מתוך האתר ChabadHungary.com

בודפוסט

פוסט שבועי פרשת ואתחנו-נחמו - הרב שמואל רסקין

 אבא, אמא, אלוקים


מספר ד"ר ויקטור פרנקל מוינה, מחבר הספר "אדם מחפש משמעות": זמן קצר לפני שהצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם השניה, הוזמנתי מטעם השגרירות ‏האמריקאית ‏בוינה לבוא ולקבל את אשרת ההגירה שלי. באותו זמן התגוררנו אני והורי הקשישים ‏בוינה, והאמריקאים כמובן ציפו ‏ממני שאקח את האשרה שלי ואמהר להגר.

אולם ברגע האחרון התחלתי מהסס, ‏‏"האם כך באמת עלי ‏לנהוג? האם אני יכול באמת לעשות דבר כזה?" לפתע הבנתי מה צפוי ‏להורי, שיתכן שישלחו בתוך שבועות למחנה ריכוז או למחנה-השמדה. ‏האם עלי להניח אותם סתם כך לגורלם בוינה? עד אז היה ביכולתי להגן ‏עליהם מפני גורל זה בתוקף ‏תפקידי כראש המחלקה לנאורולוגיה בבית הרפואה היהודי. אולם לו ‏נסעתי היה משתנה המצב מיד.

‏בעודי שוקל מה הדבר הנכון לעשות, חשתי שזהו ממין המצבים שאתה ‏מייחל בהם ל‏אות משמים. כשהגעתי הביתה, הבחנתי בחתיכת שיש על השולחן. שאלתי את אבי איך הגיעה לשם, והוא ‏‏אמר: "אה ויקטור, מצאתי אותה הבוקר באתר שבו עמד בית הכנסת" (לפני שהנאציונל- ‏סוציאליסטים ‏שרפו אותו). "ולשם מה לקחת אותה?" שאלתי אותו. "משום שהיא שבר של הלוחות ‏שהכילו את ‏עשרת הדיברות" ענה.

אבי הראה לי אות עברית מוזהבת החרוטה על חתיכת השיש. "אם זה מעניין אותך" המשיך, "האות העברית הזאת מסמלת קיצור לדיבר אחד מעשרת ‏‏הדיברות". "איזה מהם?" שאלתי בקוצר רוח, ותשובתו היתה: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ‏‏ימיך על האדמה..". באותו הרגע החלטתי להישאר בוינה עם הורי ולזנוח את עניין האשרה.‏


מצוות כיבוד אב ואם נחשבת למצווה חשובה כל כך עד כי היא מהווה אחת מעשרת הדיברות, ומקומה כחמישית ברשימה מדגישה אף יותר את חשיבותה. כידוע, עשרת הדיברות ניתנו על שני לוחות, כשעל כל אחד מהם חקוקות 5 דיברות. הלוח הראשון עוסק במצוות שבין אדם לאלוקיו (בין אדם למקום), ואילו הלוח השני עוסק בחוקים הנוגעים לאינטראקציה בין אדם לחברו.

חכמינו זכרונם לברכה מציינים, כי העובדה שהדיבר העוסק בכיבוד אב ואם נכלל בלוח הראשון, השייך בכלל למצוות שבין האדם לבורא, מראה את משמעותו הרבה. זהו היבט כה קריטי של קיומנו, עד כי רק דרך באמצעות קיום מצוות כיבוד אב ואם נוכל להעריך את היחסים שלנו עם האלוקים כראוי.

עשרת הדיברות מתועדות בתורה פעמיים. בפעם הראשונה הן מופיעות בפרשת יתרו, ובפעם השנייה - בפרשתנו, פרשת ואתחנן. בפעם השניה בה מוזכר הציווי לכבד את הורינו, נוספו המילים "כאשר ציווך ה' אלוקיך". מילים אלו מדגישות את העובדה שלמרות שיש לנו נטייה טבעית לכבד את הורינו, נטייה זו עלולה לדעוך בהתאם לנסיבות. אולם, כאשר כיבוד אב ואם היא ערך על, מצווה ישירה מאת אלוקים, למילוי מחויבות זו אין כל קשר עם רגשותינו או ניסיונותינו האישיים.

