מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פרשת דברים - הרב שמואל רסקין

 הרב מענדל פוטרפס זצ״ל, היה חסיד שפעל למען היהדות ברוסיה הסובייטית וב'אשמה' זו נעצר ונשלח למחנה עבודה בסיביר הרחוקה. לעתים תכופות היה ר' מענדל יושב עם תלמידיו ומספר להם על החוויות שחווה בכלא, ועל הלקחים שהפיק מהן. הנה אחד מסיפורים אלו:

אחת הפעילויות האסורות במחנה העבודה הייתה משחק בקלפים. הדבר היה נחשב לפשע חמור, ולמי שהיה נתפס במשחק היה צפוי עונש רע ומר. איכשהו הצליחו האסירים להבריח פנימה חפיסת קלפים וכך בילו את זמנם הפנוי במשחק. אך אחד האסירים החליט לשים סוף לחגיגות (אולי כי הוא תמיד היה מפסיד במשחקים...) ודיווח לשומרים על החטא החמור המתבצע במחנה. הם באו לערוך בדיקת פתע אך לא גילו דבר.

מאז, בדיקות הפתע התבצעו שוב ושוב. הם בדקו כל חפץ וכל כיס – אך הקלפים אינם!  בכל פעם, מיד כשהשומרים היו יוצאים מן התא, הקלפים היו איכשהו צצים והמשחק נמשך כהרגלו!

ר' מענדל היה מביט בהם בהשתאות. "הרי השומרים בדקו בכל מקום אפשרי, איפה החבאתם את הקלפים?" הוא שאל אותם. "אנחנו כייסים מקצועיים" הסביר לו אחד מהם. "ברגע שהשומרים נכנסים, אנו תוחבים את הקלפים לתוך הכיס שלהם. ממש רגע לפני שהסוהרים עוזבים, אנו מוציאים את הקלפים מכיסם... ברור שהם לעולם לא יבדקו בתוך הכיסים שלהם..."

ר' מנדל, שהפך ברבות הימים לאחד המשפיעים החשובים של חב"ד, נהג לספר את הסיפור בהתוועדויות חסידיות והוסיף את לקחו:  ״לפני שאתה מבקר מישהו ומעיר לו על מעשיו השליליים, קודם כל תבדוק מה קורה אצלך בכיסים, האם אתה עצמך נקי מאותו מעשה שלילי ״  ורק אם אתה אכן נקי, רק אז, אתה יכול לבקר את הזולת ולנסות להשפיע עליו לסור ממעשיו השליליים,

בפרשת דברים כינס משה את כל העם,  כחמשה שבועות לפני פטירתו, וסיכם כמה מהמאורעות שאירעו בשנות הנדודים במדבר. הוא נשא בפני בני-ישראל דברי תוכחה על מעללי אבותיהם במדבר, ודברי אזהרה לקראת הכניסה לארץ ישראל, ובעיקר, הוכיח וביקר את העם ברמזים ברורים, על תלונותיהם וחטאיהם הרבים.

מובא במדרש כי דווקא משה היה זה שהוכיח את העם ולא אדם אחר. כי משה נחשב לאדם ישר לדוגמא ולמופת, הוא היה נקי לגמרי מחטאים.

אנו למדים מכאן מסר חשוב לחיים : לפני שאנו חושבים לבקר מישהוא, נבדוק קודם כל את עצמנו, האם אנחנו באמת נקיים באותו עניין. אחרת ייתכן שהביקורת לא תתקבל, כי לרוב כשאדם שומע ביקורת, הוא מוחו עסוק במבקר, ולא בתוכן הביקורת. - אתה  רק פותח את הפה וכולם מזמזמים ׳תראו מי שמדבר׳.  

אנו נמצאים בעיצומם של ימי בין המיצרים. בשבוע הבא יחול צום תשעה באב, יום צום אבל ובכי על חורבן הבית שחרב בגלל שנאת חינם בין היהודים(עודף ביקורת על הזולת). הרבי לימד אותנו שהדרך הכי טובה למחות כנגד הנהגה שלילית אצל הזולת, היא פשוט להראות במקומה התנהגות חיובית. וכאשר אנשים רואים את ההתנהגות החיובית שלנו – הדבר משפיע עליהם יותר מכל מחאה וגערה.

