מתוך האתר ChabadHungary.com

פוסט שבועי פרשת תולדות - הרב שמואל רסקין

יום שישי 23 נובמבר 2018 - 4:02

 חפרתי מספיק? 

לפני כמה שנים קיבלתי על עצמי החלטה טובה - בכל פעם שאטוס בשעות היום, אעבור בין הנוסעים במטוס ואציע להם להניח תפילין. בכל פעם מחדש זו מלחמה פנימית לא קלה עבורי, אך לאחר שאני מתגבר אני רואה את התוצאות החשובות.

השבוע, כשחזרתי מכינוס השלוחים בניו יורק בטיסת בריטיש אירוויס ועצרתי שוב לחניית ביניים בלונדון בדרך לבודפשט, עברתי בין הנוסעים אך לא מצאתי יהודים במטוס. ממש לקראת סוף הטיסה, נגשתי למנהל השירות בטיסה, אדם בשנות הארבעים לחייו, הודתי לו על השירות המיוחד ועל הדאגה שאקבל את האוכל הכשר בצורה הכי יפה וטובה.

להפתעתי, הוא שאל אותי: "היית עכשיו בכינוס השלוחים?". "כן! וואוו... מאיפה אתה יודע?" שאלתי, והוא המשיך והסביר: "גם אני יהודי, אני גר בלונדון, ואני בקשר שם עם הרב אריה סופרין ועוד כמה רבנים של חב"ד". "איזה יופי, אז אולי אתה תרצה להניח תפילין?" העזתי לשאול, והוא השיב בשמחה. "זו הפעם הראשונה שאני מניח תפילין לאיש צוות בטיסה, ולא סתם לאיש צוות, אלא למנהל השירות בטיסה", אמרתי לו בחיוך, "הנה אנחנו עושים היסטוריה".

מנהל השירות התעטף בטלית ובתפילין בשמחה ובגאווה, והתפלל כבקיא ורגיל. "מתי בפעם האחרונה הנחת תפילין?" שאלתי. "כשהייתי נער בתיכון, אז היינו מניחים תפילין... מאז לא ממש יצא לי להניח תפילין באופן מסודר", ענה והמשיך לספר: "כשהייתי ילד צעיר, סיפר לי בן דוד המכהן כרב, שהוא נוסע לניו יורק ומתכנן לפגוש את הרבי. בצחוק, אמרתי לו - קח אותי אתך. אני חשבתי שהוא לקח את האמירה הזו כבדיחה, אך לאחר כמה חודשים פנה אלי והציע לי להצטרף אליו לנסיעה".

"יצאנו יחד עם עוד כמה חברים לניו יורק, ולהקפות של שמחת תורה הגענו לבית המדרש של הרבי. אלו רגעים שאני לא אשכח בחיים. הגענו ל-770 ועמדנו שם יחד עם עוד אלפי אנשים בצפיפות בלתי נתנת לתיאור. לא הכרנו את הרבי, וכל יהודי עם זקן לבן וכובע שחור חשבנו שהוא הרבי. אבל אז, כשהרבי נכנס, לא היה לנו ספק שזה הוא. ההילה והאור שהיו סביבו לא השאירו מקום להתלבטות. בתוך כל הצפיפות הגדולה נפתח שביל, בו צעד הרבי למקומו ליד ארון הקודש. כשהרבי עודד את השירה האדירה של הקהל בידיו, הרגשתי שהרבי מרים גם אותי, מסוג הדברים שלא אשכח מאודי".

מנהל השירות הבטיח לבדוק את תקינות התפילין שלו ולהשתדל להניח אותם לעיתים קרובות, ומהמפגש המרגש, הלא צפוי ולכאורה אקראי הזה הבנתי כי בכל יהודי ישנם אוצרות של יראת שמים, ועלינו רק לחפור מעט ולגלות אותם.


בפרשתנו מסופר שיצחק חפר בארות וגילה את המים החיים הטמונים במעמקי האדמה, והעלה אותם למעלה. הוא לא הזרים לבאר מים ממקור אחר, אלא סילק את העפר הטיט והאבנים, וגילה שמקום שומם זה מכיל בתוכו עצמו מים חיים. עלינו ללמוד מיצחק את מלאכת 'חפירת הבארות' - איך להסיר את שכבת העפר והאבק ולגלות את הטוב הטמון בפנימיותו של כל יהודי. אי-אפשר להסתפק בכך שמלמדים את הזולת, צריך גם לדעת לגלות בתוכו ובנשמתו את האמונה ואת ניצוץ הקדושה שקיימים בו מכבר.

יבוא אדם ויאמר: כבר 'חפרתי' פעם ופעמיים, ולא מצאתי דבר; לא הצלחתי לגלות שום זיק יהודי! הבה נפנה שוב לסיפורו של יצחק: הוא חפר ולא התייאש גם כשהפלשתים סתמו את בארותיו פעם ופעמיים. אף לנו אסור להתייאש משום יהודי. צריך להוסיף 'לחפור' ולחפש בו את הניצוץ. הבעל שם טוב התבטא כי יהודי הוא "ארץ חפץ", כלומר: אדמה פוריה ומשובחת, שיש בה בטבעה, כסף - אהבת ה', וזהב - יראת ה'. כל הטוב נמצא כבר בפנים, קצת מאמץ ונגלה אותו - ואז יזרח במלוא עוצמתו.


שבת שלום וחודש טוב,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט

תגובות על: פוסט שבועי פרשת תולדות - הרב שמואל רסקין
אין תגובות.