היהדות מאמינה כי בבריאת חיים חדשים ישנם שלושה שותפים: הקדוש ברוך הוא, האב והאם. אנו נדרשים להביט בהורינו לא רק באהבה, אלא גם ביראה ובכבוד. כל אחד ואחת מאתנו צריך להשתדל לכבד את הוריו באמת. עלינו להשתדל לדאוג לכל צרכיהם - הגופניים והרוחניים גם יחד - ולהתייחס אליהם בכבוד מרבי, בין שאנו מסכימים עמם ובין אם לאו. אין זה רק דבר נחמד או הגיוני, זו מצווה ישירה מאת אלוקים!


שבת שלום

הרב שמואל רסקין

בית חב״ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת דברים-חזון - הרב שמואל רסקין

 בואו נגלה את הטוב


אתמול השתתפתי יחד עם הרב שלמה כובש ורבנים נוספים עם ראש ממשלת הונגריה מר ויקטור אורבן בפגישה אצל הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו שליט"א, במרכזה דנו כיצד ניתן לעזור ליהודי הונגריה ולקהילה הישראלית. את דבריו פתח הרב לאו, באווירת ימי בין המצרים, בציטוט המפורסם מרבי אלימלך מליז'נסק: "אדרבא, תן בלבנו, שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם".

משפט זה הזכיר לי ניסוי שערך עיתונאי הוושינגטון פוסט. בוקר יום שישי, ה-12 בינואר 2007, בשעת עומס ברכבת התחתית של וושינגטון, הופיע נגן רחוב צעיר, לבוש בג'ינס, טריקו וכובע בייסבול. הוא עמד וניגן יצירות מופת במשך קרוב לשעה, בזמן זה עברו במקום למעלה מ-1000 בני אדם, אבל רק שבעה עצרו להאזין. אך לא היה זה נגן חובב, אלא לא אחר מהכנר היהודי המפורסם יהושע בל.

רק שלושה ימים קודם כן, עם אותו כינור ששוויו עצום, הופיע הכנר בפני אולם מלא עד אפס מקום, עבור אנשים שבחרו לשלם ממיטב כספם. אבל כשאותו מוזיקאי זוכה פרסים, שניגן יחד עם התזמורות הטובות בעולם, הופיע בתחנת המטרו, רק מעטים עצרו להטות אזנם לצלילים הקסומים. אחת התובנות החשובות שניתן ללמוד מהניסוי: אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים בעולם, המנגן יצירות מהטובות שנכתבו אי פעם, כמה דברים אחרים בחיים אנחנו מפספסים?


אדרבא, תן בלבנו, שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם. בשבת הקרובה יחול יום ט' באב, יום אבל לאומי על חורבן בתי המקדש של עם ישראל ויום בו ארעו אסונות רבים לעם ישראל. מכיוון שתאריך זה חל השנה בשבת, הצום יחל מיד במוצאי השבת. אחת הסיבות לחורבן ולגלות, הייתה שנאת חינם. בכדי לצאת מגלות זו עלינו לפעול הפוך - באהבת חינם. איך עושים את זה? במקום לראות את חסרונות החבר שלנו, ננסה לראות את המעלות, לראות את הטוב שבו, את מנגינת חייו היחודית. ואדם כל כך טוב... כבר לא קשה לאהוב.

באהבת ישראל נביא את הגואל. יהי רצון שנזכה תיכף ומיד לבניין בית המקדש השלישי ולגאולה האמיתית והשלמה.


שבת שלום ומבורך, 

ויהי רצון שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

IMG-20180720-WA0034.jpg 

פוסט שבועי פרשת מטות מסעי - הרב שמואל רסקין

 חינם יקר


הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אוהב כל יהודי, והקפיד בכל מאודו, בין היתר, לקיים מצות ביקור חולים. פעם נכנס רבי לוי יצחק לבקר חולה שנטה למות, ומצאו מתפתל מצד אל צד בדאגה ובחוסר מנוחה.

