מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פרשת בהעלותך - הרב שמואל רסקין

 כל אחד יכול להאיר


היה זה בשבת שלפני חנוכה תשל"ד (1973), בעיצומה של התוועדות בבית-מדרשו של הרבי מליובאוויטש בניו-יורק, כאשר לפתע פנה הרבי לעבר הנוכחים וקרא: "גליק! הרב גליק!". נראה היה כי הרבי מחפש את הרב גליק.

הרב אברהם-יצחק גליק ז"ל שימש עשרות שנים 'שגריר נודד' של הרבי באירופה. הוא פעל במערב היבשת וגם במזרחה. אולם העובדה שהרבי מחפש את הרב גליק בתוך קהל הנוכחים הייתה תמוהה, שכן הוא לא שהה באותה שבת בארצות-הברית, ועבור הנוכחים היה הדבר לחידה. הרב אהרון-דב הלפרין, שנכח בעצמו באותה התוועדות, סיפר שהחידה נפתרה לו כעבור חמש-עשרה שנים, כאשר נזדמן ללונדון וביקר בביתו של הרב גליק, מפיו שמע את סיפורו המופלא:

באותה התקופה הייתי עם רעייתי בברצלונה. תכניתנו הייתה להמשיך למדריד ומשם לליסבון שבפורטוגל, אלא שאז נתקבלה לפתע שיחת טלפון ממזכירות הרבי ובה הוראה לטוס לאי מיורקה. ההוראה לא הגדירה כתובת מסויימת או מטרה, פשוט: "טוס למיורקה".

לתומי, לא חשבתי שהעניין בהול ושבגללו עלינו לשבש את מסלול טיסותינו, ומשכך החלטנו להגיע למיורקה לאחר שנשלים את משימתנו בליסבון. כשהגענו לנמל-התעופה בברצלונה התברר שכל הטיסות למדריד בוטלו במפתיע. "זו בוודאי אצבע אלוקים", אמרה רעייתי , "אם קיבלנו הוראה לטוס למיורקה, עלינו להקפיא את תכניותינו ולצאת לשם מיד".

עלינו מיד לטיסה הראשונה למיורקה. הטיסה הייתה איומה, כיסי-אוויר עזים טלטלו את המטוס בעוצמה שטרם חוויתי. "אנחנו נוסעים בשליחותו של הרבי ואין מה לדאוג", אמרה רעייתי בשלווה ראויה להערכה. המטוס נחת בשלום במיורקה והתחלנו להתעניין היכן יש יהודים באי. בירור קצר העלה, כי במלון 'הוטל דה-מאר' מתארחת קבוצה גדולה של תיירים יהודים.

בתוך כך, הודיעו ברדיו כי טרוריסטים התנקשו בחייו של ראש ממשלת ספרד, לואיס קאררו בלאנקו. הוא נרצח במדריד בהתפוצצות מטען נפץ. עקב כך הוטל עוצר על העיר ונחסמו כל דרכי הגישה אליה. לעומת זאת, המלון במיורקה, שאליו הגענו כביכול ב'מקרה', היה מלא יהודים...

בקושי הספקנו להתארגן והנה עוד שיחה ממזכירות הרבי. המזכיר מודיע לנו כי הרבי הורה להתקשר אלי ולדאוג שאתרגם את שני המכתבים שהוציא הרבי לקראת חג החנוכה לספרדית ואפיץ אותם בקרב היהודים באי, פעלתי מיידית ובחג החנוכה קיבלו את המכתבים כל התיירים היהודים שפגשנו. 

סיפורה של הוראת-הפתע שקיבלתי, גרמה לחיזוק האמונה אצל היהודים שהיו עמנו, והובילו אותנו לפעול בכל המרץ. בנוסף לתיירים הרבים, הצלחנו לאתר גם יהודים מבני המקום ויצרנו איתם קשר שנמשך עוד שנים רבות. אחד מהם החרות היטב בזיכרוני היה יהודי ושמו ביני, עשיר גדול שגר בבית מפואר באי. התקשרנו אליו וביקשנו להיפגש. ביני התנצל על שאינו יכול לקבלנו בביתו, אך הוא מוכן לבוא אלינו למלון.

