מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פרשת תצוה/זכור - הרב שמואל רסקין

 הסתלק מן הספק

מספרים על אדם שרכש טופס הגרלה בלוטו, עבור הגרלה ענקית של 100 מיליון. ההגרלה התקיימה, אך במקום לבדוק אם הטופס שלו זכה, נמנע האיש מלבדוק את טופס ההגרלה. שאלו אותו: אם אתה רוצה לזכות, למה אינך בודק; ואם אינך רוצה לזכות, למה קנית? 

השיב האיש: פשוט מאוד. כל זמן שלא בדקתי, יש ספק אולי זכיתי ואני עשיר גדול. אם אבדוק, מירב הסיכויים שיתברר שלא זכיתי, ואז יתגלה בוודאות שאני עני גדול. אני מעדיף להישאר ספק עשיר מאשר ודאי עני, ולכן אינני הולך לבדוק אם זכיתי....

בשבת זו שקודם חג-הפורים מוציאים אנו ספר-תורה נוסף וקוראים בו את "פרשת זכור": "זכור את אשר עשה לך עמלק".

 עמלק, זהו העם שהעיז להלחם עם אבותינו בצאתם ממצרים, ובכך הפיג במקצת את פחד שאר האומות מישראל. משלו חכמים את הדבר לאמבטיה רותחת שבא בן בלייעל וקפץ לתוכה, שעל-אף שנכווה - קררה, בני-ישראל נמשלו לאותה אמבטיה רותחת, באש האהבה לה' שהכול פוחדים מזרועו הארוכה. בא עמלק, קפץ לתוכה ועל-אף שנכווה - שכן ספג מהלומה קשה במלחמה - קרר את פחד האומות.

עמלק זה, אותו אנו מצווים למחות, איננו רק הגזע העמלקי וזרעו הגשמי, אלא גם ה'עמלק' הרוחני שבנו. כשם שהעם העמלקי של אותם ימים היה זה שבא והטיל ספקות בריבונותו של הקב"ה, כך גם אותו יצר-הרע המטיל ספקות בלבו של היהודי - 'ספק' בגימטריא 'עמלק' (240) - ומקרר את החום וההתלהבות לכל דבר שבקדושה, אף אותו מצווים אנו למחות ולדחות מקרבנו כל גילוי של ספקנות מהסוג הזה של עמלק, ואף זאת יש לקיים בכל יום, ואף בכל רגע, מימות השנה. יהי רצון שתמיד נעבוד את ה׳ בשמחה ובהתלהבות, ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ממש . 


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת תרומה - הרב שמואל רסקין

 תעשה טובה, לעצמך


הרבנית רבקה, אשת האדמו"ר רבי שמואל שניאורסון זי״ע, נהגה להכין מרקחת מיוחדת מפירות שהייתה עוזרת ומועילה לילדים חולים. כל בני העיר ידעו שכאשר ילד חולה, יש לפנות אל הרבנית ולבקשת קצת מרקחת.

פעם באה אשה וספרה בצער שבנה הקטן חולה ואשר על כן היא מבקשת לקבל את המרקחת. מיד ציוותה הרבנית לעוזרת הבית לתת לאשה מכל מיני המרקחת שהיו לה בבית, וכך עשתה. אבל משהו בסיפור לא מצא חן בעיני העוזרת, היא חשדה באשה זו שאינה דוברת אמת. בערב, עברה העוזרת של הרבנית ליד ביתה של האשה בכדי לבדוק את הדבר. ואכן, התברר שחשדה היה מוצדק: הילד היה בריא ושלם, ומסביב לשולחן ישבו אורחים והטיבו את ליבם במרקחת הטעימה של הרבנית...

אצה העוזרת לספר לרבנית את דבר רמאותה של האשה, אשר בחוצפתה הרבה שיקרה בעזות מצח ואמרה שבנה חולה על מנת לקבל בערמה את המרקחת, כאשר במציאות הילד נראה בריא וחזק. להפתעתה של העוזרת, אורו פניה של הרבנית! "מה את אומרת, הילד בריא? איזה יופי, ברוך השם! כל כך דאגתי לשלומו"...

השבוע נפתחה המגבית היהודית הראשונה. פרשת השבוע עוסקת במסע גיוס הכספים הראשון בהיסטוריה. משה יזם את גיוס הכספים כדי לבנות את משכן האלוקים במדבר, וזו הזדמנות לשיעור מאלף בנתינה.

המסורת היהודית מלמדת אותנו שאותם אנשים שנותנים, בעת ובעונה אחת הם גם מקבלים. האמת היא, שבנתינה אנו למעשה מקבלים יותר ממה שאנו נותנים. אנו מקבלים לא רק פיסת שמיים בגן העדן המרוחק, אלא כאן ועכשיו. במערכות היחסים שלנו – במשפחה, בעסקים או בקשרינו החברתיים – אנו לרוב מקבלים נדיבות תמורת נדיבות, ואנו מגלים כי הצד השני נענה ומשיב בדרך דומה של נתינה. אולם עצם העובדה שעשינו מעשה טוב, מעשה שהוא נכון, אמיתי ואצילי, מעניק לנו תחושת סיפוק רבה.