"ממה אתה מודאג בשעה זו?", שאל רבי לוי יצחק את החולה שלפניו. "רבי קדוש!", השיב האיש בקול רפה וחלוש: "הנני חש כי שעותיי ספורות, ולבי מלא חרדה: עם מה אני בא לעולם האמת? מה יהא חלקי וגורלי בעולם הבא?". הצדיק מברדיצ'ב קם מכסאו, רכן אל החולה הנרגש וקרא: "אין כל מקום לדאגה. זה עתה גמרתי בלבי לתת לך במתנה את חלקי בעולם הבא!". פני האיש שעל המיטה נראו לפתע שלוים ומאושרים. כעבור שעה קלה עצם עיניו, ושבק חיים לכל חי.

שאל אחד ממקורבי הצדיק את רבי לוי יצחק: "רבנו, כשנכנסת לחדרו של אותו חולה, ראית בוודאי שימיו ספורים, וכל עידוד לא יואיל לו, אלא לשעה קלה בלבד. אם כן, מדוע נהגת כלפיו ברוח לב כזה, והענקת לו את כל העולם הבא שלך?". השיב הצדיק מברדיצ'ב בהתרגשות "שמע בני, נח לי למסור את כל העולם הבא שלי, כדי לחסוך אפילו רגע אחד של צער ודאגה מיהודי בעולם הזה!".


לאחר שקראנו בפרשת בלק על כך שהמדיינים שלחו את בנותיהם להחטיא את עם ישראל, בפרשתנו הקדוש ברוך הוא מצווה "צרור את המדיינים", "לתת את נקמה ה' במדיין". אם ננסה להבין מאיפה התחילה המריבה עם המדיינים, לא מוצאים סיבה נראית לעין, שכן מעולם לא איימנו עליהם או ניסינו לכבוש אותם. הם חיפשו לעשות דברים נגדנו ללא שום סיבה. מצד שני, כאשר בני ישראל נשלחו ללחום במדיינים, הם אפילו לא כבשו את המקום ולקחו אותו, אלא רק שרפו את עריהם ובכך נקמו את נקמת ה'. העניין היחיד כאן הוא נקמה זו, ותו לא. אז למה התחילה המריבה המיותרת הזו?

מסביר האר"י הקדוש, כי "מדיין" מלשון "מדון ומריבה". המדיינים היו אנשים שכל מהותם הייתה מחלוקת, הם נשמו וחיו מחלוקת. לעומת זאת הקדושה היא סמל השלום. הרי שמו של ה' הוא "שלום", ואומרים חז"ל: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", ועל התורה נאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

יש ניגודים שלא יכולים להסתדר יחד. מים לא מסתדרים עם אש, השלום לא מסתדר עם המחלוקת. לכן המדיינים לא סבלו אותנו. אמנם, לא עשינו להם שום דבר רע, אבל עצם הקיום של עם ישראל המייצג את הקדושה והשלום, הוציא את אנשי המדון משלוותם. לכן ה' "שנא" את המדיינים. הקדושה לא סובלת את המחלוקת, ולכן ה' ציוה לנקום במדיין ולהכניע את המחלוקת.

שלושת אלפים שנה אחרי, עלינו לזכור ש"מדיין" זה לא רק עם, זו שיטה, זה וירוס, הקיים בכל דור ודור ומצליח לעיתים להתפשט גם בתוך העם שלנו, וירוס המחלוקת. התגובה צריכה להיות - "צרור את המדיינים", אסור לתת מקום למחלוקת, מדון ומריבות. מקומה של המחלוקת מחוץ למחנה, היא הניגודיות הגמורה של הקדושה.

היום אנו נכנסים לחודש אב ומציינים את הסתלקותו של אהרון הכהן שהיה סמל השלום - "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". מצד שני, חודש אב וימים בין המצרים מזכירים את הסכנה של שנאת חינם, בגינה חרב בית המקדש. כאשר יש שנאה בעם ישראל, אין השכינה יכולה לשרות. זה הזמן להתחזק באהבת חינם ולבער את וירוס המחלוקת. כפי ששנאת חינם החריבה את בית המקדש, כך אהבת חינם תבנה את בית המקדש השלישי, במהרה בימינו - באהבת ישראל נביא את הגואל!

