מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פרשת בלק - הרב שמואל רסקין

 יתרון האור מן החושך


כך סיפר הרבי מליובאוויטש:

״בין המכתבים שקיבלתי לאחרונה- התקבל מכתב מאשה אחת מפוחדת ומבוהלת. מה קרה? ׳קיבלתי מכתב׳, כך מספרת האשה במכתבה - שבסיומו דורש כותב המכתב לעשות עשר העתקות ולשלחן לעשרה אנשים, וממשיך הכותב שבזכות זה תקבל שכר ואם היא לא תשלח עשר העתקות האלו הוא מאיים עליה שיקרו לה דברים מאד קשים שאפילו לא שייך לדבר עליהם. תוכן המכתב מלא שטוית.... כותב המכתב לא חותם את שמו, והיא לא יודעת מהיכן השיג את כתובתה".

"בכל אופן, היא שואלת אותי מכיון שקבלה "איום" כזה, האם כדאי לה לשלוח עשר העתקות אלו לצאת מידי ספק. עניתי לה, כמובן, שתקרע את המכתב ותסיח דעת ממנו לגמרי!"

"אח"כ התחלתי לחשוב לעצמי... מה הכוונה בכך שמאורע כזה הגיע לידיעתי?! עד שתפסתי שהכוונה לנצל ענין זה לקדושה... ובענייננו - לפרסם דברים האמורים לעיל אודות הקיווי הציפיה והדרישה לביאת משיח צדקנו, על ידי זה שכל אחד ישלח מכתב לעשרה מישראל, ולהציע לו ולבקש ממנו לשלוח העתק כזה לעוד עשרה יהודים, והולך ומוסיף ואור".


פרשת השבוע נקראת פרשת בלק, על שם מלך מואב הרשע שרצה להשמיד את ישראל. לכאורה דבר זה תמוה, הרי חז"ל אמרו שאסור לאדם לקרוא לילד שלו בשם של רשע, "שם רשעים ירקב", אנחנו לא רוצים להנציח את זכרו של הרשע. והנה הפרשה עצמה בשמה מנציחה את בלק?

אומרים חז"ל: בלק הוא בעצם ניגודיות. מצד אחד בלק, רשע שונא ישראל "יותר מכל שונאים", כפי שכתוב במדרש. בתורת החסידות מוסבר גם, שבלק נקרא על שם "בוקה ומבולקה" שפירושו הוא ’הרס וחורבן גמור’. בלק בעצם מסמל את תכלית הרוע. 

כנגד זה לצד השני, השל"ה הקדוש אומר שבלק היה חכם גדול ביותר, גם יותר מעמיתו לפרשה, הנביא בלעם. בנוסף, מבלק יצא המשיח בעצמו - רות המואביה, מצאצאיה היה דוד המלך, היא נינה של בלק!

 אם כן, בלק מצד אחד מסמל את תכלית הרוע, מצד שני - מלך המשיח, תכלית האור יצא ממנו. 

בלק הוא בעצם סוג מיוחד של קדושה, סוג של קדושה שיצאה מתוך הרוע. לוקחים את הרע, והופכים אותו עצמו לקדושה. 

אדם שמעולם לא נחשף לרוע, אדם שמעולם לא נחשף לעברות, קל לו הרבה יותר לעבוד את ה’. דווקא אדם שנכשל, וטעם את טעמה של החטא. דווקא כשהוא לאחר מכן חוזר בתשובה ועובד את ה’ כמו שצריך, הוא בדרגא נעלית יותר.

המסר של בלק בפרשת השבוע הוא, כשאנחנו נתקלים בבעיה, חלילה נכשלנו בדבר לא טוב, במקום להתייאש - בדיוק הפוך, עושים מזה אתגר. ואז, כשאנחנו מתמודדים עם האתגר ומצליחים לנצח ולהפוך את הרע לטוב, דווקא אז ההצלחה שלנו נעלית יותר.


שבת שלום ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת חקת - הרב שמואל רסקין

 שימו לב אל הנשמה


השעה הייתה 11 בלילה, כאשר נשמעו נקישות על דלת ביתו של הרב לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. בפתח עמדה אשה מבוגרת וסיפרה בעיניים לחות כי עוד מעט יופיעו בתה וחתנה, והם צריכים רב שיסדר להם חופה וקידושין. שניהם משמשים בתפקיד בכיר בשלטון הקומוניסטי והם יעמדו בסכנה חמורה אם הענין יוודע למישהו.

