל כשרון מוזיקלי וקול נדיר. יחד עם זאת הוא אדם בעל אישיות מדהימה, אמיתי, לבבי, וצנוע מאוד. הקריירה המוזיקלית שלו החלה בילדותו, כשהיה סולן במקהלת ילדים בניו יורק בניצוחו של דודי האהוב ר' אלי ליפסקר ז"ל שזיהה את הכישרון המיוחד שלו וטיפח אותו, מאז הילד אברמל'ה מזה למעלה מ30 שנה הוא אחד הזמרים החסידים הגדולים בכל הזמנים ושיריו האהובים מושרים בפי כל החוגים. באמצעות ההופעות בכל רחבי העולם, בשירתו המרגשת וקטעי הקישור אותם הוא מתבל בדברי תורה וחיזוק באמונה, זכה לקרב יהודים רבים לאביהם שבשמים. אני מאחל לו להמשיך להצליח בשליחותו המדהימה עד 120 שנה.ותנחומים על פטירת אמו מרת מרים צימל ז״ל.

לא מזמן פורסם ברשת החברתית סיפור מופלא שאירע לו, בעת מסע הופעות בערים שונות באירופה הוא נסע ברכבות מעיר לעיר, יום אחד כשהמתין פריד בתחנה לרכבת הבאה ניגש אליו לפתע שוטר מקומי גדול ממדים, ברגע הראשון פריד נבהל ולא הבין מה השוטר רוצה ממנו , ואז הגיש לו השוטר ארנק, ושאלו  "זה שלך?", "וואו כן זה שלי" ענה פריד, והודה לשוטר פעמים רבות על הארנק שהשיב לו שבו היו כל המסמכים החשובים שלו. אבל אז פריד לא התאפק ושאל את השוטר, מענין אותי מאוד יש פה בתחנה אלפי אנשים איך ידעת שהארנק הזה שלי? באופן פשטני לחלוטין ענה השוטר, "פתחתי את הארנק וראיתי שם תמונה של אביך, אז הבנתי שזה שלך". פריד הבין שהוא מתכוון לתמונה של הרבי מליובאוויטש שנמצאת אצלו תמיד בארנק, תמונה שהביאה את השוטר הגוי לחבר בין הארנק האבוד לבין פריד בעל החזות היהודית.

בעת הנסיעה ברכבת הרהר אברהם פריד לעצמו, "מדהים איך שגם השוטר הגוי הבין שהרבי הוא אבא שלנו".

חברים יקרים ביום שלישי נציין את יום ההילולא של האבא הרוחני שלנו - הרבי מליובאוויטש, בתאריך ג' תמוז. יום ההילולא זה הזמן שבו עלינו ללמוד מדרכו והנהגתו של הרבי. הרבי לימד אותנו שכולנו אחים ועלינו לאהוב כל יהודי ללא תנאים, עם כיפה או בלי, מעדה כזו או מעדה אחרת, כל אחד התקבל אצלו במאור פנים. כחלק מאהבת ישראל זו הרבי נהג ללמד זכות על כל יהודי. אפילו על קורח עליו נקרא בפרשת השבוע שגייס אופוזיציה נגד משה רבנו והעיז לתקוף את משה ואהרון בצורה חזיתית לימד הרבי זכות, והסביר שהשאיפה של קורח הייתה חיובית ורק הביצוע היה שלילי, כי בסך הכול רצה קורח להיות כוהן גדול להיכנס לקודש הקודשים וכך לעלות ברמה הרוחנית. השאיפה עצמה היא שאיפה מצוינת, הבעיה הייתה רק בדרך שבה קורח התנהל, שהוא נלחם נגד משה וניסה לשבור את כל המוסכמות ועל כך הוא נענש. זו הסיבה שהפרשה כולה נקראת 'קורח' כי מעבר למסר השלילי שלומדים מקורח יש גם מסר חיובי לכל אחד מאיתנו: גם השאיפות שלנו צריכות להיות כלפי מעלה, להתקדש ולהגיע לדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר, ובנוסף ללמוד ממעשיו של הרבי להסתכל על כל יהודי באופן חיובי, ועל ידי כך נגלה את הטוב שבו - את הניצוץ פנימי.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת שלח - הרב שמואל רסקין

במחלקה הפנימית בבית הרפואה הדסה עין כרם בירושלים, היה מאושפז במשך שבועות רבים יהודי מבוגר בשם דניאל. הוא לא הרבה לדבר, רק כאשר באו הרופאים לבדיקות השגרתיות הוא היה מהנהן להם בחיוך מבויש ומאחל להם איחול לבבי. דבר אחד אפיין את דניאל באופן בולט, ציצית גדולה ולבנה הייתה לו מעל הבגדים והיא לא זזה משם יומם ולילה. הרופאים תמהו לפשר המנהג, שהרי דניאל לא היה נראה כבעל חזות דתית, אך הם לא שאלוהו על כך דבר. בוקר אחד בא הרופא כמידי יום לבדוק לו את לחץ הדם ואז פתח דניאל את פיו והחל לומר לו: אתה בטח שואל את עצמך לפשר המנהג שלי ללבוש ציצית גדולה מעל הבגד, למרות שאני לא נראה כאדם דתי, ובכן בא ואספר לך את סיפורי:

