מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי יום כיפור - הרב שמואל רסקין

 הפעם אני משתף אתכם בפוסט מרגש מאוד שכתב אלוף משנה אשר שחר, 

שמי אשר שחר נשוי לאירית, תושבי כפר סבא בישראל, נשואים פלוס שלושה ילדים.. עמרי ענבר ולוטם. במהלך שנות חיי שירתתי בחיל הים הישראלי למעלה מ30 שנה בדרגת אלוף משנה. בחיל הים הכרתי את אשתי במהלך מלחמת לבנון הראשונה, התחתנו בשנת 1985 והבית שלנו הוא בעל ציביון מסורתי הכולל בתוכו אהבת התורה ואהבת אדם. לאורך השנים תמיד ידענו לכבד את האחר ולתרום ככול יכולתנו גם שידינו לא הייתה הכי משגת, מעולם לא התלוננו וידענו להסתפק במועט. יחד עם זאת עבדתי מאוד קשה ימים ולילות על מנת לכלכל את משפחתי.

לאחר 25 שנות שירות השתחררתי מהצבא והתחלתי לחיות חיים אזרחים. הנוכחות שלי בבית לימדה אותי מחדש להכיר את אשתי ומשפחתי. כעבור מספר חודשים הבן שלי עמרי התגייס לחיל הים לקורס היוקרתי בצה"ל, קורס חובלים שנמשך כ3 שנים. בתום הקורס הבן שלי שובץ לתפקיד קצין משמרת בספינות הטילים של חיל הים ובהמשך על תפקוד זה ועל תפקוד בשירות סרן עמרי שחר נבחר למצטיין רמטכ"ל.

בתום הפיקוד עמרי עבר לתפקיד נוסף ובתחילת שנת 2012 נבחר לתפקיד מפקד סיירת שלדגים, כלומר מפקד של 6 ספינות. במעמד ההצטיינות של הבן שלי גם אני אבא שלו נבחרתי לקצין מצטיין במלואים וכך עמדנו על אותה במה אבא ובן.

הסיפור המשפחתי מתחיל ביוני 2012, ז' בתמוז בשעת בוקר מוקדמת המשפחה עוד ישנה ואנחנו שומעים צלצול בדלת, צלצול טורדני שלא מפסיק, אשתי מעירה אותי שאבדוק מי זה בדלת. כשאני יורד לפתוח את השער השמש בשעות הבוקר מסנוורת והרגע התעוררתי בקושי מצליח לפתוח את העיניים. מולי עומדים שלושה קצינים במדי זית והם מנסים להכנס ואני שואל מה??? סא"ל עונה לי במילה אחת ״עמרי״ ומאותו הרגע אני עומד כניצב ללא תזוזה, קולי ברח ממני והם ממשיכים לדבר..ועושים דרכם לתוך ביתי ואני שומע את קולה של אשתי מרחוק אשר מי שם? אשר מי שם? ואני  לא יכול להוציא הגה וגם לא יכול לבלום את מבשרי הבשורה, נעמדתי במקום וה-10 שניות עד שאירית קיבלה את ההודעה עבורי היו נצח נצחים. ״עומרי נהרג בתאונת דרכים קטלנית בדרכו לבסיס״ ואז נשמעה צעקה מצמררת שחדרה לכל פינה לכל נים ולכל וריד בגופי מאותו הרגע הבנתי שחיי משתנים...

למעלה מחמש שנים מיום הבשורה אנחנו נודדים בחגים ונוסעים לארצות רחוקות על מנת לא לשבת בשולחן חג חסר בבית בישראל. אין לנו את העוצמה, הכוחות והיכולת להתארח אצל חברים ומשפחה. ככה חמש שנים איך שהחגים מתקרבים אנחנו נכנסים לסטרס, אשתי מתחילה לדאוג לסידורי הנסיעה ותמיד מזכירה לי "אשר, במידה ואשאר בארץ אשתגע או שאשכב במיטה עד שיעברו החגים״ ואני שלא כל כך מעוניין בבריחות הללו, אין לי את הכוחות אבל תמיד נסחב והולך אחרי אשתי. היחידה שלא מוותרת לנו זאת לוטם הקטנה שתמיד מזכירה לנו "אני רוצה ארוחת חג" וכך היה גם השנה. השנה החלטנו לעשות את ראש השנה ושבת בבודפשט ולי לא היו כוחות ונסעתי בלי רצון.