וכפי שאמר האדמו"ר מקוצק: בתחילה רציתי לשנות את כל העולם, אחר כך החלטתי להתמקד ביושבי עירי, בהמשך צמצמתי את שאיפתי להשפיע רק על משפחתי ובסוף החלטתי לשנות לפחות את עצמי. ואז הבנתי, כי רק כאשר אצליח לשנות את עצמי, אזי יתחולל שינוי במשפחתי ואחריו גם בכל יושבי עירי – ומשם ישתנה העולם כולו.

יהי רצון שייהפכו ימים אלו לימי ששון ושמחה. ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה עם בנין בית המקדש שלישי שיבנה במהרה בימינו אמן.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת מטות-מסעי - הרב שמואל רסקין

 הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) שליט"א, זכה לכתוב ספרים רבים,

שהמפורסם שבהם הוא הסט המלא של התלמוד המבואר. הוא סיפר כי בשנת תשנ"ב (1992) היה שקוע בעבודה על שלושה פרויקטים גדולים, לצד עוד עשרות דברים קטנים. הוא הרגיש שעומס העבודה רב מידי על אדם אחד, והוא חייב להוריד מעצמו חלק מהפרויקטים. שלח הרב אבן ישראל מכתב אל הרבי מליובאוויטש, בו פירט את כל הפרויקטים עליהם הוא עובד, וסיים בשאלה הבאה: לאור המצב על איזה פרויקטים אני אמור לוותר?

למרבה ההפתעה הרבי הגיב הפוך מהמצופה: תמשיך בכל מה שעשית עד היום, ונסה להוסיף עוד כמה פרויקטים! תחילה, הרב אבן ישראל היה מופתע, הרי השאלה היה מה להוריד לאור העומס העצום, ואיך יוכל להוסיף? בהמשך הבין זאת באמצעות משל מפיזיקה: לכל חומר יש מגבלה כמה עומס אפשר לשים עליו, אך אם שמים עליו עומס גדול יותר ממה שהוא מסוגל, יש מצב שבו הדבר גורם לחומר לעבור שינוי לחומר אחר. כך בנמשל הבין הרב אבן ישראל, כי במצבו כחומר קודם, אכן לא יכל לעמוד בעומס הפרויקטים. אך הרבי העמיס עליו פרויקטים נוספים ובכך הפך אותו לחומר אחר, לאדם אחר שמסוגל לתמרן בין שלל הפרויקטים המוטלים עליו.

פרשת מסעי כשמה מפרטת את יומן המסעות של בני ישראל במדבר במשך כ40 שנה, הם נדדו ממקום למקום, חנו תקופה מסוימת במקום מסוים ואז נסעו אל התחנה הבאה. ברוב המכריע של הזמן הם היו במצב של חניה, לא במצב של נסיעה. וכאן עולה השאלה מדוע הפרשה נקראת "מסעי" ? לכאורה מתאים יותר היה לקרוא לפרשה "תחנות". כי הרי לכל מסע יש יעד – להגיע לתחנה כלשהי, לכאורה התחנה היא העיקר, המסע הוא רק אמצעי. אם כן מדוע הפרשה מדגישה את המסעות ולא את התחנות?

מסתבר שמסתתר כאן רעיון יסודי מאוד, בחיים יש לנו שני מצבים: יש מסעות - מצבים של התקדמות תנועה והתפתחות. ויש תחנות - מצבים של הישגים של מנוחה וסיפוק לאור היעדים אליהם הגענו. בגשמיות ובדברים חומריים אדם צריך לשמוח ולהסתפק במה שיש לו כמו שנאמר "איזהו עשיר השמח בחלקו", אבל ברוחניות להיפך "השמח בחלקו" זהו חיסרון. הדרך הנכונה היא לא להסתפק בקיים, אלא תמיד לחתור ליותר, זה הרעיון של מסעי, ללמדנו ככל שאדם נמצא בתחנה טובה וזוכה להישגים רוחניים גבוהים מאוד, עליו לחתור לעבר המסע הבא, לחשוב איך הוא יכול להוסיף ולהתקדם הלאה, כי הקדוש ברוך הוא אור אין סוף ולכן גם להתקדמות ולעלייה אליו אין סוף, אנו תמיד צריכים לשאוף קדימה ולעולם לא לנוח , להיות תמיד בתנועה ב"מסעי ". חזק חזק ונתחזק.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת פינחס - הרב שמואל רסקין