עובדה זו שופכת אור על הביטוי הלא שגרתי בדבריו של ה' למשה בפרשת השבוע, "ויקחו לי תרומה" – מדוע 'יקחו'? הרי לכאורה 'לתת' תרומה יהיה מונח מדויק יותר. אולם מאחר שכשאנו נותנים אנו גם מקבלים, הרי המילה "יקחו" הולמת ומתאימה. מאותה סיבה, אנו מוצאים שהביטוי העברי "גמילות חסדים" מופיע תמיד בלשון רבים. כיוון שבכל פעם שבה מישהו עושה מעשה חסד אחד ויחיד, לפחות שני בני אדם מרוויחים מכך – הנותן והמקבל גם יחד.

במשך השנים ראיתי אנשים טובים, אנשים נותנים, שחלקו עצמם עם אחרים וטיפלו בהם, אולם לאחר שנים של נתינה, הם הפסיקו לתת. מדוע? – מפני שהם נתמלאו תסכול מחוסר ההערכה על כל עבודתם הקשה. אחרי כל מה שהם עשו למען אחרים, הם לא קיבלו אפילו ברכת "תודה רבה". כך שהם התאכזבו, התפכחו מאשליותיהם ובמקרים מסוימים אפילו נעשו מרירים. הם פרשו מחיי הציבור ומהמשרות שהם מילאו בשירות הקהילה. כמה עצוב שאנשים אלו לא נוכחו לראות ולדעת, שאפילו אם בני אדם בדרך כלל לא רוחשים הערכה והכרת תודה על מאמצים שאחרים עשו בשבילם, עדיין א-לוקים הכל-יכול מבחין בכל מעשה של חסד וצדקה שאנו עושים ומשיב לנו כגמולנו בדרכו שלו ובשפע הברכות שהוא מרעיף עלינו.

בפתחו של חודש אדר - "משנכנס אדר מרבין בשמחה", נקח איתנו מפרשת השבוע את המסר הכל כך חשוב - לתת, בלי חשבונות, ומתוך שמחה, וכפי שכבר הבטיח הקדוש ברוך הוא "אם אתה משמח את שלי - אני משמח את שלך".


שבת שלום וחודש טוב,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת משפטים - הרב שמואל רסקין

 נשיא ארצות הברית ה-33 הארי ס. טרומן, היה לראשון שנשא נאום בטלויזיה בשידור ישיר לאומה. בשבעה של הגברת ברל ע"ה חשף בנה סיפור מדהים, אשר הובא בעלון "מאורות הדף היומי":

בעצת יועציו החליט הנשיא טרומן, כי בכל שבוע הוא ישא נאום במועד קבוע לאומה האמריקנית שישודר בכל אמצעי התקשורת. לאחר התייעצות הוחלט כי הנאום השבועי היוקרתי של נשיא ארצות הברית של אמריקה ישודר בליל שבת, מאחר שבלילה זה האזרחים שלווים ופנויים.

שמעה זאת הגב' ברל ע"ה ולבה נחמץ. הן יהודים רבים עלולים להכשל בחילול שבת ברצותם לשמוע את נאומו של נשיאם. הגב' ברל ע"ה, אשת חיל היתה, וידעה כי על האדם מוטל לעשות את אשר ביכולתו לעשות ומכאן ואילך הכל ביד ה'. נטלה הגברת את עטה, ושיגרה מכתב לנשיא ארצות הברית של אמריקה. בדבריה היא תיארה את נאמנותה לארצה, ומשום כך גם את רצונה הכן להאזין לדברי הנשיא, אך ציינה, שכיהודיה שומרת שבת היא מנועה מהפעלת מכשיר חשמלי מכל סוג שהוא. "אי לכך, אני מבקשת ממך, אדוני הנשיא, לשדר את נאומך ביום אחר".

מדובר בנשיא שנתן את ההוראה להטיל את פצצות האטום, אדם שהוביל למהפכות ענק שעצבו את דמותה של ארה"ב. מה חשבה לעצמה? הרי הם, שם למעלה, בצמרת השלטון, כלל אינם קוראים בקפידה מכתבים של אזרחים מן השורה. חבל על המאמצים, הלא כן? ובכלל, האם ניתן להעלות על הדעת, כי שעת הנאום אשר נבחרה לאחר התייעצויות ממושכות תבוטל מפני בקשתה של אשה המייצגת מיעוט קטן ובלתי משפיע?

לאחר כשבוע ימים פתחה גב' ברל ע"ה מכתב שהונח בתיבת הדואר של ביתה ובו  נכתב, כי נשיא ארצות הברית של אמריקה קרא את מכתבה, והוא מתייחס לכך בכובד ראש. לאחר שבועיים, נשא הנשיא את נאומו בליל שבת, אך בתום הנאום הוא הודיע, כי מטעמים שונים, מכאן ואילך ישודר נאומו ביום שלישי בשבוע!