בודפשט קיבלה אותנו במזג אוויר גשום וקריר ואנחנו כיהודים טובים הזמנו ארוחת חג בבית חב"ד.

ארוחת ערב חג בבית חב"ד בבודפשט נערכה בסטנדרט גבוה מאוד באולם ישבו למעלה מ500 יהודים מכל העדות עם כיפות לראשיהם יחד עם בני משפחותיהם, ההתרגשות היתה באויר, אווירה של קדושה וחיבור לערכי היהדות. אנשי חב״ד קיבלו אותנו בסבר פנים טובות ויפות והחג והברכות בוצעו כהלכה. דבש מתוק , קידוש על היין ועל החלה.

הערב הסתיים ואנחנו חזרנו לחדר בבית המלון ובאמת שלא רצינו לצאת. היום השני של החג היה יום גשום ולא עלה בידינו לאכול או להמשיך את מצוות חג ראש השנה, האווירה הייתה עכורה ואפרורית והגשם לא פסק בעוד שהעם היהודי בבתי הכנסת ובסעודות החג. לאחר לחץ מסיבי של בני משפחתי התרצתי ויצאנו לרחובות בודפשט הגשומים, לא הייתה ברשותי מטרייה וככה צעדתי ברחוב הגשום מחפש את עצמי ושואל שאלות את ההוא למעלה. מה יש לי לחפש במקום כל כך רחוק ללא יהודים מרביתם גויים וגשם מרטיב כל חלק בגופי. אני צועד בראש ומשפחתי מאחורי, לאט לאט הערב יורד ולרגע או שדמיינתי או ששמעתי ברחובות הגשומים קול שופר, דיברתי לעצמי ואמרתי "אשר אתה הוזה! מה זה בני ברק? אתה בבודפשט!" התביישתי אפילו לשאול את אשתי אם היא שמעה. עברו כמה שניות ושוב אני שומע קול שופר, רק יהודי יכול להבדיל בין קול שופר לחצוצרה, הסתובבתי לאחור הסתכלתי על אירית ושאלתי ״שמעת?״ אמרה כן שמעתי, שאלתי אותה ״נכון שזה שופר?״ והיא ענתה לי שכן. החשתי את צעדי ברחוב הגשום וקול השופר הולך ומתגבר עד שעיניי רואות מרחוק מספר יהודים יקרים וסביבם קבוצה של אנשים. התקרבתי ומה עיניי רואות? את כבוד הרב שמואל רסקין תוקע בשופר, פניתי אליו ואמרתי שלום כבוד הרב התארחנו אצלך אתמול בסעודת חג ראש השנה, הרב זיהה את משפחתי ושאל ״האם שמעתם כבר תקיעות שופר היום?״ תשובתי הייתה שטרם שמענו ואז כבוד הרב זיכה אותנו לשמוע תקיעה של שופר בברכה.

פניתי אליו בהתרגשות ובדמעות ואמרתי ״כבוד הרב אני בן 55 ומעולם לא זיכו אותי בתקיעת שופר במיוחד עבורי..״

המשפחה התרגשה מאוד לראות אנשים יקרים עומדים בגשם ומזכים יהודים עוברים ושווים בתקיעת שופר.

לרגע הסומק חזר ללחיים, התעוררתי והפכתי משבר-כלי ליהודי גאה! סיפרנו את הסיפור המרגש לכבוד הרב וסיפרנו גם את הסיפור המשפחתי, הפכנו להיות אורחי הכבוד בבית חב״ד אצל הרב ומשפחתו המדהימה וגם הצטרפנו כאורחיו לארוחת ערב חג שני. ארוחה מושקעת משפחה מחבקת ותומכת ההתייחסות לכל אדם ואדם שהוא באופן מיוחד במינו.