 לפני שנים רבות חי בכפר בארץ רחוקה אב ולו שני בנים שובבים. עברו השנים ושני הבנים גדלו, אך לצערו הרב של האב בנו הבכור הפך לגנב. הבן הקטן לעומת זאת, תמיד ניסה לעזור לאחיו הבכור ולהוציא אותו מהצרות אליהן נקלע. יום אחד נתפס האח הבכור לאחר גניבת אוצר גדול. לפני שנתפס, הוא עוד הספיק להטמין את האוצר במקום סודי ולא סיפר על כך לאיש. בחקירתו שאלו החוקרים היכן האוצר והוא ענה כי הוא אינו יודע דבר: "אנוכי הייתי רק השומר ותפקידי היה להתריע אם כוחות המשטרה מגיעים. אחי הקטן, הוא זה שיודע היכן האוצר". עצרו השוטרים את האח הקטן ולאחר חקירה ממושכת בה טען שאינו יודע דבר, נשפטו השניים לגורלם. השופט קנה את סיפורו של הבכור וגזר עליהם עונשים שונים - על האח הגדול נגזר לגלות מהארץ והקטן גורלו היה בכי רע והוא הושלך לכלא לשנים רבות .

 

עברו שנים, האב הזדקן ולא נותר בו כוח יותר לחרוש את השדה. בתוך תוכו ידע שאם אחד הבנים לא יעזור לו הוא ימות מרעב. ישב האב ולא ידע מה לעשות ולבסוף, החליט לכתוב מכתב לבן הגדול שיעזור לו. הבכור, שלקח את האוצר לפני שהוגלה, חי חיי מותרות ונותר לו כסף רב שיספיק לשני דורות אחריו. הוא חשב לעצמו: "אם אעזור לאבי, תדע המשטרה כי יש לי כסף. למה לי לסכן את כל הטוב הזה?" הוא קרע את המכתב והשליכו לפח. עבר שבוע, עבר חודש ואין תשובה. מצבו של האב התדרדר ואין מי שיחרוש את השדה. בצעד נואש החליט האב לפנות לבנו הקטן שהיה בכלא ושלח לו מכתב בבקשה שיבוא לעזור לו.

 

האח הקטן היה חסר אונים ופנה להנהלת הכלא בבקשה שישחררו אותו, ולו רק לעזור לאב לחרוש את השדה ולחזור לכלא. אולם מנהל הכלא הקשיח לבו וסירב לבקשה בכל תוקף. הבן הקטן קיבל את תשובת הנהלת הכלא ולבו נשבר בקרבו. הוא ישב כל הלילה וחשב עד שלבסוף נרדם בתאו. למחרת בבוקר הוא קם מוקדם וכתב לאביו: "אבי היקר, אל תעז לחרוש את השדה! שם נמצא האוצר שגנבתי והוא ייפגע ממחרשות הברזל". את המכתב הוא העביר לסוהר על מנת שיישלח אותו לאביו.

 

כמובן שהמכתב לא הגיע ליעדו ולא עברו 3 שעות בטרם פשטו מאות שוטרים על השדה של האב. השוטרים החלו להפוך כל פיסת קרקע בחיפוש אחר המטמון. הם חפרו וחפרו והפכו כל רגב אדמה במשך על הלילה והיום שלמחרת. משלא מצאו כלום, עזבו כולם את השטח. לאחר יומיים קיבל הבן מכתב נוסף מאביו: "בני היקר! אינני יודע איך עשית זאת ואיזה מוניטין קנית לך בכלא, אבל יחידה שלמה של שוטרים באה וחרשה את השדה עבורי. תודה רבה בני היקר!"