הרבנית מצאה מעט עוגיות בבית, ומפית השולחן תשמש כחופה מאולתרת. אך מאין ימצאו עשרה יהודים באמצע הלילה בעיר הקומוניסטית בה אורח חיים יהודי היווה עבירה על החוק?

הרב שניאורסון קרא לכמה אנשים נאמנים, אך עם כל המאמץ, הם היו רק תשעה. ואז, הרב עשה את הבלתי יאמן: הוא ירד שתי קומות וקרא ליו"ר ועד הבית, צעיר יהודי, שמונה על ידי השלטונות לעקוב אחרי הרב, ולדווח להם על כל פעולה דתית שהרב עורך בביתו. לא אחר מאת האיש הזה, הזמין הרב לשמש כעד קידושין בביתו. ברגע הראשון האיש נדהם מההזמנה, אך הנחרצות של הרב לא הותירה לו ברירה והוא הצטרף.

הייתה זו חופה מיוחדת. גם החתן וגם הכל כיסו את פניהם בכדי שלא יכירו אותם, אך הקול השמיימי של הרב השלים את החסר. בשעה אחת וחצי בלילה, לא נותר בבית איש, מלבד אדם אחד - אותו בחור יהודי. הוא הניח את כרטיס המפלגה על השולחן ואמר לרב: "אין לי ענין בזה, אני רוצה להישאר איתך".


שמה של פרשתנו - חוקת. מבואר בתורת החסידות, ש'חוקה' מלשון חקיקה. מה ההבדל בין כתיבה לחקיקה? בכתיבה ישנם שני דברים נפרדים - הדיו והקלף. אמנם הם מתאחדים ונעשים כתב אחד, אבל תמיד אפשר להפריד ביניהם. לעומת זאת, בחקיקה אין שני דברים, שכן האותיות הן חלק בלתי-נפרד מגוף האבן.

היהודי קשור עם הקדוש ברוך הוא ברמה של 'חוקת', של אותיות חקוקות, הוא והאמונה בבורא הם דבר אחד, עד שלא ניתן להפריד בינהם. מצד טבעו לא ייתכנו לו חיים של פירוד מהקדוש ברוך הוא. לעיתים, צריך לנער מעט את האבק שמכסה את הקשר העל טבעי הזה, אך מתחת לקליפה הוא תמיד נמצא - קשר חי ועמוק.

אין כאן מקום לשיקולים שכליים ולדיונים לכאן ולכאן, אלא זו תחושה פנימית עמוקה, שנובעת מעצם מהותו של יהודי - שהוא והקב"ה הם מהות אחת, בלתי-ניתנת לחלוקה, ולכן יש בו היכולת למסור את נפשו על קדושת שמו.


שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת קרח - הרב שמואל רסקין

 זה קרוב ממש


מספר ר' אריאל צדיק מירושלים: למשפחתי יש עסק שטיחים במנהטן בו שותפים בני המשפחה. פעם קיבלתי לקוחות בעסק, כשבחוץ עצרה מכונית מרצדס מפוארת. ירד ממנה איש עסקים איטלקי, אמיד מאוד, בעל חברה לריפוד. האיש הסתובב בחנות ולפתע קלטה עינו תמונה של הרבי. הוא התבונן בה דקות ארוכות, כאילו הוא מתייחד עם הרבי ודמעה זלגה מעינו. "אתה חושב שאתה יודע מי האיש הזה?" הוא שאל, "בוא ואספר לך מיהו באמת".

"יש לי בן מוכשר בשם רוברטו. השקעתי בו את כל הכוחות כדי שיגדל מחונך ומוצלח ויוכל לרשת את העסק בבוא היום. בגיל 18 שלחתי אותו ללמוד מנהל עסקים בשיקגו, אך לחרדתי הוא נדבק לחבורת רחוב פרועה והדרדר לסמים. היה לו מספיק כסף והוא פרנס את כל החבורה העלובה. נסעתי עם אשתי לשיקגו והתחננו אליו שיפסיק, אבל לא תיארנו לעצמנו את עוצמת ההתמכרות שלו.