תודה על מי שאתה ותודה למשפחתך ולקהילה בזכותך ובזכות הקהילה המדהימה שלך זכינו אנחנו משפחת שחר לעשות חג כהלכתו  ולהאזין לקול שופר ממקור ראשון. הרמנו את הראש בזכות חב"ד והשליחים שלה, מעולם לא דמיינתי כזאת סגירת מעגל "קם מעפרו כעוף החול " ובנימה אישית התאהבנו בך כבוד הרב שמואל.

עד כאן דבריו של אשר:

 חברים יקרים יום כיפור הוא יום מיוחד במינו, אור אלוקי מאיר מסביב ומעורר תחושה של התעוררות והתחדשות, ביום הזה היהודי האדם עומד לפני אלוקיו, מבקש מחילה על מעידותיו והאלוקים מעניק לו הזדמנות לחשב מסלול מחדש, הצום נועד לשלוף אותנו מהוויות היום-יום ולרכז את דעתנו ברובד הנעלה של החיים, הרבי מליובאוויטש אמר כמה פעמים כי שינוי גדול עושים בצעד קטן כל התעוררות גדולה, אמורה להיות מתועלת לצעד אחד קטן, שיותיר בלב רושם בעל משמעות, ״מהפכה גדולה עושים בצעד אחד״ היהדות מאמינה גדולה במושג ״קביעות״. כלומר החלטה לבצע מצווה או מעשה טוב יומי או שבועי מתוק הקפדה עליו בכל מצב, מעשה טוב קבוע מחולל פלאות ומעדן את האישיות. בואו נקבל על עצמנו להוסיף במצווה או במעשה טוב לעילוי נשמתו של עומרי שחר ז״ל, נתחיל את השנה עם תיקון שיפור ושדרוג אחד בחיינו, והאור הזה יהפוך ללהבה גדולה שתאיר את חיינו ואת העולם כולם ותיצור את הכלי לגאולה אמיתית בקרוב ממש.


גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט הונגריה

WhatsApp Image 2017-09-28 at 13.02.04.jpeg 

פוסט שבועי ראש השנה ופרשת האזינו - הרב שמואל רסקין

 רבי יהונתן אייבשיץ היה ילד מאוד חכם ושמע חוכמתו הגיע למלך. המלך ביקש להיפגש עם הילד אך אמר לשומרים ולצוות הארמון שישקרו ויקשו על הילד למצוא את חדר המלך. בהגיע המועד, ניצב הילד בארמון, כל שומר הצביע על חדר אחר וכך ניסו לבלבלו. יצא רבי יהונתן לחצר, הביט על החלונות וניגש היישר לחדר המלך... נהנה המלך מחכמת הילד ושאל אותו איך מצא את החדר? אמר הילד: בכל החדרים הוילונות היו פתוחים, אך בחדר שלך הוילון היה סגור וידעתי שאתה מתחבא ומשקיף עלי.

בשלב מסוים המלך שאל את הילד: ״אתם היהודים הרי מעטים ובתורה כתוב שצריך ללכת אחרי הרוב, אם כן לפי תורתכם אתה צריך להצטרף לדתנו?״ ענה הילד: ״כאשר חיפשתי את החדר שלך, השומרים יכלו לבלבל אותי ויכולתי להאמין להם כי אכן לא ידעתי היכן אתה ואז הייתה סברה שאאמין לרוב. אבל עכשיו, אחרי שאני יודע בדיוק איפה החדר שלך אפילו אם כולם יאמרו לי שזה בכיוון השני, לא אאמין להם כי הרי אני יודע איפה אתה והרוב לא משחק פה... וכך בנוגע לקדוש ברוך הוא - לרוב אין משמעות אחרי שאנו מכירים ויודעים את ה' בכבודו ובעצמו.