אישה אחת, במכתב אחד, זכתה בזכות עצומה שלא ניתן כלל לשערה. במשך שנים רבות נמנעו רבבות יהודים מחילול שבת, בשל הכרתה ואמונתה התמימה, כי עליה מוטל לעשות את שביכולתה, ומי שאמר והיה העולם, ישלים את המשימה.

בפרשת השבוע אומרת התורה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת". השבת היא הנשמה של השבוע – החזון שמעניק לשבוע חיוניות ושלקראתו הוא שואף. המקובלים מלמדים כי בשבת מתגשמים כל הישגי השבוע שחלף ומורמים למישור גבוה יותר. מהשבת זורמת ברכה לכל המאמצים של השבוע הקרב. שמירה על השבת מבטיחה את ברכתו של ה' להצלחה במשך כל השבוע שלנו ומעניקה תחושת מטרה ומשמעות לקיומנו במהלך השבוע. 

אביו של הרבי מליובאוויטש, הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון מוצא רמז נפלא בפרשתנו, מהפסוק "רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא" על כך שיום השבת מביא רפואה, כמאמר "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא". "שִׁבְתּוֹ יִתֵּן" - כשתהיה שמירת שבת, "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" - תבוא רפואה (הכפילות מורה על ליל שבת ועל יום השבת).


שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת יתרו - הרב שמואל רסקין

 איך להיות יהודי מאוזן?

מסופר על יהודי שהיה נשוי במשך שנים ארוכות ולא זכה לחבוק ילד. הוא לא היה אדם מבוסס כלכלית, אבל החליט להשקיע בסגולה חשובה. מקובל בקהילות ישראל כי קריאת "מפטיר חנה" בבוקרו הראשון של ראש השנה (המדבר על נס פקידת חנה) הוא סגולה להיפקד בילדים. הוא החליט לקנות את המפטיר בכל מחיר - וכך עשה.

באמצע קריאת התורה, ניגש אליו אחד המתפללים וביקש ממנו טובה. אותו מתפלל קנה את העלייה השביעית, אך אחיו קנה במקביל את העלייה השישית ומקובל שלא להעלות לתורה שני אחים בזה אחר זה (משום עין הרע). לפיכך, ביקש האיש להחליף עימו את הכיבוד - הוא יעלה במקומו למפטיר ואילו קונה המפטיר, יקדים ויעלה לעלייה השביעית. הקונה הרהר לרגע והסכים.

אותו מתפלל עלה לקרוא את המפטיר, ונעשה רעש עצום בבית הכנסת - כיצד הוא מעז לגזול מיהודי חשוך בנים את הסגולה שהוא כה ציפה לה? האיש שפעל בתמימות, לא ידע את נפשו וניגש אל הקונה וביקש מחילה. אך ההוא חייך וענה כך: "ניסיתי כבר את כל הסגולות האפשריות, ורק את הסגולה של לוותר לאחר עוד לא ניסיתי".

חלפה שנה, אותו אדם שקנה את המפטיר נכנס לבית הכנסת, והנה ההוא שלקח ממנו את העלייה ניגש ואמר: "כל השנה סחבתי את העוול שעשיתי לך. החלטתי לתקן וסיכמתי עם הגבאי כי אני קונה היום את מפטיר חנה בכל מחיר ומכבד אותך לקרוא אותו" אמר בקול רועד."אין צורך", השיב האיש בחיוך, "לפני חודשיים נולדו לי תאומים"...

בפרשתנו אנו קוראים על המעמד הנשגב של קבלת התורה בהר סיני. כידוע, שני הלוחות נחלקו לשתי עמודות – המצוות שבין אדם לקונו והמצוות שבין אדם לחברו. הצד האחד הוקדש לתחומים שבהם יש לנו אחריות כלפי הקדוש ברוך הוא, כגון אמונה ושמירת השבת, ואילו הצד השני עסק בחובותינו הבין-אישיות, כגון לא תרצח, לא תנאף ולא תגנוב.

המסר שאסור לנו לשכוח, ששני התחומים הם מקודשים – שניהם באים מה' ושניהם יחדיו מהווים את הגרעין המרכזי של חוקי התורה ושל עצם ההוויה היהודית. על כולנו מוטלת החובה להיות יהודים מאוזנים היטב, לא לבחור חלילה רק צד אחד של עשרת הדברות ולזנוח את האחר, כי אז היהדות שלנו תהיה צולעת. יהודי בריא ומאוזן חי חיים מאוזנים ובריאים, "טוב לשמים וטוב לבריות".

יהודי בנוי משתי התכונות - אמונה ואנושיות, ושתיהן תלויות האחת בשניה ולא יכולות להתקיים לבד. אם נפעל מתוך אהבת ישראל יחד עם אהבת ה', נוכל להגיע לדרגות הגבוהות ביותר.


שבת שלום

הרב שמואל רסקין

חב״ד קרן אור בודפשט

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.