בניסיון לזעזע אותו, בפעם הבאה שנכנס הביתה, הודעתי לו כי הוא לא מקבל מאיתנו סנט אחד ואם זה לא יועיל, אפסיק לשלם לו את שכר הדירה ואקח ממנו את הרכב. רוברטו נפגע, זרק את מפתחות המכונית וברח החוצה. היינו בטוחים כי הוא יחזור במהרה לבקש כסף, אבל הוא נעלם. נבלע באדמה. במר ייאושי, הפעלתי את קשריי אצל יצרני קרטוני החלב בארצות הברית ופרסמתי עליהם תמונה של רוברטו עם מספר הטלפון שלנו, אך איש לא ראה אותו.

ידידים המליצו לנו לבקש ברכה מהרבי מלובאוויטש. נכנסנו למפגש 'יחידות' עם הרבי ב-12 בלילה וצעקתי בכאב: "בננו ברח ואנו חייבים למוצאו". הרבי השיב בביטחון שלוש מילים: "אמן, ורי סון" (אמן, בקרוב מאוד). הייתי נרגש מהמפגש ויצאתי לרכב נלהב. אך כשניסיתי להתניע את הרכב, הוא לא פעל. ההתרגשות שקיננה בי מהמפגש חלפה ברגע אחד, וירדתי אל הרכבת התחתית קודר ונרגז.

באחת התחנות שמעתי צעיר קורא בקול מרוסק: "טוונטי פייב סנט". הקול שלו היה מוכר. הסתובבתי וזעקתי בכל כוחי: "רוברטו"... – ברכת הרבי "בקרוב מאוד", התקיימה מיד".

בשבת זו, ג׳ תמוז, אנו מציינים את יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון זצ"ל, המנהיג השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד. הרבי תואר כאישיות הפנומנלית ביותר של זמננו. עבור מאות ואלפי חסידיו ומיליוני מעריציו ואוהדיו על פני כדור הארץ – הוא "הרבי", האישיות הדומיננטית ביותר ביהדות, וללא ספק האדם שיותר מכולם היה אחראי לרגש את מצפונה ולהביא להתעוררותה הרוחנית של יהדות העולם. 

אחד הדגשים המהותיים בתורת החסידות, הוא הקשר אל הצדיק. חסידים קושרים את חייהם ברבי ומקבלים ממנו עידוד והכוונה. גם כיום, אנו ממשיכים באותה הדרך, נוסעים אל הציון של הרבי ודבקים בתורתו. אין ספק שהקושי בלא לראות את הרבי, הוא גדול מאוד. הגעגועים חזקים ולא זה המצב הנורמלי אליו הורגלנו מאז התגלות הבעש"ט. אולם עובדה היא, שהפעולה של הרבי בעולם הזה, היא לא פחות חזקה מאשר הייתה קודם. הקשר עם הרבי מעולם לא היה קשר של גוף, אלא קשר המבוסס על הנשמה, וכיון שכך, הוא ממשיך בדרך פלאית גם כיום.

באופן בלתי רגיל, קלט הרבי את מידת הפוטנציאל שיש בכל אחד. השראתו מהווה מקור דחיפה לתפיסתו העצמית של האדם, מציתה את מודעותו לגבי היכולות החבויות שלו ומניעה את תשוקתו להגשים את הפוטנציאל. מסר שנון, אחיד וחזק, מוקנה בכל מפגש עם הרבי: "ניחנתם במתנת שמים, בכוח ואנרגיה עצומים – ממשו אותם!", על כל אחד מאיתנו להשתמש בכל הכישורים להם זכה על מנת לפעול להאיר את העולם באור של קדושה ולהפוך אותו למקום טוב יותר, עד לשלמות האמיתית, בביאת משיח צדקנו תכף ומיד ממש.