גדלתי בבית יהודי לא דתי בבודפשט הונגריה, וכאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה גויסתי לצבא ההונגרי, ביום שיצאתי מהבית הביא לי אבי היקר ציצית, ואמר לי שאלבש אותה על גופי מתחת לבגדיי כל הזמן, והיא תשמור עלי מכל רע. עשיתי כמצוותו ושמרתי על מצוות הציצית בכל מצב, לקראת סוף המלחמה נפצעתי ונפלתי בשבי הצבא הרוסי, חששתי כי הציצית שעל גופי תסכן אותי בשבי. כאשר הובאתי לפני הרופא הרוסי הלב שלי דפק ורעדתי מפחד מה יקרה כאשר יגלה את הציצית. הוא הוריד לי את החולצה וכאשר ראה את הציצית שעל גופי הוא צעק לעברי בקול חנוק מדמעות  "שמע ישראל"  ודמעות רבות הציפו אותנו - שני חיילים יהודים שנפגשים באמצע הקרבות משני צידי המתרס! כמובן שהרופא דאג לי לתנאים טובים בשבי ולבסוף דאג גם לשחרורי משם ובעצם הציל את חיי. זוהי הסיבה שאני מקפיד על המצווה הזו באדיקות.

בפרשת השבוע מצווה הקב"ה את משה: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית"; לא פעם פוגשים אותי או את ילדיי אנשים ברחובות בודפשט, ובסקרנות הם שואלים, מה הם החוטים הללו ? ומדוע אנו לובשים ציצית?

הסיבה העיקרית היא: הציצית מזכירה לנו את מצוות הבורא ומעודדת אותנו שלא ללכת אחר תאוות ליבנו. ניתן לראות רמז לכך בעובדה שהגימטריא של 'ציצית' היא 600, ואם נוסיף לכך את שמונת החוטים וחמשת הקשרים הנמצאים בכל פינה, נגיע למספר 613 – כנגד תרי"ג המצוות. הציצית נחשבת למצווה שמזכירה לנו את כל שאר המצוות. תזכורת לא להתבלבל, לא להסתחרר מכל מה שרואים, להצליח להתרכז בעיקר, כי יש משהו גדול יותר מאתנו.

החותם הקבוע של מצוות ציצית בלבושנו מזכיר לנו ומחדיר ללבנו באופן תמידי את אהבת התורה ומצוותיה. קיומן של המצוות מביא לטהרת הלב ויוצר מסגרת של חיי קדושה, חיים הגדושים בערכי נצח ומביאים להתקרבות תמידית לה'. דברים אלו נאמרו במפורש בהמשכה של פרשת ציצית בתורה: "וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו'. למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, והייתם קדושים לאלוקיכם".


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת בהעלותך - הרב שמואל רסקין

השבוע, היתה לי הזכות למסור שיעור תורה לנשים בעיר שבה נולדתי וגדלתי קרית מלאכי, את השיעור המאוד מיוחד הזה, מארגנת באהבה ובמסירות גדולה אחותי הגדולה גב' חני הרצוג שתחי׳, לעילוי נשמת אמנו ז״ל. היה מאוד מרגש לראות כל כך הרבה נשים מכל העדות והחוגים שמשתתפות מדי יום שני בשיעור הקבוע.

תענוג היה לשמוע מהם כמה השיעור הזה מחזק ומעשיר אותן ואיך הן מחכות לבואו של השיעור מידי שבוע. 

במהלך השיעור סיפרתי להן על משפחה, שחיה בשכונת קראון הייטס בברוקלין שחוותה צער נורא. הבן הגדול שלהם, נער בן 17, הסתכסך עם הוריו, עזב את הבית בו גדל ועבר לגור לבד בדירה במנהטן. האימא לא הייתה מסוגלת לשאת את הצער והדאגה כלפיו והיא ביקשה להתייעץ על כך עם הרבי.

היא נכנסה ליחידות (פגישה אישית עם הרבי) ושאלה מה עליה לעשות? הרבי השיב כי עליה ועל בעלה להתמסר ולהשקיע שהסעודות בשולחן שבת יהיו חוויתיות וכיפיות לילדים.

האמא כבר בתחילת השבוע, ניגשה אל כל אחד מהילדים ושאלה מה המאכל שהוא אוהב במיוחד ובמקביל, האבא הכין סיפור מענין הקשור לפרשת השבוע, והנה ערב שבת הגיע, האבא חזר עם הילדים מבית הכנסת והנה השולחן ערוך בצורה חגיגית ולכל ילד ממתינה המנה אותה הזמין מראש.