כשבא, שוחחתי עמו, ולאחר מכן הפעלתי קלטת שבה נשמע הרבי שר "צמאה לך נפשי". כששמע את קול שירתו של הרבי, החל לבכות כתינוק, בספרו שזה מזכיר לו את שנות ילדותו. כשנרגע, אמר שהוא חש צורך חזק לעשות מיד משהו למען היהדות. לאחר העלאת רעיונות ומחשבה משותפת, הוחלט להציב חנוכיה גדולה על גג ביתו, ששכן במקום גבוה והשקיף על פני כל העיר. החנוכיה עוררה התעניינות רבה אצל כל רואיה, ובמיוחד בקרב היהודים. כשעזבנו את העיר כבר קיבל עליו ביני כמה פעולות חשובות בקיום מצוות. 

כשהתקנתי את החנוכייה נזכרתי באמרה שאמר לי הרבי בעבר, עת עסקתי לפרנסתי בייצור מנורות. הרבי אמר לי: "נשמה יהודית היא כמו מנורה - כשם שמנורה יכולה להיות כבויה זמן רב, כל עוד לא העלו בה אור, כך גם נשמות יהודיות רבות עומדות ומצפות שיציתו בהן את הניצוץ".

ובאשר להזכרת שמי בפי הרבי בהתוועדות - אחרי ששמעתם את המשך ההתרחשויות, ברור כי הרבי ידע בדיוק היכן אני ומה מעשיי. הרבי הזכירני בהתוועדות, קבל עם ועדה, בכדי לעורר עליי זכות ולתת לי כוחות להצליח במשימתי - להאיר נשמות יהודיות.

פרשת בהעלותך, נפתחת בציווי להדליק את נרות המקדש. הדלקת המנורה בבית-המקדש רומזת לכללות עבודת-ה' של יהודי, שכמו המנורה, תפקידו להאיר. כשם שבמנורה יש את גוף המנורה ויש את הנר המאיר, כך ביהודי - הגוף הגשמי נמשל לגוף המנורה, והנשמה משולה לנר, ככתוב: "נר ה' נשמת אדם". תפקידו של יהודי הוא להיות כמנורה מאירה - שייראה בגלוי כי הגוף אינו אלא כלי לאור הנשמה.

זהו הציווי שמוטל על כל יהודי - להאיר את עצמו ואת העולם שמסביבו באור הקדושה, עד שהוא יאיר מעצמו, ועד לתכלית השלמות בזה - בגאולה האמיתית והשלמה.


שבת שלום ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת נשא - הרב שמואל רסקין

 כמה כסף יש לך?

 

בימי פרדיננד השני מלך ספרד, שימש רבי דון יצחק אברבנאל בתפקיד שר האוצר והיועץ הכלכלי של הממלכה. קנאתם הגלויה והסמויה של אנשי החצר, הובילה למסע הסתה שהתנהל מאחורי גבו, בו העלילו עליו שמעל בתפקידו וגנב מהקופה הציבורית.

בעקבות האווירה הציבורית, ציווה המלך על יועצו השר, רבי דון יצחק אברבנאל, להעביר לידיו דין וחשבון מדויק על הנכסים האישיים שצבר במשך השנים.

בדין וחשבון שהגיש השר היהודי נטען כי שוויים של כל נכסיו הפרטיים מסתכם בסך של מאה אלף דוקטים. הסכום היה נראה מגוחך, משום שרק ביתו של השר בלבד היה שווה שלוש מאות אלף דוקטים.

לאור החשבון המוטעה שהגיש רבי דון יצחק אברבנאל ציוה המלך להלאים את כל נכסיו ולהעבירם לאוצר המדינה עד לבירור העניין בבית המשפט.

במהלך הדיון בבית המשפט, נתבקש רבי דון יצחק אברבנאל לומר דברים להגנתו:

"ברשות הוד רוממותו אדוני המלך", פתח רבי דון יצחק אברבנאל את דבריו, "המלך ביקש ממני להגיש חשבון כולל על שווי נכסיי הפרטיים, ואכן הגשתי דו"ח על סך מאה אלף דוקטים. עלי להדגיש, כי החשבון שהגשתי הוא פירוט מדויק של הנכסים שהם באמת שלי".

"מדובר בסיכום כולל של כל סכומי הכסף שחילקתי לעניים במשך השנים, בסכומים שהשתמשתי כדי להיטיב לאחרים. רק הכסף הזה הוא באמת שלי, רק את הכסף הזה אף אדם בעולם - וזה כולל את אדוני המלך - לא יוכל לקחת אותו ממני, מכיוון שהוא שלי בלבד, והוא נזקף אך ורק לזכותי".