ראש השנה חל דווקא ביום האחרון לבריאה, יום בריאת האדם ולא לפני כן. הבריאה קיבלה משמעות רק כאשר האדם המליך את ה' עליה. 

יש כאן מוסר השכל חשוב לחיים:

מי שבוחן את המצב היחסי של עם ישראל ושומרי המצוות מבחינה כמותית, רואה שאנחנו מיעוט קטן("פסיק קטן") בעולם כולו. בואו נעשה חישוב פשוט ונראה כמה אנו קטנים: כדור הארץ הוא גרגיר קטן בתוך מיליארדי כוכבים וגלקסיות. רוב כדור הארץ הוא אוקיינוסים. היבשה מהווה מיעוט.

 רוב שטח היבשה מלא במדברות ויערות, בצמחים ובעלי חיים. בני האדם מהווים מיעוט. עם ישראל ושומרי המצוות הם המיעוט של כמה מיליונים בתוך כמה מיליארדים שנאמר "אתם המעט מכל העמים". אם המתמטיקה קובעת - אפשר לחשוב כי לעם ישראל אין שום חשיבות ביחס לעולם כולו, הוא כמעט אפס אחוז.

בא ראש השנה ואומר שהאיכות היא העיקר, לא הכמות("הרוב לא קובע"). ראש השנה לא נקבע ביום שנבראו השמיים והארץ, האוקיינוס והיבשה, הצמחים והעופות אלא דווקא ביום שבו נברא האדם שהוא מיעוט מזערי ביחס לעולם כולו כי האדם עובד את ה' ובלעדיו אין לעולם שום משמעות. כך עם ישראל עובד את ה', ובלעדיו אין לעולם שום משמעות.

אותו עיקרון שחל בעולם הגדול, חל גם ביחס לעולם הקטן והאישי שלנו כאשר נעשה חישוב כמה אחוזים מסדר היום הולכים לענייני חולין וכמה אחוזים לענייני קודש המסקנה תהיה שאחוז קטן בענייני קדושה, בא ראש השנה וקובע שהאיכות היא העיקר, לא הכמות. כאשר אנו מקדישים חלק מזמננו לתפילה וללימוד תורה זה מעניק משמעות גם לזמן שבו אנו ישנים עובדים אוכלים ושותים, בלעדי זה אין להם משמעות. נאחל לכולנו שבשנה הקרובה נדע להבחין בין עיקר וטפל ולתת משמעות אמיתית לסדר היום שלנו.

 

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת נצבים-וילך - הרב שמואל רסקין

 בשנות השישים הרבי היה מקבל קבוצות של סטודנטים לשיחות פילוסופיות מעמיקות, פעם שאל סטודנט אחד את הרבי, ״היות שהחסידים אומרים שהרבי הוא איש אלוקי האם קורה שכבודו משתמש עם מחק?״ הרבי השיב: "אני משתמש במחק בנוגע ליום האתמול, כאשר אני חושב על יום האתמול אני מבין שביחס למצבי היום שכבר התקדמתי ועליתי מאז, הוא לא היה מספיק ולכן אני מעביר עליו מחק והולך הלאה"...

השמש והירח מסמלים שני סגנונות חיים: השמש מסמלת את ההתמדה והקביעות ואילו הירח מבטא יצירתיות והתחדשות. השמש היא הדבר הכי קבוע בעולם ונראית תמיד אותו הדבר. הירח לעומת זאת מסמל את היכולת להתחדש ולהשתנות. פעם הוא נעלם לחלוטין, פעם הוא מתגלה, גדל בהדרגה עד שהופך להיות שלם ועגול ואחר כך הוא שוב קטן ונעלם וחוזר חלילה. אם נשווה זאת לבני האדם, הדבר מזכיר שני טיפוסים דומיננטיים: יש טיפוסים מתמידים וקבועים. הם קמים כל יום באותה שעה, מגיעים למשרד בשמונה ונמצאים בו עד חמש בערב. הם אוהבים שגרה וחשים שלא בנוח בימים של חוסר שגרה. לעומתם יש את הטיפוסים היצירתיים, האנשים הללו הם פעמים רבות עצמאים, הם אינם יכולים לחיות לפי שעון, קשה להם להתכנס בתוך מסגרת והם חיים לפי מצבי רוח. פעם הם עובדים ביום, פעם בלילה ופעם לא עובדים בכלל.