לכל משך הסעודה, ההורים היו רגועים ושלווים והעניקו יחס אישי וחם לכל אחד מהילדים. האבא התעניין בכל מה שקרה איתם במשך השבוע, סיפר לילדים סיפור וקישר אותו לפרשת השבוע, הם שרו יחד זמירות שבת והילדים השתתפו ונהנו כמו שלא נהנו אף פעם בשולחן שבת.

לאחר מספר שבתות בזו הרוח כשהאח הגדול התקשר הביתה להתעניין מה שלום אחיו הקטנים, סיפרו לו אחיו בהתלהבות כי מתרחשת מהפכה בבית. ''אתה לא מבין איזה כיף וחוויה יש אצלינו בשולחן שבת'', לאח הגדול היה קשה להאמין לכך, בעיקר משום שבזכרונו היתה חרוטה הסיטואציה הקבועה - אבא שנרדם בשולחן שבת, אימא שכועסת על שנשפך יין על השולחן....ועוד

האח הגדול הרגיש שהוא מוכרח לראות את הפלא הזה בעצמו.

הוא החליט לבוא הביתה לשבת....וכמובן, אח"כ הוא בא לעוד שבת וכן הלאה....עד שלבסוף שב הביתה לגמרי.

חברים יקרים, הפרשה נקראת בשם: "בהעלותך", על שם הציווי שניתן לאהרן הכהן "בהעלותך את הנרות".

כמובן, זהו ניסוח מעט מוזר שהרי נרות מדליקים ולא מעלים!

אם כן מדוע נאמר "בהעלותך את הנרות" במקום "בהדליקך את הנרות"?

רש"י מביא פירוש מעניין:

"בהעלותך – הכוונה שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה".

כלומר, המצווה היא אינה רק להדליק את הנר ולברוח אלא המצווה היא לוודא שהאש נתפסה היטב בפתילה ושהיא מסוגלת להמשיך ולבעור מאליה.

הרבי מליובאוויטש מסיק מכך מסקנה חשובה בנושא החינוך, כאשר הילדים נמצאים תחת השגחת ההורים, על ההורים להעניק חינוך כזה שיעמוד במבחן הזמן ויגרום לילד לחוש הזדהות מלאה עם היהדות שלו. על מנת שיוכל  להמשיך ולהישאר יהודי עמיד ויציב גם ללא הליווי הצמוד של הוריו, לכשיגדל. כשהמחונך מסוגל להמשיך להתנהג ולתפקד כיאות, בכוח עצמו בלבד גם ללא הפיקוח והליווי הצמוד של המחנך- זהו החינוך הטוב והאמיתי! ממש כמו שלהבת הנר, שדולקת ועולה מאליה.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

רב הקהילה הישראלית בהונגריה - חב״ד קרן אור

פוסט שבועי פרשת נשא - הרב שמואל רסקין

 כך סיפר מזכירו האישי של הרבי מליובאוויטש - הרב יהודה לייב גרונר: העבודה במזכירות הרבי הייתה רבה ולא יכולתי להרשות לעצמי להחסיר מהמשרד ולו ליום אחד, אך בוקר אחד משהופעתי עם חולשה וחום, הרגיש הרבי תיכף במצבי ופתח בשאלה בנימה אבהית: מתי אתה מתכונן ללכת לרופא? הבנתי שאין לי ברירה ועניתי – מיד, כשאצא את החדר אפנה לרופא.

משחזרתי שאלני – נו מה אמר לך הרופא ? עניתי קיבלתי מרשם של טיפות שעלי למהול במים ולשתות מס' פעמים ביום. דע לך, אמר לי הרבי כי מחובתך לשמור על הבריאות. באם תניח את הבקבוקון על המדף ורק תביט בו מפעם לפעם לא תוכלנה הטיפות לגרום לך הטבה. כדי לעשות את השינוי עליך להכניסם לקרבך.

מעבר לדאגה האישית אלי כפרט בעיצומו של עומס כבד בעבודתו הקדושה, לימד כאן הרבי מסר נפלא. כי לתורה, להבדיל, כמו במשל של הטיפות - יש בכוחה לחולל מפנה חיובי לגוף ולנפש של האדם המשכיל ולומד אותה. אולם יש "לקחת את הטיפות" ולמהול אותן בחיי היום יום, כי התורה מגינה ומצילה ומצוותיה גורמות אך טוב למקימן.

חברים יקרים אנו נמצאים אחרי חג השבועות חג מתן תורה, זהו הזמן לקבל החלטה מחדש - "לקחת את הספר מהמדף" וללמוד בו, לקבוע זמן לשיעור תורה ולהתמיד בו, כי התורה מאז ומתמיד, היא מקור ההשראה לצורכי שלום, בריאות, נחת ושפע כלכלי. סגולתה כמו גם עוצמתה זמינה ואקטיבית לכולם – לקטן כגדול.

זה בדוק!


שבת שלום 

הרב שמואל רסקין

רב הקהילה הישראלית חב״ד קרן אור בודפשט

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.