 

אחרי שגילה מנהל הכלא על התרגיל של הבן ומה עמד מאחוריו, ביקש לערוך משפט חוזר. הבן הגדול נתפס, נאלץ להחזיר את כל הכסף ונכנס לכלא. השופט קבע שדמי הפיצוי לאח הקטן ישולמו מהקנס של האח הגדול. כך גורלו של האח הקטן התהפך לגמרי והוא יצא לחופשי כאדם עשיר ושב אל הכפר לעזור לאביו.       

 

חברים יקרים השבוע נעסוק באחד הדברים המסתוריים והמסקרנים ביותר בחיים ה"גורל שלנו".

 

ובכן, הגורל אינו בהכרח משהו שאנו מסוגלים להבין בהיגיון, אלא הוא  דבר שרק ה' יודע והוא למעלה מן הדעת. מכאן גם שמו "גורל. " כמו בהגרלה המופיעה בפרשתנו בשעת חלוקת הארץ לשבטים, שבה אי אפשר לתכנן מראש את התוצאה ולהסביר מדוע התוצאה הזו היא התוצאה הראויה. זהו דבר שלא ניתן להסבירו. על דרך זה ב"גורל" האישי, לפעמים האדם לא מצליח להבין מדוע זה הגורל שלו, מדוע זו משימת החיים שלו, בשעה שלפי ההיגיון שלו הוא חושב שהוא צריך להיות במשימה אחרת. לכל אחד מאיתנו יש 'גורל', משימת חיים שתפורה בדיוק לפי שורש הנשמה שלו, עכשיו אנחנו מגיעים ל"שאלת מיליון הדולר", השאלה שאולי מטרידה כל אחד מאיתנו: כיצד אוכל לגלות מה הגורל שלי, מהי משימת החיים שלי? 

ובכן קשה לתת תשובה מלאה על שאלה גדולה מסוג כזה. אבל בכל זאת נלמד מהי הנחת היסוד, ונגלה שלושה "סימני דרך" שיעזרו לנו לפענח את הגורל האישי שלנו.

 

הסימן הראשון ואולי המרכזי בנוגע לגורל האישי, הוא הידיעה שמציאות החיים שלך זה המקום שההשגחה הובילה אותך. במקום להסתבך כל החיים בשאלה 'מה הגורל שלי' ו'מה השליחות שלי', עליך להאמין שהמציאות בה אתה חי היא  בהשגחה פרטית, ושם נמצאת השליחות שלך.

 

הסימן השני, כאשר אדם מרגיש נטייה ומשיכה לכיוונים מסוימים זה מלמד שבדברים הללו נמצאת השליחות שלו. לכן אחרים לא נמשכים לאותם דברים, ודווקא הוא נמשך אליהם, כי זה קשור לשורש נשמתו. כלומר: כאשר אדם מרגיש נטייה מולדת לתחום מסוים, כמו למוזיקה, לציור, לאומנות, לניהול, לחוכמות, למשחק, לעבודה עם ילדים וכדומה הנטייה הזו באה מהנשמה, והיא מלמדת שבתחום הזה נמצא ה'גורל' שלו. כיון שכך, עליו להתפתח ולהתקדם בתחום הזה ולא להזניח אותו, ובאותו תחום עליו לגלות את הנוכחות האלוקית, כמו למשל במוזיקה, שירים לה' בציור ציורים של קדושה וכן הלאה.

 

הסימן השלישי, כאשר אדם נתקל בקשיים מיוחדים במצווה מסוימת זו ראיה שהתיקון של נשמתו הוא דווקא במצווה הזו. לכן היצר מערים קשיים מיוחדים דווקא על המצווה הזו, ועליו להתגבר בכל העוצמה ולנצח את היצר, ובכך תתוקן נשמתו. זה ה'גורל' האישי שהוא למעלה מטעם ודעת

 

 

שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור הונגריה

פוסט שבועי פרשת בלק - הרב שמואל רסקין

 בעיר ניס בצרפת התגוררה סטודנטית יהודייה שלמדה באוניברסיטה המקומית ובמקביל ללימודים היא הייתה הולכת לעיתים לשיעורים בבית חב"ד. באחד השיעורים דיבר הרב על מזוזה ועל החשיבות שהמזוזה תעמוד בדלת ותפגין באופן ברור את האמונה בבורא עולם. הסטודנטית התרגשה מהדברים והחליטה לקבוע מזוזה בפתח דירתה. המזוזה החזיקה מעמד כמה שבועות, עד שחבריה הפעילו עליה לחץ חברתי ושכנעו אותה שזה לא מתאים שהשכנים הגויים יראו באופן בולט שזה בית יהודי – והיא הסירה את המזוזה.