שבת שלום ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

IMG-20180614-WA0020.jpg 

פוסט שבועי פרשת שלח - הרב שמואל רסקין

 הנס של סרן זיו שילון

השעה 2 לפנות בוקר, חודש חשון תשע"ג (נובמבר 2012). כוח צה"ל שסייר על יד גדר המערכת ברצועת עזה מזהה בתוך הערפל מטען חשוד. סרן זיו שילון יצא לפעולה, ואז נשמע הפיצוץ. המחבלים הפעילו את המטען וזיו נפצע חמורות - ידו השמאלית נקטעה במקום וידו הימנית התרסקה. כשהתעשת, הבין שיתכן והמחבלים עלולים לחטוף אותו, אזר כוחות, הרים עצמו מהקרקע ורץ לגיפ שלו. "שים עלי חוסם עורקים ותעיף אותי לטיפול, אחרת אני אמות" אמר לחובש.

בעקבות פעולתו ההירואית הוצג סרן זיו שילון כגיבור וסמל לאומי, אך בפן האישי כאן החל תהליך שיקום כואב שנמשך חודשים ארוכים, אך הרופאים לא הצליחו להחזיר את ידו הימנית לחיים והמליצו לו לכרות גם אותה (ל"ע).

באותם ימים, קיבל שילון הזמנה משליח חב"ד הרב מנחם קוטנר, מנהל מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור, להצטרף לטיול בארצות הברית עם קבוצת חיילים שנפצעו באירועים שונים. זיו היה נואש לשאוב אוויר והחליט להצטרף.

לאחר שהמשלחת סיירה באתרים והאטרקציות הכי נחשבות בניו יורק,

ביום שישי, כ"ג אייר, הגיעו להתפלל יחד באוהל הקדוש של הרבי מליובאוויטש. את מכתב ה"פדיון נפש" התעקש זיו לכתוב בעצמו ללא סיוע, ונעזר לשם כך במלקחיים מיוחדות, בהעדר אצבעות מתפקדות. 

לאחר שסיימו לכתוב את ה"פדיון נפש" נכנסה הקבוצה לאוהל הקדוש, קרא כל אחד את פרק התהילים האישי שלו וקרא את מכתבו האישי. "כשהגיע תורו של סרן זיו שילון, שאלתי אותו בן כמה אתה", מספר הרב קוטנר, "הוא ענה שהוא בן 25, וכך התחלנו לומר יחד את פרק כ"ו בתהילים".

"כשסיימנו לקרוא את כל הפרק, פנה אליי לפתע ואמר שטעה, יום הולדתו יחול רק בעוד 10 ימים כך שכעת הוא רק בן 24, מה שאומר שקראנו את הפרק הלא נכון. מכיון שכך, החלטנו לקרוא יחד גם את פרק כ"ה".

לאחר שיצאו מהאוהל, המשיכו את הביקור בבית המדרש של הרבי, בחדרו הקדוש ובאתרים נוספים, ושבו למנהטן להתכונן לשבת, אותה חגגו בבית חב"ד במנהטן.

כשמצא רגע שקט, התיישב זיו לצד הרב קוטנר וסיפר לו: "הרופאים אומרים שהסיכוי שיד ימין תחזור לתפקד היא אפסית ומעדיפים לקטוע אותה בכדי שלא תגרום לנזקים. לפני שנכנסתי לאוהל עברה בי מן תחושה פנימית חזקה, שאם בפרק התהילים שתקרא איתי אמצע 3 רמזים בנוגע ליד, יהיה זה אות וסימן שהרבי מברך אותי והיד שלי תתרפא".

כאשר קראנו את הפרק הראשון, פרק כ"ו, מצאתי שם 3 רמזים והתמלאתי באושר. נאמר שם: "ארחץ בניקיון כפיי" (פסוק ו'), "אשר בידיהם" (פסוק י') "וימינם" (פסוק י"א) - רמז נוסף ליד הימנית עליה אני נאבק. ראיתי בכך סימן מוחשי מהרבי ושמחתי מאוד".

"אבל כאשר הבנתי שזו טעות ואני רק בן 24 ואמרנו את פרק כ"ה, לא מצאתי אפילו רמז אחד למצבי. מאז אני לא יודע את נפשי. הרבי לא מברך אותי, אני כבר לא יודע מה יהיה".

הרב קוטנר התפלל בליבו שהקדוש ברוך ישים בפיו את המילים הנכונות. "יתכן ואתה מסתמך על לוח השנה הלועזי? בא נבדוק מתי יום ההולדת העברי שלך" אמר הרב קוטנר לזיו.