איזה טיפוס מהם יגיע יותר רחוק בחיים? השמש או הירח? המתמיד או היצירתי?

פרשת ניצבים וילך אותה אנו קוראים במחובר בשבת האחרונה של שנה זו, נותנת לנו את התשובה: השילוב הנכון הוא "ניצבים- וילך" הבסיס הוא "ניצבים"- יציבות קביעות ועקביות, כי ה' נצחי ובהתאם לכך התורה נצחית ואינה משתנית, אך על בסיס ה"ניצבים" מוסיפים את "וילך"- התורה עצמה דורשת מהאדם להתקדם להתעלות ולהוסיף עוד ועוד. 


לכן גם לוח השנה היהודי משלב בין השמש ובין הירח. החודשים נקבעים לפי הירח, אולם השנה כולה מתאימה גם לפי השמש, וכך יוצא תמיד שהחגים וחודשי השנה יהיו לפי אותן עונות חקלאיות של השמש. לשם כך מוסיפים אחת לשנתיים שלוש, חודש נוסף ב"שנה מעוברת".

מצד אחד, התורה מאמינה במיוחד במושג קביעות. היסוד היהודי הגדול הוא כוח ההרגל. כאשר אדם עושה משהו כל יום, באופן קבוע - בין אם הוא מרוכז בתפילה ובין אם הוא לא מרוכז - הדבר הופך להיות חלק ממנו. הקשר עם הקב"ה הופך להיות דפוסי ההתנהגות שלו, ההרגלים שלו ומעצב את אופן המחשבה והדיבור שלו. 

מצד שני, אי אפשר לעמוד על מקום אחד. מי שמסתפק רק בקביעות, מתנוון ומאבד את כוח החיים וההתלהבות. מעת לעת צריך להוסיף ולהתחדש ולשמור על אש הנעורים.

זאת הסיבה, אומר הרבי, שמצד אחד, סדר היום של יהודי הוא קבוע לחלוטין. בסיס סדר התפילה, למשל, הוא קבוע בכל ימות השנה ואינו משתנה לעולם. אולם מצד שני, בימי שבת וחג אנו מוסיפים עוד חלקים על סדר התפילה. כך אנו מרוויחים הן את קביעות השמש והן את התחדשות הירח .

משפט נפלא אומר כך: גאונות היא אחוז אחד השראה ותשעים ותשע אחוז השקעה. הספורטאים הגדולים, היוצרים וכו', הם אנשים שעובדים יום ולילה. הם אינם פועלים רק כשמתחשק להם, אלא שומרים על כושר קבוע, מתאמנים, מתעמלים, קוראים ומחכימים, ומתוך כל ההשקעה הקבועה, יוצאת ההברקה הבאה. כך מספרים על שחקן גולף ידוע שנשאל על סוד הצלחתו וענה: "היה לי מזל, אבל מעניין, ככל שהתאמנתי יותר, היה לי יותר מזל"..., זה החיבור המושלם בין ניצבים וילך, שמש וירח, קביעות והתחדשות.


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת כי תבוא - הרב שמואל רסקין

 בצפון תל אביב התקיים שיעור תורה בביתו של אדם חשוב שהחל להתקרב ליהדות, בשיעור השתתפו חבריו, אנשי עסקים מכובדים שעדיין אינם שומרים את כל המצוות. במהלך השיעור הגיש המארח למשתתפים אבטיח קר, ואז התפתח במקום דיון סוער בשאלה מה מברכים על אבטיח?". חלקם צידדו בברכת "בורא פרי העץ", וחלקם אמרו, שהאבטיח, למרות היותו פרי מרשים, ברכתו "בורא פרי האדמה". לבסוף הכריע המארח: על אבטיח מברכים – בורא פרי האדמה היות והוא גדל באדמה ולא על העץ. בשלב זה, קם קיבוצניק ואמר למארח באופן נחרץ: "על אבטיח מברכים שהכל נהיה בדברו!" למראה פליאתם של הנוכחים, הוסיף ואמר: ''אל תדאגו – 'שהכל' עובד טוב גם על אבטיחים".