"שאר הנכסים הם לא באמת שלי, הלא ראיתם איך בין לילה איבדתי אותם והם הולאמו לטובת קופת הממלכה...".

בפרשת נשא אנו למדים על התרומות שיש לתת לכהן: "איש אשר יתן לכהן - לו יהיה", כל צדקה שאנו נותנים וכל מעשה טוב שאנו עושים בכספנו, שלנו הוא לעד.

בתקופה שבה אנו חיים, בה גואה רדיפת המותרות ותאוות הממון, מתחזקת עוד יותר חשיבותה של מצות הצדקה: המצוה לתת לאחרים, לוותר על האנוכיות ועל טיפוח החומרנות האישית למען הזולת.

זו מצוה שבה אנו מבטאים את הכמיהה להעדיף את הרוח על החומר, את הנפש על הגוף, את הערכים על התאוות האישיות. זו מצוה המחנכת את האדם להתחשב בזולת ואף לוותר על שלו למען צרכי הזולת.

פעמים רבות אנו רואים כי האדם נקשר לכספו אפילו מבחינה נפשית. אדם עלול להרגיש, כי נטילת כספו ממנו, כמוה כנטילת חייו. זאת, משום שבכסף זה הוא השקיע את כל נפשו ואת כל עמלו, ובו הוא יכול לקנות ולרכוש את כל אשר נפשו חומדת. 

לכן חשוב כל כך להתרגל לתת צדקה. בנתינת צדקה אנו מרגילים את עצמנו לתת את נפשנו למען הדברים הערכיים האמיתיים שבהם אנו מאמינים.

יש במצוות הצדקה גם יחוד נפלא. לגבי כל מצווה או מעשה טוב נאמר במפורש כי אסור לנסות את הקב"ה. אין לומר לקב"ה: אני אעשה מצווה פלונית ואתה תן לי דבר זה או אחר. אולם לגבי מצוות הצדקה אומר הקב"ה: "בחנוני נא בזאת" - תנו מעשר מהכנסותיכם לצדקה ואני מתחייב להעניק לכם שפע ברכה!

האמונה היהודית גם גורסת, כי עלינו לראות את הכסף המצוי בידינו כפיקדון שהפקיד בידינו הבורא כדי שנעשה בו דברים טובים.

לא פחות מהחינוך העצמי להרגלים של נתינה, יש לשים דגש רב על חינוך הילדים למתן צדקה. אמצעי מוצלח לכך הוא - לתת לכל ילד קופה אישית ולהצביע לו לתרום לתוכה מידי יום, וכאשר תתמלא - לתת בידו את ההחלטה לאיזו מטרת צדקה להעביר את הכסף.

"גדולה צדקה - שמקרבת את הגאולה"!


שבת שלום ומבורך

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת בהר-בחוקותי - הרב שמואל רסקין

 הסוד היהודי לשמירה והצלחה


היום השלישי למלחמת יום-הכיפורים. הלל אונסדורפר וארי גסנר, חיילים חובשי כיפות בסדיר, נשלחו לעמדה הצפונית של 'מוצב המזח' הסמוך לתעלה. מהעמדה בה הוצבו, העלו זכרונות מימים שקטים, ותקווה לסיום המלחמה בקרוב. כל אותן דקות שרר שקט נדיר מסביב. על-אף השקט חשו הילל וארי כי משהו עומד להתרחש. "אולי נאמר תהילים?", הציע לפתע הלל. "תהילים? אתה יודע תהילים בעל-פה?", שאל ארי. "נוכל להתחיל בפסוקי דזמרה, אותם אנו אומרים בתפילת שחרית כל בוקר", השיב הלל. ארי חייך.

"יש לך משהו טוב מזה לעשות?", הקשה הלל. ארי חכך בראשו: "האמת? לא". השניים החלו באמירת המזמורים. כל אחד קרא פרק בקול רם, בעוד חברו אומר עמו בלחש, אך עיניו מרוכזות בנעשה סביב. כך לסירוגין, פעם הלל אומר בקול וארי משגיח על הנעשה, ופעם להפך. בתוך כך, החלו המצרים לחדש את התקפותיהם.