למחרת נשמעה נקישה שקטה בדלת דירתה. בפתח עמד איש זקן, היא הכירה אותו באופן מעומעם בתור הדייר מהקומה הרביעית. הוא ביקש לדעת להיכן נעלמה המזוזה שעמדה בפתח? היא התפלאה מה לו ולמזוזה ולשאלתה הוא סיפר: הוא איבד את כל משפחתו באושוויץ ומאז ניתק כל קשר עם העם היהודי. לפני מספר ימים, התקלקלה המעלית בבניין והוא נאלץ לעלות ברגליו עד הקומה הרביעית והנה הוא רואה פתאום מזוזה. שלושים שנה הוא לא ראה דבר כזה. ברגע אחד הוא שב לילדותו ולבית הוריו, לאימא שמרימה אותו לנשק את המזוזה לפני שהוא יוצא מהבית – והוא חש אבוד מול הגעגוע שהתעורר בו. הוא החליט לעצמו כי לא יעלה יותר במעלית, אלא יעבור כל יום על יד המזוזה וייתן לה נשיקה קלה. והנה הוא עבר כאן והמזוזה איננה. בדמעות ובהתרגשות גדולה מיד קבעה שוב הסטודנטית את המזוזה על פתח הדלת, והחליטה לא להיכנע ללחץ החברתי.

פרשת בלק מספרת על הפחד של בלק מבני ישראל והניסיון להשתמש באמצעים מיסטיים – פנייה אל בלעם המקלל הנודע של הדור ההוא. בלעם מנסה לקלל את עם ישראל כמה פעמים ובכל פעם יוצאות מפיו ברכות במקום קללות. בפעם השלישית הוא אומר על עם ישראל "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו".  עם ישראל כורע ושוכב כמו אריה. אומר המדרש שהמילים הללו מוסבות על ימי הגלות בהם אנו נמצאים. יש מצב שבו האריה זקוף. הוא יודע שהוא אריה, מתנהג כמו אריה מעריך את עצמו וכולם מפחדים ממנו. זה המצב הטבעי של עם ישראל בזמן שבית המקדש קיים וזה יקרה שוב בגאולה הקרובה, אבל יש מצב שהאריה כורע ושוכב הוא עייף וחלש נמצא בעמדה נחותה לרגעים נדמה בעיניו שהוא בכלל לא אריה החזק, בלעם צופה הכול ואומר בנבואה "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". גם כאשר עם ישראל נמצא בעמדת חולשה, במצב של גלות, עדיין האריה נשאר אריה כי בתוך תוכו יהודי לעולם לא יכרע ולא ישתחווה.

בימים אלו אנו מציינים את חג הגאולה י"ב תמוז, שבו יצא רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד ממאסרו בכלא הקומוניסטי ב"עוון" הפצת היהדות. הקומוניסטים הארורים עינו את הרבי ואף רצו להטיל עליו עונש מוות ר"ל, אבל בשום אופן לא הצליחו לשבור את רוחו, גם כאשר היה בגלות ובמאסר גשמי עמד בתוקף כמו אריה ושמר על התורה והמצוות. וכפי שאמר הרבי אל המוני החסידים בדרך אל הגלות בפניהם של אנשי הבולשת הקומוניסיטית. "הגוף שלנו נמסר לגלות אך הנשמה לא נמסרה לגלות". המסר הזה רלוונטי גם בזמננו, כיום לא מאיימים על חיינו לעזוב את את התורה, אבל יש איום מסוג אחר – מה יאמרו החברים או השכנים, לעיתים מתביישים להשתייך ליהדות, עלינו לזכור תמיד שיהודי הוא כמו אריה ואינו מתפעל משום דבר, גם לא ממה שיאמרו אחרים.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.