מיד הוא המשיך וסיפר את סיפורו האישי. במלחמת יום הכיפורים הייתי שריונר בסיני. הטנקים של הפלוגה נכנסו למארב מצרי, והחלו קרבות שב''ש (שריון בשריון) ראינו את המוות בעיניים. בשלב זה, המפקד צעק בקשר – מי יודע, איך הדתיים מתפללים? היה שקט – למרבה הבושה, לא ידענו להתפלל...

ואז נזכרתי שסבא שלי, בכל פעם שהייתי בא לבקרו, היה נותן לי כוס מיץ תפוזים, ואומר לי לברך – ''שהכל נהיה בדברו''. לקחתי את הקשר, ואמרתי למפקד – התפילה של הדתיים קצרה וקליטה – ''שהכל נהיה בדברו''...

המפקד, נתן פקודה לטעון פגז – ברכנו עליו בכוונה ''שהכל נהיה בדברו'' – והפגז שוגר... הפלא הוא, שבפעם הראשונה הצלחנו לפגוע בטנק מצרי! ומאז כל פגז שברכנו עליו "שהכל'' – פגע פגיעה ישירה בטנקים המצרים. עם עלות השחר, הבסנו אותם. כעת סיים הקיבוצניק את דבריו: ''אם שהכל נהיה בדברו עובד על טנק מצרי – אין שום סיבה שזה לא יעבוד גם על אבטיח''.

"כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך" פותחת פרשת השבוע ואומרת, "ולקחת מראשית כל פרי האדמה... והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם". זוהי מצוות ה'ביכורים' – היבול הראשון. על היהודים להביא אותו מדי שנה בשנה אל בית המקדש, בטקס חגיגי ורב-רושם. כאשר התורה מתארת את אופן קיום המצווה, היא מורה ליהודי: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך".

בשבת אנו מציינים את ח״י באלול, יום הולדתם של שני המאורות הגדולים של החסידות, רבי ישראל הבעל שם טוב- מייסד תנועת החסידות. ורבי שניאור זלמן מליאדי האדמו״ר הזקן - מייסד חסידות חב״ד, יש כמה עקרונות מרכזיים שתורת החסידות מדגישה, מהם: אמונה בהשם מתוך הבנה שכל מציאות העולם מתקיימת מכוחו של השם ואין שום מציאות מלבדו. ועבודת השם מתוך שמחה אמיתית.

במישור האישי, מתבטא הרעיון של מצוות ביכורים בכך, שאדם מקדיש את ראשית יומו למתן שבח והודיה לה'. עם הקימה בבוקר הוא פונה לה' ואומר: ״מודה אני לפניך״. מיד אחר-כך הוא מתפלל ולומד תורה. ורק אחרי כל זאת הוא פונה לעבודת יומו, ורואה בה את ברכת ה'. וכל זה מלווה בשמחה גדולה. לא רק שמחה על הצלחה פרטית או ברכה זו או אחרת. השמחה היא כללית ומקפת - "ושמחת בכל הטוב" - שמחה על עצם מציאותנו, על עצם העובדה שזכינו להיות יהודים ולעבוד את בוראנו.

שמחה כזאת חובקת את כל חיי היום-יום, את כל מעשינו ופעולותינו. גם כשיהודי עוסק בעבודתו ובשאר צרכיו, אין הוא נפרד מהשמחה הזאת, כי בכל רגע ורגע הוא זוכר ״שהכל נהיה בדברו״ 

ומרגיש את השמחה ומודה לבורא העולם על "כל הטוב".


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט הונגריה

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.