בשלב מסויים, כשהגיע תורו של הילל לומר פרק בתהילים, שמע לפתע את ארי זועק מעברה השני של העמדה. "הלל, בוא הנה מהר! תראה מה קורה שם!". הלל רץ אליו ושערותיו סמרו. שיירת טנקים ומשאיות נעה בכביש המוליך אל המוצב. בינה לבין המוצב לא היה דבר שיכול היה לחסום את דרכה. מרחק הנסיעה היה של דקות אחדות.

הלל וארי חשו בבירור, אפילו במעין השלמה, כי אלה רגעי חייהם האחרונים. ארי פרץ בבכי מר וגם עיניו של הלל מלאו דמעות, גרונו נשנק ובקושי יכול היה להוציא מילה מפיו. ואז, החליט לומר פרק תהילים נוסף, אולי האחרון בחייו.

הוא הביט קדימה, אמד את הזמן שיידרש לשיירה להגיע אליהם, ואמר את הפרק לאט-לאט, מילה במילה. בפעם הראשונה בחייו חש מהי תפילה, שהלב מנסה להבין כל מילה היוצאת מן הפה. "למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה, ישגבך שם א-לוקי יעקב. ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך...".

כשהגיע לקראת סוף הפרק, עצר לשנייה, ואחר-כך, בהתעוררות עצומה, זעק ממעמקי נשמתו: "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' א-לוקינו נזכיר. המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו".

ואז, בדיוק כשיצאו מילים אלו מפיו, נשמע לפתע רעם אדיר. מול עיניהם התעופפו באוויר הטנק המוביל בשיירה והמשאית שאחריו ועלו בלהבות. כאשר ענן האבק שקע, הלל וארי לא האמינו למראה עיניהם: כל השיירה סבה על עקבותיה וניסתה להימלט מהמקום. אבל באותן שניות נפתחה אש כבדה מהצד המצרי שמעבר לתעלה. אש זו הדליקה משאית אחר משאית, טנק אחר טנק. השיירה המותקפת השיבה אש לצד המצרי וגרמה אבידות כבדות ליורים. כעת היו הלל וארי מבולבלים לגמרי - השיירה הייתה מצרית, והאש שנורתה לעברה הייתה גם היא מצרית! 

כעבור זמן קצר נפתרה התעלומה: התברר, כי לאחר שהמצרים חצו את התעלה, הם פיזרו מוקשים לאורך הכביש המוביל למוצב, בכדי שכוחות שריון של צה"ל לא יוכלו לחבור אל המוצב. נראה כי פעולה זו נשכחה מהם, או שהיה ליקוי בתקשורת בין היחידות, ושיירת המצרים עלתה בטעות על המוקשים שהניחו אחיהם. אז, עמיתיהם שמעבר לתעלה סברו כי הדי ההתפוצצויות הם קולות ירי של שיירה ישראלית הפותחת עליהם באש. לפיכך ירו עליה, וזו השיבה לעברם אש.

"המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד!", שב וקרא הלל בקול גדול. שטופי דמעות, נפלו ארי והלל זה על צווארו של זה ופרצו בבכי תמרורים, הפעם בכי של פורקן. כשהתעשתו, אמר הילל לארי: "עכשיו אני מבין את הפסוק 'ה' יילחם לכם - ואתם תחרישון'.

השבת נציין את "שבת מברכים" של חודש סיון. כל שבת שלפני ראש חודש נקראת "שבת מברכים", משום שקודם תפילת מוסף של שבת זו, אנו מברכים את החודש הבא עלינו לטובה בברכה מיוחדת.

בשבת מברכים נוהגים לומר את כל ספר התהילים, וזה הכלי המכין ונותן כוח לברכה שתפעל ותשפיע להצלחת כל ימי החודש. מעלת אמירת התהילים בשבת מברכים כה גדולה, עד שכותב הרבי: "נוגעת לו, לבניו ולבני בניו". 

ואם משהו קטן בנו אומר: אני כבר משתדל ועושה ככל יכולתי עבור הצלחתי והצלחת משפחתי, מה עכשיו להוסיף תהילים? אומרת לנו התורה בפרשתנו: "בחוקותי תלכו" - עבודת היהודי צריכה להיות בדרך של הליכה, "ילכו מחיל אל חיל", לא להסתפק במצב הקיים אלא תמיד לשאוף להתעלות לדרגה נעלית יותר.

אומר אדמו"ר ה"צמח צדק": "אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהילים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהילים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון העולמים, ופועלים פעולתם בחסד וברחמים".

חזק חזק ונתחזק!


שבת שלום וחודש טוב ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.