 חזק חזק ונתחזק


שבת שלום ומבורך, חודש טוב,

ויהי רצון שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

פוסט שבועי פרשת פנחס - הרב שמואל רסקין

 אף פעם לא מאוחר לחזור אל אבא


ליל ראש השנה בבית הכנסת במז'יבוז', החזן עמד על מקומו והמתין לכניסת רבי ישראל "בעל שם טוב". הבעל שם טוב נכנס לבית הכנסת, אך במקום להתקדם אל מקומו, הוא נעצר בסמוך לדלת. זה היה מוזר, מאות אנשים ממתינים, אך הבעל שם טוב עומד. לאחר שהייה ארוכה, התקדם הבעל שם טוב אל מקומו בשמחה והתחיל את התפילה.

לאחר החג הוא סיפר לתלמידיו: כשנכנסתי אל בית הכנסת, ראיתי אדם שלא ביקר כאן עשרות שנים. הוא היה בעברו בחור ישיבה שמאס בלימודיו ועזב את העיר. הוא פרק מעליו עול תורה ומצוות, התחתן עם אישה גויה וילד ילדים גויים. היום, הוא הזדמן לעיר וראה יהודים רצים ומתכוננים לחג. הוא פנה לילד שעבר ברחוב בכדי לברר מה קרה, והילד ענה בעיניים בורקות כי הלילה יחול יום הדין, הערב יפתח ה' את הספרים ויעבור על מעשיו של כל אדם. היהודי התרגש, הוא נזכר בליל ראש השנה בבית ילדותו, איך ישב אבא עם כל המשפחה סביב השולחן, חילק את התפוח עם הדבש ואיחל שנה טובה. הוא החליט להישאר כאן לתפילת ליל החג.

כשנכנסתי לבית הכנסת, ראיתי אותו אוחז סידור בידו, ועמדתי להקשיב לתפילתו. שמעתי אותו אומר כך: ריבונו של עולם, מה אוכל לומר לפניך? כל כך הרבה חטאתי והרשעתי וכיצד אתחיל בכלל? ריבונו של עולם, אפרט לפניך את כל החטאים שחטאתי ויהיה זה לפניך כבקשת מחילה עמוקה עליהם.

שמעתי את התפילה הזכה והרגשתי את התענוג האלוקי מההתעוררות שלו, כיצד המלאכים כולם מתאספים להאזין לבקשת החרטה. אמרתי לעצמי כי לא כדאי לי להתפלל עכשיו, שום מלאך לא יאזין אל התפילה שלי. המתנתי עד שהוא יסיים את השיחה הלבבית שלו לפני בורא העולם, ונכנסתי גם אני בשולי התפילה שלו, לנצל את נחת הרוח האלוקית מהבן השב הביתה.


בפרשתנו מופיעות ארבע מילים מפתיעות: "ובני קרח לא מתו". במחלוקת הייצרית והכוחנית שניהל קרח נגד משה רבינו מתו רבים, ועד כה חשבנו שגם קרח וכל משפחתו ומקורביו נספו באותו אסון. אך הנה, מתברר שבניו של קרח, רגע לפני מותם, התחרטו. כותב רש"י: "בשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם" - ממש ברגע האחרון, הם קלטו את הטעות הנוראית של אביהם והחליטו לצאת מהמאבק, ולכן ניצלו ולא מתו יחד עם כולם.

המסר הוא ברור - אפשר לעצור גם באמצע התנופה, גם כשהכל נראה כבר אבוד. גם אם טעינו והסתבכנו, אפשר לחשב מסלול מחדש, לומר באומץ: די, טעיתי, אני חוזר בי. בל נטעה - זה לא קל. גם בני קרח עשו זאת בניגוד למשפחתם ולחברים, בניגוד לאבא כריזמטי, ואפילו כשהמלחמה מסביב כבר החלה. הם הצליחו לעשות את נקודת המפנה וניצלו - כי אף פעם לא מאוחר אצל בורא העולם.

שבת שלום ומבורך,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט
מחפש ידיעות ישנות? עיין בארכיון בצד שמאל.