"התאריך העברי שלי הוא כ"ג אייר", אמר זיו לרב, שהגיב בהשתאות: "היום היה כ"ג באייר!". זיו לא ידע שיום הולדתו העברי חל בדיוק באותו היום, בו זכה להשתטח בתפילה באוהל הרבי. מכיון שבאותו היום נהיה בן 25, הפרק הנכון היה פרק כ"ו בתהילים, הפרק הראשון אותו אמרו.

לשמחתו של זיו לא הייתה גבול. לאחר שהמשיכו בטיול, ביום שלישי ניגש זיו אל הרב קוטנר. "תראה, אני מסוגל לעשות שלום!", אמר בקול רועד. הוא הרים את ידו הימנית והניע את האצבעות. בפעם הראשונה מאז הפציעה הן נענו לו. "תראה מה הרבי עשה לי!" זעק זיו בהתפעלות "ביום ההולדת שלי התפללתי אצל הרבי, והנה כבר הברכה מתקיימת!". 

מאותו רגע חלה תפנית חדה בהחלמתה של ידו הימנית, כשלאחר כמה חודשים עשה דבר שהיה נראה כמעט בלתי אפשרי: סרן זיו שילון הדליק בעצמו נר ראשון של חנוכה במרכז הרפואי תל השומר.

בפרשת השבוע אנו למדים על חטא המרגלים. מתוך 12 המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, עשרה הגיעו למסקנה שאין אפשרות לכבוש את הארץ. הם הצליחו לשכנע מיליוני אנשים בצדקת דבריהם, עד כדי שגרמו לפחד מהעתיד ובני ישראל פרצו בבכי.

מי יכול לשחות מול זרם חזק כל כך של מליונים? היו שניים שזכו, המשיכו להאמין בה' והגיעו למסקנה שאם ה' רוצה - אפשר לכבוש את הארץ. במה זכו? יהושע בן נון ניצל בזכות ברכת משה רבינו לפני יציאתו, וכלב בן יפונה בזכות שנשתטח על קברי אבות בחברון בעת כניסתם לארץ ישראל.

מה הרעיון שעומד מאחורי המילה "השתטחות"? כאשר אדם עומד, ראשו נמצא למעלה, הלב באמצע והרגליים למטה. כאשר הוא משתטח, הראש, הלב והרגליים נמצאים באותו הגובה - זו התבטלות מוחלטת, כאילו אומר האדם: "ריבונו של עולם, אני לא מתחשב בהגיון שלי, ברגשות שלי וברצונות שלי, אלא "משתטח" ומתיישר ביחס לרצונך. טענת המרגלים הייתה לכאורה הגיונית, אך מכיוון שכלב הזיז את ההגיון האישי הצידה מפני רצון ה', האמונה שלו יכלה לנצח את ההגיון והנטיה לשחות עם הזרם.

נושא ההשתטחות על קברי צדיקים היה דבר משמעותי בעם ישראל, עוד מרחל אמנו, שרצתה להקבר בדרך, בבית לחם, בכדי שבניה יוכלו להשתטח על קברה בדרכם לגלות בבל. בדורנו, ראינו אצל הרבי מליובאוויטש בצורה בולטת את עניין ההשתטחות כמעט על כל בקשת ברכה היה הרבי עונה "אזכיר על הציון", וכמה פעמים בחודש נהג לנסוע לציון חותנו, הרבי הריי"ץ, ולעמוד שם להזכיר את כל הבקשות שהעבירו לו.

השבת אנו מברכים את חודש תמוז, בו מציינים את יום ההילולא של הרבי בג' תמוז. מכל העולם יסעו אלפים להשתטח על הציון הקדוש של הרבי, וזו הזדמנות מיוחדת עבור כל אחד ואחד להעביר מכתבים עם בקשות ברכה, עם השם המלא ושם האם, ובצירוף החלטה טובה, ולזכות להתברך.

יהי רצון שנזכה בקרוב ממש לראות שוב את הרבי בעיניים גשמיות, בקיום הנבואה "והקיצו ורננו שוכני עפר", בגאולה האמיתית והשלמה.


שבת שלום ומבורך,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.